שלמה המלך

מבוא

שלמה המלך היה בנם של דויד המלך ובת שבע, וכבר בלידתו מתואר ש"ה' אֲהֵבוֹ" וקרא לו יְדִידְיָהּ,¹ ובבגרותו העניק לו "לֵב חָכָם וְנָבוֹן" אשר כמוהו לא היה ולא יהיה (מלכים א, ג 12). שלמה מלך על ישראל כארבעים שנה (967 – 928 לפני הספירה) ומלכותו מתוארת כתקופת זוהר, אף על פי שהסתיימה בחלוקת הממלכה.²

שלמה המלך ארגן את הממלכה ואת המינהל, פיתח את הכלכלה ואת הסחר הבין-לאומי, הקים חיל רכב ויזם מפעלי בנייה, ובהם ארמון המלך בירושלים וגולת הכותרת – בית המקדש. חוכמת שלמה נודעה בכל העמים (מלכים א, ה 14), והוא כתב 3,000 משלים ו- 1,005 שירים (ג 12) .³

לשלמה היו אלף נשים ופילגשים, רובן נוכריות, והן גררו אותו לעת זקנתו לעבודת אלילים. חז"ל היללו את חוכמת שלמה: הוא היה "פותר משלים ומגיד סתרים ומודיע רזים שאין להם סוף"⁴ אך לא התעלמו מחטאיו. מהתיאורים המקראיים עולה שבימיו היו בממלכה שגשוג ושלום, והיא הגיעה לשיא "שאליו לא הגיע שום מלך ממלכי ישראל או יהודה."⁵

מעט יוצרים: שלמה והתור המתהלל

מאת:

• חיים נחמן ביאליק

"ויהי היום ושלמה יושב בארמונו על יד החלון ופניו אל הגן.
וממעל למשקוף החלון, בפינת גג, ארובת יונים קטנה,
קן מבטחים לתור ובת זוגו.
ויבוא באוזני המלך קול התור בהגותו לחברתו לאמור:
-יונתי, השמת לבך אל הארמון הזה אשר למלך?
הלא שגיא ונשגב הוא בעיניך, בניין עדי עד – האין זאת?
ואולם בעיני – כמוהו כראש שיבולת.
לו הואלתי ואפגע בו בקצה מקורי… והיה כלא היה.

וישלח המלך את ראשו מן החלון,
ובראותו את פושק השפתים קראו אליו ויאמר בזעף:
-אי, קצר אברה (=כנף) ורחב פה! האתה תתוץ (=תהרוס) את ארמוני?
איככה (=איך) לא בושת להתהלל בשווא?
מגערת המלך נחת התור, כמעט התעלף,
ואולם עד מהרה מצא את לבו ויאמר:
– … אדוני המלך! לְךָ הבּינה ועמך החנינה.
כי לפני מי התהללתי? הלוא לפני אשתי.
היחטא בעל בהתפארו לפני אשתו?
וישחק המלך למענה (=לתשובת) התור ויפטרהו בשלום…

ויהי אך שב התור אל שובכו, ושלמה שומע שנית:
– תמתי, הידעת למה קרא לי המלך?
הטי אוזנך ואלחש לך:
הפל הפיל לפני את תחינתו, כי אחוס על ארמונו ולא אשחיתנו…
ואני… כשומעי קול תחנוניו, רך לבבי ואשא פניו…
מה הדבר בעיניך, יפתי?

כשמוע המלך את דברי התור לא רגז עוד ולא שחק, כי אמר ביגון:
נקל להכריע שבעה יצרים גדולים – מהכריע יצר קטן אחד."

*כל כתבי ח"נ ביאליק, הוצאת דביר, מהדורת תשכ"ח – 1968, עמ' שב.

שלמה המלך במקרא

שלמה היה בנם של דויד המלך ובת-שבע. הוא עלה למלוכה עוד בחיי אביו בסיוע נתן הנביא ואמו:⁶ לפי עצת הנביא ובתמיכתו פנתה בת שבע לדויד המלך והזכירה לו את הבטחתו "כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי" (מלכים א, א 13) – וכך היה. דויד המלך הורה לצדוק הכוהן ולנתן הנביא למשוח את שלמה בנחל גיחון במעמד כל העם. בתום הטקס הריעו הכול: "יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (א 39).

בתחילת מלכותו סילק שלמה מדרכו את יריביו, ובראשם את אחיו למחצה, אדוניהו בן חגית ואת תומכיו, ובכך ביסס את ממלכתו. בשלב זה התחתן שלמה עם בת פרעה בנישואין מדיניים לחיזוק הברית שכרת עם מצרים (ג 1). שלמה אהב את ה' וזכה להתגלות בחלום הלילה ובה שאל אותו ה': "מָה אֶתֶּן לָךְ" (ג 5). שלמה ביקש "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע" (ג 9), וה' הבטיח לו "לֵב חָכָם וְנָבוֹן… אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה… וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ", ואף הוסיף את ששלמה לא ביקש – "גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד" (ג 12- 13). חוכמת שלמה ותבונתו התפרסמו בכל האזור ועד למרחקי ארץ שבא, ובאו לידי ביטוי מופלא במשפט שלמה המפורסם.
שלמה המלך ארגן את ממלכתו על בסיס מינהלי של שתים עשרה נציבויות (מלכים א, ד 7 – 19; ה 8),⁷ הקים בישראל חיל רכב ש"היה לעמוד השדרה של צבאו" ובנה לו "ערי רכב" ו"ערי פרשים" (ט 19).⁸ סחר החוץ הנרחב של שלמה התבסס על ברית עם מלכי צור וצידון, על שליטה בנתיבי הסחר, על צי האוניות שהקים ועל מדיניות של סחר חליפין.⁹

בירושלים בנה שלמה ארמון מפואר לבת פרעה, בית מלך, וגולת הכותרת של מפעליו הייתה בית המקדש הראשון. לחיזוק הממלכה בנה שלמה ערים מרכזיות, ובהן ירושלים, חצור, מגידו, גזר ובית חורון, וביצר אותן (מלכים א, ג 1; ט 15, 17- 19). תנופת הבנייה בימיו הטילה עול כבד – "מס עובד" – על העם, בעיקר על שבטי ישראל (להבדיל מיהודה), שכן הם נאלצו להתגייס לעבודות בפיקוחם של פקיד מטעם המלכות ושל נציבים.¹⁰
על חייו האישיים של שלמה ועל קורות צאצאיו אין במקרא מידע רב. לפי המסופר, לשלמה היו אלף נשים ופילגשים,¹¹ רובן נוכריות, והן גררו אותו לעת זקנתו לעבודת אלילים. בשל כך הוטל עליו העונש של פילוג הממלכה אחרי מותו (מלכים א, יא 1 – 13).
בימי שלמה הגיעה הממלכה לשיא "שאליו לא הגיע שום מלך ממלכי ישראל או יהודה"¹² והיו בה שגשוג כלכלי, שלום ושלווה, "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ, וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע" (ה 5). עם זאת, עוד בימי שלטונו היו סימנים ראשונים – מבית ומחוץ – לסיומם הקרב של ימי הזוהר ולהתפלגות הממלכה.
שלמה מלך על ישראל ארבעים שנה ונקבר "בְּעִיר דָּוִד אָבִיו"; בנו רחבעם מלך תחתיו (יא 43). מעשיו של שלמה, "עם כל הגדולה שבהם, היו בין הגורמים להתמוטטותה של מלכות דויד".¹³

בית המקדש של שלמה

בנייתו של בית המקדש וטקס חנוכתו מתוארים בספר מלכים א ( ה – ו).¹⁴ לבניית המקדש היה צורך בעצים, "ארזים מן הלבנון", שהוא ביקש מחירם מלך צור ונענה ברצון: חירם שלח גם ארזים וגם ברושים.¹⁵ לבנייה נדרשו גם "אֲבָנִים גְּדֹלוֹת… אַבְנֵי גָזִית" (ה 3), והן נחצבו והועברו, לאחר סיתות, להר הבית שבירושלים.

על פי התיאור בספר מלכים, עסקו בהכנת האבנים ובהובלתן 150,000 איש, בהם 80,000 חוצבים ו- 70,000 סבלים! בנייתו של בית המקדש הראשון החלה בשנה הרביעית למלכות שלמה, בחודש אייר, נמשכה שבע שנים והסתיימה בשנה האחת עשרה למלכותו בחודש מרחשוון,²⁶ שבו "כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו" (ו 38).
בטקס חנוכת המקדש נשא שלמה המלך דברי תפילה וברכה, והדגיש שהמקדש משמש בית תפילה בכל צרה או אסון שיבואו על עם ישראל: "בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב… בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר… רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה… בכל אלה "וְאַתָּה (=אלוהים) תִּשְׁמַע [מן] הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" (ח 33 – 37). לפי תפילת שלמה בית המקדש נועד להיות בית תפילה לא רק לעם ישראל אלא לכל אדם, ובכלל זה "הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה (=אלוהים) תִּשְׁמַע … וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי" (ח 41 – 43).¹⁷

שלמה המלך במדרשי חז"ל

בעקבות המקרא הפליגו חז"ל בתיאור חוכמת שלמה וגדולתו: הוא לא ביקש מה' לא עושר ולא נכסים ולא את נפש אויביו אלא רק חוכמה, וסופו שכל החוכמה והמדע ניתנו לו, וגם עושר ונכסים.¹⁸ שלמה היה "פותר משלים ומגיד סתרים ומודיע רזים שאין להם סוף",¹⁹ ואף נמנה עם הנביאים הראשונים.²⁰

חוכמתו וידיעותיו המופלגות באות לידי ביטוי במדרשי אגדה על שלמה ומלכת שבא. במקרא מסופר כי שלמה היה אוהב אלוהים ושומר מצוותיו (עד סמוך לזקנתו), וחז"ל ייחסו לו פעילות נרחבת של תקנות בתחום הדתי וההלכתי.²¹ ומאחר ששלמה בנה את בית המקדש, ייחסו לו חז"ל את ניסוח הקטע בברכת המזון העוסק בבניית המקדש – "הבית הגדול והקדוש".²²

בקשר לבניית בית המקדש יש במדרשי חז"ל אגדות על שלמה המלך ואשמדאי, מלך השֵדים. נשותיו הרבות והנוכריות של שלמה היו לצנינים בעיני חז"ל: "שלוש עברות עבר: הרבה לו סוסים, הרבה לו נשים, הרבה לו כסף וזהב".²³ את נישואיו הראשונים לאישה נכרייה, בת פרעה, פירשו חז"ל שזהו זרע הפורענות של חורבן בית המקדש השני.²⁴

אף כי המקרא מזכיר מפורשות את חטאו של שלמה בעבודה זרה לעת זקנתו, יש במדרשי חז"ל דעה הגורסת, כי הוא עצמו לא חטא בעבודה זרה, "וכל האומר שלמה חטא, אינו אלא טועה." לפי מדרש זה חטאו של שלמה היה שלא מחה על העבודה הזרה של נשותיו הנוכריות.²⁵

במקרא כתוב ששלמה לא נענש בחייו בזכות דויד אביו, אך לפי אחד המדרשים הוא נענש עוד בימיו: ממלך גדול ששלט "מסוף העולם ועד סופו" הוא ירד בהדרגה עד שאיבד גם את שליטתו בישראל ובירושלים "ולא היה מלך אלא על ביתו", ואפילו שם לא היה בטוח.²⁶

שלמה המלך ואשמדאי

מדרשי חז"ל מספרים אגדה מופלאה על שלמה המלך ואשמדאי, מלך השדים. האגדה פורשת סיפור הרפתקאות מפותל ורב עלילות, שראשיתו בשלמה המחפש את אבן השמיר, האבן שבאמצעותה, ורק באמצעותה, היה יכול לבנות את בית המקדש בלי להשתמש בברזל.²⁷ אבן השמיר הייתה ברשותו של אשמדאי, ושר צבאו של שלמה, בניהו בן יהוידע, נשלח להשיגה. מדרש האגדה מתאר את הרפתקאותיו של בניהו עד ששב לירושלים בלוויית אשמדאי. אשמדאי הוא שגילה לשלמה ולאנשיו את מקומה של אבן השמיר ובסופו של דבר גם הצליח לגבור על שלמה, החכם מכל אדם, לסלק אותו מכס המלוכה ולמלוך במקומו לזמן מה.²⁸

שלמה המלך ומלכת שבא

בספר מלכים מסופר כי מלכת שבא²⁹ שמעה על חוכמת שלמה המלך, ובאה לירושלים "לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת" עם פמליה גדולה ובה גמלים "נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה". בירושלים התרשמה המלכה לא רק מחוכמתו אלא גם מעושרו, מבנייניו וממשרתיו, והמאכלים אשר הוגשו על שולחנו עשו עליה רושם כביר, "וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ" (מלכים א, י 1–5).

המדרש מדגיש כי מלכת שבא "היתה מתדיינת עמו בחוכמתה ובשאלותיה ולא יכלה לנצחו",³⁰ והמקרא מספר שהודתה בפניו: "לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי" (שם, 7). מלכת שבא שיבחה את מזלם הטוב של אנשיו ושל עבדיו של המלך העומדים לפניו תמיד ושומעים את חוכמתו, ובירכה את אלוהי ישראל על שבחר בו והמליכו על ישראל: "וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה (=וצדק)". את התפעלותה מן המלך ואת הוקרתה הביעה מלכת שבא גם במתנות היקרות שהעניקה לו, ובהן "מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב" וכן אבנים יקרות ובשמים – "לא בא כבושם ההוא עוד לרוב".
שלמה הראה אף הוא נדיבות מרשימה, ונתן למלכת שבא "אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה" ועוד כהנה וכהנה "כְּיַד הַמֶּלֶךְ". (שם 8– 13).

על פי המסורת החבשית נקשרו בין השניים יחסים רומנטיים, והמלכה ילדה לשלמה בן, מנליק הראשון, מייסד הממלכה בחבש.

העשרה - קישורים

מאמר של אליה וגילה ליבוביץ, "משפט שלמה" – באתר דעת

מאמר של אברהם גרוסמן, "מלכים א, פרק ד, הניצבים אשר לשלמה" – באתר דעת

מאמר של שמואל אברמסקי, "מקדש שלמה" – באתר דעת

מאמר של אברהם גרוסמן,"מלכים א, יא, חטאי שלמה" – באתר דעת