שלום שבזי

ר' שלום (שלם) בן יוסף (1619 – 1680 בערך) היה מגדולי משורריה של יהדות תימן.¹ בזכות שירתו ופיוטיו והיקף ידיעותיו בהלכה ועל רקע תלאות הקיום של יהודי תימן בימיו, היה שבזי למורה דרך רוחני ודתי וזכה לכינוי – "אבא שלום שבזי". הוא נולד למשפחה של מלומדים ומשוררים – משפחת משתא – ולפרנסתו עסק כנראה באריגה. הוא נדד בין ערי תימן, חי זמן מה בעיר הבירה צנעא, וזכה לתמיכתם של נדיבים וחכמים מקרב יהודי תימן. שבזי נחשב גם לבעל נס ולמרפא, ועל יכולותיו אלו נפוצו אגדות וסיפורים רבים. לשבזי נולדו שני בנים ושתי בנות. אחד מבניו, שמעון, היה אף הוא משורר ונחשב ליורשו הרוחני של אביו. בנו יהודה נפטר עוד בחיי אביו. בתו, שמעה, נודעה כבעלת נסים, ואילו בתו השנייה, מרים, נותרה באלמוניותה.
שירתו של שלום שבזי מציינת שינוי ותמורה בהתפתחות השירה של יהודי תימן: גזירות השליטים² וקשיי החיים של יהודי תימן השפיעו על תוכני השירה ועל לשונה, ושירתו של שבזי הייתה ביטוי לסבלותיהם של יהודי תימן בני דורו ולכיסופיהם לגאולה. שירתו של שבזי היא שירה דתית ומוסרית, שהתרחקה מהשפעת שירת החול גם בתכניה וגם בלשונה.
יצירתו של שלום שבזי כוללת יותר מ-500 שירים – בעברית, בארמית ובערבית – מרביתם שירי קודש, מהם שנועדו לתפילה בבית הכנסת (בעיקר ביום הכיפורים) ובהם גם פיוטים לשבת,³ למועדים ולטקסי חיים – חתונה וברית מילה. בשיריו ניכרת בקיאותו בתחומים רבים – תלמוד, מדרש והלכה, קבלה ופילוסופיה – וכן אסטרולוגיה ואסטרונומיה.⁴ לצד שירת הקודש כתב שלום שבזי גם שירי חול מעטים – שירי פולמוס, ובהם ויכוחים בין נער לזקן, בין הגוף לנפש ועוד. שירי שלום שבזי זכו לתפוצה רחבה לא רק בקרב יהודי תימן, ורבים מהם הולחנו והיו לשירים ידועים גם בימינו. שירתו של שלום שבזי נדפסה לראשונה בכלכותה שבהודו בשנת תרט"ז – 1856, והיא משמשת נושא למחקר וללימוד גם בקרב לומדי תורה וגם בקרב חוקרים מן האקדמיה.
שלום שבזי נפטר ככל הנראה בשנת 1680 ונקבר בעיר תעיז. קברו – וכן קבר בתו, שמעה – היו מוקד עלייה לרגל ליהודי תימן.