"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"

"שַׁלַּח אֶת עַמִּי" הוא החלק הראשון והחוזר בציווי של ה' לפרעה, החוזר לאורך השליחויות של משה ואהרן לפרעה, לפני עשר המכות ותוך כדי התרחשותן. אך הציווי המקורי כלל לא רק את הציווי על השילוח – אלא גם את מטרתו: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי – וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה 1); "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (ז 16, 26). התורה מדגישה את מטרת היציאה ממצרים – ואת משמעות החירות: אין זה שחרור לשמו, חופש ללא מחויבות או תכלית, אלא חירות החותרת ליעד רוחני, דתי ולאומי, שיש בצדה גם חובות.
בעת החדשה קיבל חלקו הראשון של הציווי "שלח את עמי" – משמעות חדשה: החירות הייתה ליעד בפני עצמו, והמילים "שלח את עמי" – היו לסיסמתה. כך היה בתנועת השחרור של העבדים השחורים (האפרו-אמריקנים) ובמאבק נגד הגזענות בארצות הברית בשנות החמישים והשישים של המאה ה- 20: הסיפור המקראי על עם של עבדים, שאחרי שנים של סבל ושעבוד קיבל את חירותו מיד האל, דיבר אל לבם של העבדים השחורים בארצות הברית ושימש להם דגם במאבקם בשלטון הלבן המשעבד והגזעני.
אחד השירים הידועים מתקופת מאבקם של העבדים השחורים בארצות הברית הוא שיר-עם קצר, המזכיר את סיפור השעבוד של בני ישראל במצרים ואת השליחות של משה אל פרעה בצו האל: "שלח את עמי" – Let my people go"" שהוא הפזמון החוזר בשיר:

When Israel was in Egypt's Land,
Let my people go,
Opressed so hard they could not stand,
Let my people go.

Go down, Moses,
Way down in Egypt's Land.
Tell ol' Pharoah,
Let my people go.

המשפט "שלח את עמי" הפך גם לסיסמת המאבק למען היתרי יציאה ליהודי הגולה ממדינות ששללו אפשרות זו, ובעיקר – סיסמת מאבקם של יהודי ברית המועצות בשנות השבעים של המאה ה-20. ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים (תשכ"ז – 1967) הביא להתעוררות ציונית בקרב יהודי ברית המועצות, שזהותם היהודית וזיקתם לישראל דוכאו תחת השלטון הקומוניסטי. בכל רחבי העולם החופשי התגייסו יהודים – וגם לא יהודים – לתמיכה במאבקם של יהודי ברית המועצות למען עלייה לישראל.