שלום עליכם

מבוא

שלום עליכם הוא כינויו הספרותי של שלום רבינוביץ (1859 – 1916), "סופר יידי מהולל" ומגדולי ההומוריסטנים היהודים.¹ שלום עליכם כתב את יצירותיו בעיקר ביידיש – שפתם של יהודי מזרח אירופה – כדי להציע להמוני היהודים ספרות ברמה גבוהה.

יצירתו המגוונת כוללת רומנים וסיפורים, מחזות ופיליטונים, שבהם תיאר בלעג מהול בכאב ובחיבה את העיירה היהודית במזרח אירופה. במרבית יצירותיו יש יסוד אוטוביוגרפי מובהק, והן תורגמו לעברית בידי חתנו י"ד ברקוביץ (ואחרים).
אחת מיצירותיו המפורסמות, "טוביה החולב", נכתבה גם כרומן וגם כמחזה, ועוּבְּדָה למחזמר ולסרט קולנוע – "כנר על הגג". נושא מרכזי ביצירתו הם האוצרות והמטמונים, דוגמת הסיפור לו הייתי רוטשילד. שלום עליכם נפטר בגיל 57, ובצוואתו ציווה לקבור אותו "בין המוני היהודים בעלי המלאכה, בתוך עמי… והקברים הדלים יפארו את מצבתי, כאשר… פיארו המוני העם… את סופרם בחייו".²

מעט יוצרים: מתוך: טוב לי - אני יתום!

מאת:

• שלום (שלום עליכם) רבינוביץ'

"מיום שעמדתי על דעתי אינני זוכר מתי הייתי חשוב כמו שאני חשוב עכשיו.
ומה החשיבות שלי? אבי, פייסי החזן, הלא יודעים אתם, מת ביום ראשון של שבועות,
ואני נהייתי יתום. מהיום הראשון שאחרי שבועות התחלנו לומר 'קדיש' –
אני ואליה אחי. הוא שלימד אותי לומר 'קדיש'…
מזל טוב! אני כבר יודע את הקדיש כולו בעל פה…
בבית הכנסת אני עומד על ספסל ויורה את הקדיש כמו שד משחת.
גם קול יפה יש לי, ירושה מאבי, סופרנו אמיתי.
כל הנערים מקיפים אותי ומקנאים בי…
ומפני שאומר אני קדיש בבוקר ובערב… אני חופשי.
כל היום אני ליד הנהר, או דג דגים או מתרחץ.
דגים למדתי לדוג בעצמי. אם תרצו, אוכל ללמד גם אתכם…
איך נודע לו לאחי אליה שאני דג דגים – אינני יודע.
הוא כמעט תלש לי אוזן בגלל הדגים.
מזל שפסיה השמנה, שכנתנו, ראתה את זה… 'ככה מכים יתום?'
אחי אליה התבייש והניח לאוזני.
הכול נחלצים להגן עלי. טוב לי – אני יתום…"

* שלום עליכם, סיפורי מוטל בן פייסי החזן, תרגם מיידיש: אברהם יבין, הוצאת עם עובד, תש"ס – 2000, סיפור שני, עמ' 24-22. בתרגום המקורי של י"ד ברקוביץ נקרא סיפור זה בשם: "אַשְׁרַי, יתום אני!"
© כל הזכויות שמורות להוצאה.

תולדות חייו

שלום עליכם – הוא שלום רבינוביץ – נולד באוקראינה בתאריך כ"ו באדר א תרי"ט – 1859 למשפחה יהודית מסורתית אך משכילה, וקיבל גם חינוך יהודי מסורתי וגם חינוך כללי. כשהיה שלום בן שלוש עשרה, נפטרה אמו, והוא שהה כשנה בבית סבו, חסיד חב"ד.
אשתו השנייה של אביו הציקה לו מאוד – והקללות והגידופים שהטיחה בו הניבו סיפור בשם "אוצר הלשון של האם החורגת". בגיל ארבע עשרה החל שלום עליכם ללמוד בבית ספר רוסי ממשלתי בעיר הולדתו פריסלב וסיים את לימודיו בהצטיינות.
לאחר מכן שימש במשך שלוש שנים מורה פרטי בביתו של בעל אחוזה יהודי עשיר. בגיל 24 התחתן עם אולגה, בתו של בעל האחוזה. באותה שנה פרסם את מאמריו הראשונים בעברית בעיתונים הצפירה והמליץ, ועליהם חתם עדיין בשמו – שלום רבינוביץ.
בעקבות נישואיו לאולגה נכנס שלום עליכם לעולם העסקים והבורסה, אך נחל כישלון, הפסיד את כל כספו, ותקופה ארוכה סבל ממצוקה כלכלית. בד בבד המשיך לכתוב ולפרסם סיפורים קצרים ופיליטונים ביידיש וחתם עליהם בכינויו הספרותי – שלום עליכם, כדי להדגיש את סגנונו העממי.
שבע שנים לאחר נישואיו הפסיד שלום את כל כספו ואת ההון המשפחתי שירש מחמיו, וכך, מרושש וחסר כול, עבר עם משפחתו לאודיסה, ושם המשיך בכתיבתו.
בעקבות המהפכה ברוסיה (1905) החלו פרעות ביהודים,³ ושלום עליכם החליט להגר לארצות הברית. בדרכו שהה בפולין ושם פרסם מאמרים על מצבם הקשה של יהודי רוסיה, בתקווה לעורר את מצפון העולם. אל חופי העיר ניו יורק הגיע שלום עליכם עם משפחתו בשנת תרס"ז – 1907.
ספריו ויצירותיו היו מוכרים ואוהבים בקרב יהודי העיר – יוצאי מזרח אירופה ודוברי יידיש, והם העניקו לו קבלת פנים נלהבת. בקיץ של אותה שנה נרתם לפעילות ציונית והשתתף כציר בקונגרס הציוני. שנתיים לאחר מכן פרסם חוברת בעברית על הרצל ופועלו "דוקטור תאודור הרצל – חייו פועלו ומותו בטרם עת". גם לאחר שחלה בשחפת, ובריאותו התדרדרה, המשיך שלום עליכם ביצירתו וכתב רומנים ומחזות.
עם זאת, מצבו הכלכלי המשיך להיות דחוק, ובניו יורק אורגנו לכבודו נשפים, שכל הכנסותיהם היו קודש לרכישת הזכויות על ספריו מידי המו"לים. וכך שנתיים לאחר בואו לעיר (תרס"ט – 1909) שילם את כל חובותיו ונחלץ ממצוקתו הכספית.
לאחר פטירת בנו (תרע"ו – 1915)⁴ חלה שלום עליכם ולא קם ממיטת חוליו: ביום י' באייר תרע"ו- 1916 נפטר בניו יורק, ואלפי אנשים ליווהו בדרכו האחרונה. בצוואתו כתב: "שום שבחים ותהילות אל ייחרתו על מצבתי, זולת השם 'שלום עליכם'" – וכן ביקש לחרות על מצבתו שיר קצר שכתב לפני מותו, ובו העיד על עצמו:
"איש יהודי פשוט היה / יהודית (=יידיש) כתב, לשמח / לבב המון העם ונשיו – / פה נטמן סופר מבדח."⁵ בית שלום עליכם בתל אביב משמש כיום כמרכז ללימוד היידיש ותרבותה, ובו ארכיון המתעד את חייו ויצירתו של הסופר.

יצירתו של שלום עליכם

יצירתו של שלום עליכם מקיפה סוגות וסוגים שונים – מאמרים ופיליטונים, סיפורים קצרים ורומנים, מחזות וקומדיות. שליטתו של שלום עליכם בעברית, גרמנית ורוסית אפשרה לו לקרוא ספרות יפה גם מקורית וגם מתורגמת.⁶ הוא היה "ללא ספק מחשובי הסופרים ההומוריסטיים בעלי המגמה הריאליסטית" בספרות האירופית המודרנית, והוא השפיע גם על ספרות היידיש וגם על הספרות העברית.⁷
שלום עליכם כתב בעיקר ביידיש – אך גם ברוסית ובעברית. תחילה פרסם את יצירותיו בעיתונים ובכתבי עת, ואחר כך, החל בשנת תרס"ח – 1908, ערך והתקין את יצירותיו לכרכים מודפסים. בשבועון היידי "יידישעס פאלקסבלאט" נדפס לראשונה סיפור פרי עטו – "שתי אבנים" – שקהל הקוראים קיבל אותו באהדה. היה זה הראשון בסדרת סיפורים קצרים שפרסם בעיתון זה ועליהם חתם בכינויו הספרותי "שלום עליכם".
את הכינוי בחר לעצמו כדי להדגיש את האופי עממי של יצירתו ואת קהל היעד שלו – "המון העם ונשיו".⁸ סיפורו "אוצר הלשון של האם החורגת" נמנה עם הראשונים שכתב, וכמו רבות מיצירותיו היה אוטוביוגרפי בבסיסו ובו הציג שלום עליכם את רשימת הקללות והגידופים שספג מאמו החורגת.⁹ בשנת תרמ"ח – 1888 החל לפרסם אנתולוגיות של ספרות היידיש שבהן השתתפו מיטב סופרי היידיש בני דורו, ובהם מנדלי מוכר ספרים.
את ספרו האוטוביוגרפי "חיי אדם" החל לכתוב בארצות הברית, וספר זה היה בעיניו "בחירת יצירותי… ספר הספרים אשר לי… שיר השירים אשר לנפשי", כפי שכתב בהקדשה לילדיו (תרע"ו – 1916). במקביל ל"חיי אדם" כתב שלום עליכם את סיפורי "מוטל בן פייסי החזן".¹⁰ שלום עליכם היה הסופר הראשון שכתב ביידיש גם לילדים – "סיפורי מעשיות לילדי ישראל", בשפה עממית ובהומור מתובל בעצב – עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת.
יצירותיו של שלום עליכם מתארות את העיירה היהודית בסגנון ציורי והומוריסטי ובראייה חכמה, מפוכחת – ואוהדת. יצירותיו כוללות רומנים, ובהם "מנחם מנדל" ו"טוביה החולב". "מנחם מנדל" הוא רומן אפיסטולרי המבוסס על חליפת מכתבים בין בני זוג מן העיירה – מנחם מנדל וזוגתו שיינה-שיינדל, ובו מציג שלום עליכם את התמורות בעיירה ובחברה היהודית, את הניסיון להיחלץ מן העיירה ולהגר אל העיר, ומשם לצאת אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, היא ארצות הברית.
"טוביה החולב" נכתב גם כרומן וגם כמחזה¹¹ ונחשב ליצירתו הבולטת של שלום עליכם. גיבורו, טוביה, אב לשבע בנות, הוא יהודי פשוט ועני, שורשי וטוב לב, המשתדל להתפרנס מיגיע כפיו כעגלון, זוכה למעשה נסים – אך גם למפח נפש, ואינו רואה נחת בבנותיו. הרומן הוא מונולוג ארוך של טוביה באוזני שלום עליכם, וכל פרק נפתח בפנייה אישית ל"אדוני, שלום עליכם".
שלום עליכם כתב גם מחזות וקומדיות, ויצירותיו תורגמו לכמה שפות, ובהן עברית,¹² אנגלית, פולנית ורוסית. מבחר מכתבים מעיזבונו של שלום עליכם תורגם לעברית, ומהם עולה דמותו כאיש משפחה וכבן לעם היהודי, ובהם משתקפים קשייו ותלאותיו וראייתו המפוכחת – והאופטימית.

העיירה היהודית בסיפורי שלום עליכם

העיירה היהודית¹³ של שלום עליכם מאוכלסת בגברים, נשים וילדים, בעיקר מבני המעמד הנמוך: גיבוריו של שלום עליכם מכירים בעליבותם – וגם בזכותם "לחיות חיים שאינם עלובים", אך יודעים שלא יוכלו להשיג חיים טובים יותר "בדרך הרגילה."¹⁴ גיבורי העיירה של הסופר אינם דומים לגיבורי העיירה של סופרי יידיש אחרים: את חייהם הטרגיים-קומיים מתאר שלום עליכם בסגנון ציורי מלא חן ואירוניה – ועם זאת במבט חומל ואוהד.
חייהם קשים ומלאי תלאות, ובכל זאת הם אינם מאבדים תקווה. על עליבות חייהם מחפה שמחת החגים היהודיים וטקסי החיים ושאר שמחות קטנות – כולל מעשי נסים. וכך, על אף מצבם ודלותם – הם אינם מעוררים רחמים. החלום ממלא תפקיד מרכזי בחייהם של היהודים ביצירות שלום עליכם: חלום בהקיץ על חיים אחרים, טובים יותר, שיתממשו לא באמצעות שינוי יזום באורח חייהם אלא באמצעות מטמון או אוצר פלאי שיגיע לידיהם. הזמן של אנשי העיירה נמדד לפי לוח השעות היהודי, היום – מאורגן סביב התפילות, והשבוע נקרא על שם פרשת השבוע שאותה קוראים בשבת בקריאת התורה בבית הכנסת.
כתריאליבקה¹⁵ היא העיירה בהא הידיעה של שלום עליכם, לה הקדיש ספר שלם – "כתריאלים" – המביא את סיפורי העיירה, את "חיי אנשיה הקטנים… אורחם ומסחרם, חיי שלוותם וריבותיהם (=ריביהם) וקטטותיהם… ימי חגם ואבלם, שמחתם ועצבותם."¹⁶
היהודי הגר בכתריאליבקה הוא לעולם דל ואביון, ועל כך מעיר הסופר באירוניה, כי גם לעשיר עולם כרוטשילד כדאי לעבור לגור בכתריאליבקה ובכך להבטיח לעצמו חיי נצח – שהרי בעיירה עלובה זו מעולם לא מת איש עשיר…

אוצרות ומטמונים ביצירתו של שלום עליכם

אחד הנושאים המרכזיים ביצירת שלום עליכם הוא מוטיב האוצרות והמטמונים.¹⁷ מוטיב זה אינו חידוש של שלום עליכם – הוא מופיע לרוב באגדות ובסיפורי עמים, ובהם הסיפור היהודי העממי, במדרשי אגדה ובסיפורים חסידיים. אך נראה כי מבחינה כמותית עושה שלום עליכם שימוש תכוף בכמיהה לעושר נִסִי או זכייה בו, ולפיכך "במקרים כאלה ממילא נהפכת הכמות לאיכות חדשה".

סביב העושר הנִסִי ועל רקע תקופתו של שלום עליכם, החלומות משילים את אופיים העממי-הפיאודלי ומקבלים נופך קפיטליסטי: "דמויותיהם של אדירי ממון אגדיים מרחפות כאן בתודעתם של הגיבורים." מוטיב האוצרות ביצירתו של שלום עליכם הוא אחד מסימני ההיכר של החברה היהודית במזרח אירופה בשלב המעבר לעולם התעשייתי, הקפיטליסטי, והסיפור לו הייתי רוטשילד הוא אחת הדוגמאות הידועות לתקופה זו.¹⁸

"לו הייתי רוטשילד"

"לו הייתי רוטשילד" הוא סיפור קצר שכתב שלום עליכם, אחד מאותם סיפורי אוצרות העוסקים בחלום ובתשוקה להפוך לעשיר. ולא לעשיר סתם – אלא לעשיר מופלג. ולא באמצעות עבודה קשה ומפרכת – אלא בדרך קלה, פלאית ומהירה, באמצעות זכייה בהגרלה, למשל.
"לו הייתי רוטשילד" שייך לסיפורי אוצרות שבהם החלום על התעשרות מבוסס על דמויותיהם של עשירים ואילי ממון שחיו באותה תקופה, כמו משפחת פוליאקוב ברוסיה או משפחת רוטשילד במערב אירופה. "לו הייתי רוטשילד" אינו סיפור של ממש – אלא מונולוג, נאום, של יהודי עני מן העיירה כתריאלבקה, המספר לקורא כיצד היה פותר את כל בעיותיו הכלכליות ואת בעיות הקהילה ואפילו את בעיות העולם כולו – אילו היה הברון רוטשילד. בין השאר מְסַפֵּר היהודי העני מכתריאליבקה, מה היה יכול לעשות לטובת עצמו ולטובת אחרים – לוּ היה רוטשילד.

תחילה הוא מספר כיצד היה פותר את המצוקות הכלכליות שלו ושל משפחתו: "ראשית חכמה, הייתי קובע לכם מנהג, שהאישה יהיו תמיד בידיה שלושה רובל, בכדי שתחדל לבלבל את הראש כשמגיע יום חמישי ואין להוצאות השבת…"
והשנית, אני פודה מבית המשכון את הקַפּוֹטָה השבתית, או לא, מוטב את מעיל פרוות החתול של האישה – שתחדל לנקר לי בראש שקַר לה! וקונה את הבית הזה כולו, על כל שלושת חדריו, עם המבוא והמזווה והמרתף ועם ה"בּוֹיְדֵעם", עם הכול בכול כול… אין דאגות פרנסה, אין צורך להקדיש מחשבה איפה לוקחים [כסף] לשבת…"

אחר כך הוא מפרט כיצד היה מסייע לקהילת היהודים בעיר – וגם לכלל היהודים בעולם: "דבר ראשון אני תורם גג חדש לבית המדרש הישן, שיחדל לטפטף על הראש בשעה שהיהודים מתפללים… ולהקים 'ביקור חולים'… עם מיטות, עם דוקטור, עם תרופות, עם מרק עוף כל יום בשביל החולים, כפי שמקובל בערים הגונות. ו'מושב זקנים' אני מקים… וחברת 'מלביש ערומים', שילדי עניים לא יסתובבו להם, במחילה מכבודכם, עם ה'פופיק' בחוץ…  וכיוצא באלו חברות אני מקים בכתריאליבקה. אבל מה… דווקא רק אצלנו בכתריאליבקה? בכל מקום שמצויים בו אחינו בני ישראל אני מקים לכם חברות כאלו, בכל מקום, ברחבי כל העולם!…"

לבסוף הוא מסביר, כיצד היה מסייע לכל מדינות העולם: "אוי המלחמות, המלחמות!… לוּ הייתי רוטשילד, הייתי שם קץ למלחמות, ולחלוטין… רק בעזרת הכסף…" (כל כתבי שלום עליכם, אנשים קטנים בעלי השגות קטנות, תרגם מיידיש אריה אהרוני, ספריית פועלים, תשמ"ט  – 1989, עמ' 97 – 99).

"לו  הייתי רוטשילד" הוא גם שמו של שיר הנושא במחזמר "כנר על הגג", המבוסס על הספר והמחזה – "טוביה החולב". השיר המקורי נכתב באנגלית ואת הגרסה העברית של השיר כתב דן אלמגור. המחזמר "כנר על הגג" הוצג בניו יורק בגרסה אנגלית, ובישראל – בעברית, על במות שונות החל בשנות השישים של המאה ה-20, ולאחר מכן עובד לסרט קולנוע.

העשרה - קישורים

מבחר מסיפורי שלום עליכם בעברית – באתר פרויקט בן יהודה

רשימת כל יצירותיו של שלום עליכם – באתר משרד החינוך

פרטים על בית שלום עליכם וזמני הפעילות – באתר המוזיאונים

מידע ביידיש על שלום עליכם – באתר ויקיפדיה