רש"י
רבי שלמה יצחקי (צרפת, המאות 11 – 12), מגדולי הפרשנים של התנ"ך והתלמוד. מנהיג ופוסק הלכה, בלשן ובעל ידע בשפות. הקים ישיבה חדשנית והיה לדמות מרכזית ביהדות אשכנז ובקהילות ישראל – לדורו ולדורות.
מבוא
רש"י – רבי שלמה יצחקי (1040 – 1105) – היה אחד הפרשנים החשובים של המקרא ומגדולי פרשני התלמוד "אור גדול, לא נראה כמוהו לאור עיניים".1 רש"י נולד ופעל בעיר טרואה שבצרפת, ואת עיקר השכלתו בתחומי היהדות קיבל בישיבות גרמניה. נוסף על רוחב ידיעותיו וגדולתו ביהדות היה רש"י "איש העולם הגדול": הוא שלט בכמה שפות והיה בעל ידע רב בתחומי החקלאות, המסחר ומלאכות שונות.
רש"י קשר קשרים גם עם קהילות היהודים באשכנז וגם עם סביבתו הנוצרית – עם שליטים, סוחרים ואנשי דת נוצרים.2 הישיבה שהקים רש"י בטרואה הייתה חדשנית ופתוחה בהשוואה לישיבות אשכנז השמרניות, והיא משכה אליה תלמידים רבים.
רש"י היה גם איש לשון ובלשן (בלי קשר לכתב רש"י), מנהיג ופוסק הלכה. הוא היה דמות מרכזית בתרבות יהודי אשכנז, והשפעתו קיימת מעבר לזמנו ולמקומו "בכל תפוצות ישראל".3
מעט יוצרים: קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּווֹרְמַיְזָה…
מַה-צַּר הָרְחוֹב בִּקְצֵה הָעִיר!
וּכְאֶבֶן אַחַת קִיר עַל קִיר,
כָּל דֶּרֶךְ לִנְטוֹת אָיִן.
בִּשְׁפַל הָרְחוֹב הוֹלֶכֶת אַט
עִבְרִיָּה, רַגְלָהּ כְּמוֹ בַּסַּד –
כִּי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.
וּפִתְאֹם נָטָה, פִּתְאֹם סָר
הַגְּדוּד הַבָּא לָרְחוֹב הַצָּר,
הַדֻּכָּס עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ.
הָאִשָּׁה נִרְתְּעָה אֶל הַצָּד,
בִּמְבוּכָה הִיא: אֵי תַּצִּיב יָד.
עוֹד רֶגַע וְהִיא נִרְמֶסֶת.
שָׁוְא תִּתְיַפֵּחַ, תִּשָּׂא קוֹל…
הַגְּדוּד הִנֵּהוּ – אַל חֲמֹל
עַל אִשָּׁה יְהוּדִיָּה!
נִלְחָצָה הִיא בֵּין קִיר וָקִיר,
הָאָדָם – עֵץ, וְהַכֹּתֶל – גִּיר,
אֵין רֶוַח וְהַצָּלָה!
מִכֹּבֶד בַּרְזֶל כָּל סוּס שַׁח,
עַל הַפָּרָשִׁים בַּרְזֶל צַח:
הַקּוֹבַע וְהַסוֹחֵרָה.
בִּידֵיהֶם בַּרְזֶל – הַחֲנִית,
וְהַלֵּב לֵב-בַּרְזֶל, לַהֲמִית
הַבַּרְזֶל בַּרְזֶל יַעַן.
וַיְהִי כִּי קָשָׁה לֵב הָאִישׁ,
וַיַּחְמֹל קִיר וְנִבְקַע חִישׁ,
וַתָּבוֹא בּוֹ הָאִשָּׁה.
הוֹי עִיר ווֹרְמַיְזָה, עִיר הַגּוֹי!
הַקִּיר עוֹד בָּהּ, וְהַנִּקְרָה בּוֹ.
הַבָּא שָׁם וִימַשְּׁשֵׁנוּ.
הַקִּיר עוֹדֶנּוּ, נִקְרָה בּוֹ –
הוּא קִיר-הַפֶּלֶא בְּעִיר-הַגּוֹי,
הֲרַת אַגָּדוֹת-פֶּלֶא.
…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.co.il
תולדות חייו
רש"י נולד בשנת 1040 (או 1041) בעיר טרואה (טרוייש) באזור שמפניה שבצרפת. על הוריו אין בידינו מידע. אביו היה כנראה אדם למדן, ורש"י מזכיר אותו בפירושו לתלמוד.4 נראה שרש"י היה בן יחיד להוריו. על פי אחת האגדות היו הוריו חשוכי בנים, ואמו הרתה וילדה אותו בזכות אמונתו הגדולה של אביו.5 על הולדת רש"י יש אגדות רבות. אחת מהן מספרת על הנס שאירע לאמו כשהייתה בחודשי הריונה האחרונים: מרכבת סוסים נכנסה לסמטה הצרה שבה הלכה ואיימה למחוץ אותה. כדי להינצל מפגיעת הסוסים נצמדה אמו של רש"י לקיר אחד הבתים, ובדרך נס נוצרה גומחה בקיר, וכך נצלו האם והתינוק.6
האגדות הרבות שנרקמו סביב לידתו של רש"י אופייניות לעולמה התרבותי של החברה בימי הביניים, אך אין להן כל עדות ממקורות היסטוריים.
רש"י נשא אישה כשהיה כבן שמונה עשרה, ונולדו להם שלוש בנות.7 הבנות היו ככל הנראה משכילות ונישאו לתלמידי חכמים. שתיים מבנותיו ידועות בשמותיהן – יוכבד ומרים. ליוכבד ולבעלה ר' מאיר היו שתי בנות וארבעה בנים. שניים מהם – נכדיו של רש"י – נעשו גדולים בתורה בצרפת (ובכלל): רשב"ם ורבנו תם.
מרים, בתו השנייה של רש"י, נישאה לר' יהודה וילדה בן ושמו יום טוב, ושתי בנות – אלווינה ורחל. כאמור, רש"י חי ופעל רוב שנות חייו בעיר הולדתו טרואה, באזור שמפניה. וכמו רבים מתושבי האזור, גם הוא התפרנס כנראה מגידול כרמים ליין.
אחרי נישואיו עזב רש"י את צרפת ועבר ללמוד בישיבות בגרמניה (שם גם נולדו בנותיו). תחילה למד בישיבה בעיר מַגֵנְצָא, ולאחר מכן בעיר ווֹרְמַיְזָא. הלימוד בישיבות גרמניה והשהייה בארץ זו תרמו לעיצוב אישיותו כפרשן, כמורה וכמנהיג.
ישיבות גרמניה באותה תקופה משכו אליהן תלמידים מרחבי הפזורה היהודית ואפשרו לרש"י להכיר מסורות ומנהגים של קהילות שונות, ובהן המסורת הבבלית של לימוד התלמוד והמסורת האיטלקית, שהייתה קרובה לזו הארץ -ישראלית הקדומה, ובאמצעותה נחשף רש"י בין השאר, לפיוט.
תקופת לימודיו בגרמניה הייתה רצופה בקשיים כלכליים: רש"י רצה להשקיע את רוב זמנו בלימוד, אך נאלץ לעבוד כדי לפרנס את אשתו ובנותיו. כורח הפרנסה הפגיש את רש"י עם הסביבה הנוצרית שבה חי: מַגֵנְצָא ווֹרְמַיְזָא היו באותה תקופה ערי מסחר חשובות, והן משכו אליהן – באמצעות הירידים – סוחרים, חקלאים ובעלי מלאכה.8
היכרות זו עם סביבתו ועם ענייני מסחר, חקלאות ומלאכה באה לידי ביטוי בפירושיו לתנ"ך ולתלמוד הבבלי, הכוללים אלפי מילים ומונחים בגרמנית ובצרפתית עתיקה הקשורות לריאליה של התקופה.
רש"י – ר' שלמה יצחקי – נפטר בגיל 65 (כ"ט בתמוז שנת 1105) ומקום קבורתו לא נודע.
אישיותו של רש"י
"שתי תכונות אופי בולטות ביותר באישיותו של רש"י והן עוברות כחוט השני בכל מפעלו: פשטות וענווה."9 למרות היקף ידיעותיו ושליטתו המרשימה בתחומים ובנושאים רבים לא היסס רש"י להודות באי ידיעתו, ופעמים רבות מוצאים בפירושיו את הביטויים: "אינני יודע מה פירושו", "אינני יודע מה בא ללמדנו", "לא ידעתי".10
רש"י עודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית ולביקורת, והדגיש את חיפוש האמת. הוא היה מוכן לקבל ביקורת ואף להודות בשגיאות. וכך מוצאים בדבריו של רש"י ביטויים כמו: "וטועה הייתי", "ושגיתי". עם זאת, רש"י לא נרתע מנקיטת עמדות ברורות "מתוך ביטחון מלא וללא היסוסים" בענייני הלכה, גם בניגוד לדעתם של חכמים אחרים בני דורו.
לדוגמה: רש"י יצא נגד מנהגי אשכנז שסתרו את ההלכה שבתלמוד הבבלי ולא היסס לבטלם.11 רש"י גם פעל לשיפור מעמדן של הנשים: הוא כתב בשבח האישה והחמיר מאוד עם גברים ובעלים שביטלו הבטחת אירוסין, תבעו גירושין ללא הצדקה או התחמקו מתשלום לגרושותיהם.12
רש"י גם נודע כאוהב שלום ורודף שלום,13 וגילה יחס מקל ואוהד לאותם יהודים שהתנצרו באופן זמני ובלחץ הנסיבות וביקשו לאחר מכן לחזור ליהדותם.14
רש"י הבלשן
רש"י היה בעל ידע רב בתחום הלשון ושלט בכמה שפות: עברית, ארמית, גרמנית וצרפתית. רש"י חידש יותר מ- 1,300 מילים בעברית; חלקן מילים חדשות לגמרי – התרסה, הצלחה, תגבורת – וחלקן מילים קיימות שרש"י נתן להן משמעות חדשה, כגון – צימאון (=צמא), כפוף (=נכנע), ניקוד (בתחום הדקדוק) ועוד.
רש"י פירש מילים יחידאיות במקרא (צפיחית, משקוף, תתעמר ועוד), עסק בתחביר הלשון העברית וגם קבע כללים בדקדוק. פירושיו של רש"י לתנ"ך ולתלמוד הבבלי משמשים מקור חשוב ללימוד הצרפתית העתיקה (בת זמנו של רש"י): בפירושים אלה נזכרים כ-3,000 שמות של חפצים, כלים, מכשירים, צמחים ובעלי חיים בצרפתית עתיקה, לדוגמה: קוט (שמלה), בודיקיש (אבטיחים), גרינוליירא (צפרדע), ורדורא (עלה ירוק), פומילש (תפוחים).
רש"י הפרשן
יצירתו של רש"י ופרשנותו כללו את רוב תחומי היצירה היהודית בימיו – תנ"ך, תלמוד, הלכה ופיוט:15 "אין לתאר את לימוד הגמרא (=התלמוד), את פרשנותה ואת ספרות ההלכה בכללותה בקהילות אשכנז… בלא פירושו של רש"י."16
פירושיו למקרא: רש"י פירש את כל ספרי המקרא,17 והיה הפרשן העיקרי של האסכולה (השיטה) הצרפתית. בפרשנותו למקרא, ובעיקר בפירושו לתורה, השתמש רש"י במדרשי חז"ל, ובהם קבצים שנתחברו מאות שנים לפניו.18
במהלך השנים ובשל תפוצתו הגדולה של פירוש רש"י נשתרבבו הערותיהם של מעתיקים לפירושיו המקוריים. בימינו יצאו לאור מהדורות מדעיות של המקרא,19 המביאות את פירושיו המקוריים של רש"י על פי בדיקות והשוואות של כתבי יד. פירוש רש"י לתורה הוא הספר העברי הראשון המודפס שהגיע לידינו, ובו ציון תאריך הדפסתו: שנת רל"ה – 1475, 370 שנה לאחר מותו של רש"י. פירוש רש"י בספר זה נדפס בגופן (פונט) שנקרא "כתב רש"י".
גם פרשנים ומלומדים נוצרים השתמשו בפירושיו של רש"י למקרא, לדוגמה: ניקולאוס מלירה, שחי במאה 13 – 14 בעיר לירה שבצרפת והיה מגדולי הפרשנים הנוצרים של המקרא.
פירושיו לתלמוד: פירוש רש"י לתלמוד הבבלי "נמנה עם מיטב היצירה העברית שבכל הדורות, ולהישגו הפרשני אין מתחרה".20 מאז המהדורה המודפסת הראשונה של התלמוד בשלמותו,21 היה פירוש רש"י לחלק בלתי נפרד מדף התלמוד ומלימודו.
בזכות פירושו לתלמוד הפך לימודו "ליסוד החיים … של היהודים" והוא מהווה עד היום נדבך מרכזי בלימוד התורה. וכל זאת בשל תכונותיו הייחודיות של פירוש רש"י לתלמוד: רש"י מציע פירוש כולל לסוגיה כולה, ולא רק לקטעים הקשים, בלשון קצרה ובהירה. זאת ועוד: פירושו לתלמוד מציע הבנה כללית ללומד המתחיל לצד הבנת המורכבות ללומד המעמיק.
