רומי וירושלים
ספרו של משה הס (גרמניה 1862) שקרא ליהודים לממש את רעיון התחייה הלאומית, לחזור למולדתם ולממש בה עקרונות של צדק סוציאלי בהשראת חוקי התורה וחזון הנביאים. הספר עורר בזמנו ספקנות וביקורת אך היה לימים היה מקור השראה לתנועה הציונית.
מבוא
הספר "רומי וירושלים" – ובכותרת משנה: "שאלת הלאומים האחרונה" – יצא לאור (בגרמנית) בשנת תרמ"ב – 1862. הספר קרא ליהודים לממש את לאומיותם כחלק בלתי נפרד מזהותם הדתית ולהתיישב בארץ ישראל, "ארץ אבותינו". "ירושלים" היא ניגודה של "רומי" – הכנסייה הנוצרית – והיא המייצגת את עַם ישראל הַקָם לתחייה ומקים במולדתו ההיסטורית מדינה בהשראת חוקי התורה, חזון הנביאים ועקרונות הצדק הסוציאלי.1
"רומי וירושלים" לא עורר עניין רב עם פרסומו וזכה לתגובות ספקניות ולביקורת. לימים היה הספר מקור השראה לתנועה הציונית, ובעיקר לציונות הסוציאליסטית,2 והעניק למחברו, משה הֵס, את מעמדו כאחד משלושת מבשרי הציונות. "רומי וירושלים" תורגם לשפות רבות וכמובן – לעברית.
מעט יוצרים: שלמה מימון ומשה הסכקסם מונח על זה האיש משה הֵס,
נביא הלאומיות העברית וראש וראשון להרמת קרנה.
לכולנו היו ימים, אשר שם הספר "רומא וירושלים"
הֵעִיר בנו רגשות של עולם אחר,
עולם זה אך החלנו לחלום חלומו ולראות בחזון עתידתו.
עוד פרקיו המקוטעים בהעתקת ש"י איש הורוויץ ב"המגיד" עשו רושם;
…והנה הוא נתון לנו עברית.
על הר גבוה עֲלִי לך, מבשרת ציון, הרימי בכוח קולך,
אמרי לערי יהודה הנה בניכן.
אל רבבות אחינו, בארצות המבדילות בין הים והקדם,
מי ייתן ואלכה ואקרא אליהם לאמור:
הרימי נִסֵךְ, בת עמי, הרימי, אַל תיראי!
בך טמון הגרגר המלא דשן וחיים… ישן שנת עולם ולא הקיץ;
אבל יונקתו עוד לא חדלה, ועוד ישוב לתת פִּרְיוֹ בְּעִתוֹ,
כאשר תבקע הקליפה הקשה שעלתה עליו מחוץ…
כאשר יהיה שתול על פּלגי מים חיים באדמת ההווה הפּורייה,
מקום שם טל השמים ירד עליו מעל
– – – – – – –
שובי שבי עמי! קול קריאה לתחיית ישראל!
– – – – – – –
כמו שלפני עיניו של המשורר אין כיעור, אין רע מוחלט וחורבן מוחלט,
כך אין לפני עיניו של הס התולדתי (=ההיסטוריון) בקעים ומגרעות בהיהדות.
כל נקודה מאירה לו, והכול נותן חומר לשירת נפשו ולחזיון רוחו.
תום מרחף על כל דבריו, תום וחידת עם.
– – – – – –
'רומא לא ביום אחד נבנתה,
וגם ירושלים דורשת זמן רב לשכלול בִּנְיָנָה', אומר הס במקום אחר…
* משה הס, רומא וירושלים – איגרות וציוּנים, תרגום דויד צמח, הוצאת תושייה, ורשה, תרנ"ט – 1899. הקטע מתוך הגרסה המקוונת של המאמר באתר פרויקט בן יהודה – http://benyehuda.org/berdi/mimon_and_hess.html
"רומי וירושלים": רקע
ההתעוררות הלאומית באירופה במחצית השנייה של המאה ה-19 3 הובילה את משה הֵס למסקנה כי עם ישראל, כמו עמים אחרים "אשר כמתים נחשבו" יוכל לתבוע עתה את זכויותיו הלאומיות, לאחר אלפיים שנה שבהם "נשא תמיד, ונושא עוד כיום הזה, את עיניו לעבר ירושלים."4 הֵס העניק ללאומיות מקום מרכזי בתפיסתו: הוא האמין כי הזיקה הכלל-אנושית והזיקה הלאומית היהודית משלימות זו את זו, וכי זיקה כלל-אנושית מחייבת תשתית של זהות לאומית.
הוא לא האמין כי רעיונות האמנציפציה ושוויון הזכויות הם הפתרון לבעיית היהודים, שזהותם לא הייתה דתית בלבד אלא דתית-לאומית, ולאומיותם הייתה "הנימוק המכריע" לשלילת זכויותיהם המדיניות והאזרחיות.
הֵס התבסס על ההיסטוריון צבי גרץ ועל "האסכולה ההיסטורית של היהדות" – והתנגד להפרדה בין המרכיב הלאומי-מדיני ובין המרכיב הדתי בעם ישראל.5 הוא גם זיהה את ניצניה של הגזענות האנטי -יהודית בלאומיות החדשה, בייחוד זו שצמחה בגרמניה, והבין כי האנטישמיות הנוצרית המסורתית הייתה לשנאת יהודים חדשה – לאנטישמיות מודרנית.6
כל אלו הובילו את הֵס להגדיר מחדש את זהותו היהודית:7
"הנה שבתי, מקץ עשרים שנות התנכרות, ואני עומד בתוך עמי, משתף עצמי בחגי שמחתו ובמועדי אבלו, בזיכרונותיו ובתקוותיו, במלחמותיו הרוחניות אשר מבית פנימה ואשר עם עמי תרבות" –אותם עמים שבתוכם חי העם היהודי מזה אלפיים שנה, "אך בהם לא יכול להתמזג מזיגה גמורה". מכאן קביעתו הנחרצת כי זהותו היהודית היא זהות לאומית, "שאין להפרידה ממורשת אבותיי, מארץ הקודש ומעיר הנצחים".8
"רומי וירושלים": מבנה וסגנון
"רומי וירושלים" נכתב במתכונת אֶפִּיסְטוֹלָרִית: 12 מכתבים שכתב משה הֵס לידידתו, אחות גיסתו, יוזפינה הירש. תבנית ספרותית זו אפשרה לו להציג את דעותיו החדשניות והלא שגרתיות באופן אסוציאטיבי, ללא שיטה או סדר: אין זה "חיבור רצוף, שחלקיו ערוכים בסדר נכון ומתחברים זה עם זה", ואף על פי כן "מתוך המבנה הרופף" של הספר "מבצבץ ועולה רעיון גדול". וגם אם סגנון כתיבתו היה "סגנונו של עיתונאי בהול" – הרעיון שהציג היה "של הוגה אמיתי, שעיניו אל הנצח".9
המכתב ה-12 מסתיים בקביעה, שגם עם ישראל יזכה לקבל את מקומו בהיסטוריה, ומביא לכך תזכורת וראיה מן המקרא: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב 7 – 8).10 למכתבים נוסף אפילוג (=סיום), העוסק בהשקפתו של הֵס על ההיסטוריה ומסתיים בפנייה לעם הגרמני לשתף פעולה עם העמים המתעוררים כי "הזמן של שלטון הגזע עבר ולא ישוב עוד", ובעת הזאת – "אפילו עם קטן שבקטנים… רשאי לקוות ליחס של חיבה מצד עמי התרבות המערביים האדירים".11
מכריו, שקראו את כתב היד, העירו לו על סתירות ואי בהירויות בספר, ולפיכך הוסיף הֵס יותר מ- 20 עמודים של הערות (למכתבים המקוריים), וכן "תוספת למכתבים", ובה תגובה לכל "הקִטְרוּגִים העזים מצד הרבנים הרפורמים".12
"רומי וירושלים": תכנים ורעיונות
בספר "רומי וירושלים" רומי מייצגת את הנצרות, את "רומי האפיפיורית" – שהייתה "מַעְיָין תרעלה לבית ישראל". הֵס האמין כי תהליכים לאומיים באירופה, ובמיוחד איחוד איטליה, יביאו לתחילת "תקומתה של יהודה", ועם שחרורה של "עיר הנצח על נהר טיבר" (רומי) יתחיל שחרורה של "עיר הנצח על הר המוריה" – ירושלים; והיהודים, "בניה המיותמים של ירושלים", יוכלו להשתתף "בתחיית העמים הגדולה."13 וכך, אחרי שחרור איטליה, תהיה "ירושלים" "שאלת הלאומים האחרונה".
לפי השקפתו של הֵס, היהדות היא לא רק דת – אלא גם לאומיות, והוא משבח את העם היהודי שהשכיל "לצרור את לאומיותו בצרור דתו".14 הֵס הכיר בתפקידה של הדת בשמירת זהותו של עם ישראל ובטיפוח ערכים חברתיים: חוקי התורה – דוגמת השמיטה והיובל – היו בעיניו מופת לסוציאליזם, וערכי הקהילה במסורת היהודית – סולידריות חברתית וערבות הדדית – היו לתפיסתו אמצעים לעיצובם של ערכים סוציאליסטים בארץ ישראל המתחדשת.15
הספר "רומי וירושלים" מציג אפוא את השילוב של רעיון התחייה הלאומית עם הרעיונות הסוציאליסטיים: שיבת עם ישראל למולדתו והקמת מדינה יהודית שחוקיה ייכתבו בהשראת תורת משה והנביאים תוך שילוב העקרונות הכלל-אנושיים של חברה סוציאליסטית.16
לקראת סיום הספר (במכתב האחרון) מזכיר הֵס כי הגיע לידיו "חיבורו העברי" של "תלמיד חכם יהודי ירא שמים", הרב צבי קלישר, אף הוא ממבשרי הציונות. משה הֵס מביא ציטוט ארוך מתוך ספרו של קלישר, "אמונה ישרה", הוא מעיד כי הוא סומך את שתי ידיו על מסקנותיו של קלישר ומסיים במילים: "האם לא צדקתי בהללי… את החוש המעשי הבריא של עמנו, ובאומרי כי חֲרֵדֵינוּ ייתנו יד למַשְׂכִּילֵינוּ על הבסיס המשותף של לאומיותנו?"17
"רומי וירושלים": תגובות והשפעה
"רומי וירושלים", כמו כתביהם של שני מבשרי הציונות האחרים, לא זכה לאהדה או לתמיכה בקרב בני זמנו ובני מקומו של משה הֵס.18 חברי התנועה הסוציאליסטית התייחסו לספר בתערובת של תמיהה ולגלוג, ואילו אנשי תנועת הרפורמה יצאו בביקורת נוקבת על הפגיעה בייעוד הכלל-אנושי של דת ישראל והעמדת היסוד הלאומי במוקד הזהות היהודית.
חוגי האורתודוקסיה היו מתונים יחסית בביקורתם: רעיונותיו הסוציאליסטיים ותפיסתו החילונית לא היו מקובלים עליהם, אך הם ראו בחיוב את חזון הגאולה של "רומי וירושלים" ואת הדגשת הקשר ההיסטורי שבין עם ישראל לארצו.19
"רומי וירושלים" נתגלה מחדש עם הקמת התנועה הציונית, ואז גם תורגם לשפות רבות, ובהן עברית: קטעים מן הספר בתרגום עברי הופיעו לראשונה בעיתון "המגיד" (תרמ"ח – 1888) – 26 שנה לאחר פרסומו,20 ותרגום עברי כמעט מלא של הספר ראה אור כעשר שנים לאחר מכן (תרנ"ט – 1899). רק בשנות השלושים של המאה ה-20 יצא לאור תרגום עברי מלא ומחודש.21
לספר הייתה השפעה רבה על התנועה הציונית, ובמיוחד על הציונות הסוציאליסטית, שראתה במשה הֵס את אחד ממבשריה. ובנימין זאב הרצל, שלא הכיר את "רומי וירושלים" כשכתב את מדינת היהודים, רשם ביומנו (תרס"א – 1901): "כל אשר התאווינו לו מצוי כבר בכתביו של משה הֵס, זה שזיכרונו החוויר שלא בצדק."
העשרה - קישורים
מאמר של פרופ' א' הראל-פיש, "משה הס והמהפכה היהודית הגדולה" – באתר דעת.