שמאי הזקן

שמאי (50 לפני הספירה – 30 לספירה) –  היה עמיתו ובר הפלוגתא של הלל הזקן ושימש אב בית דין וסגנו של הלל הזקן בתקופה שבה כיהן כנשיא הסנהדרין.¹ כמו הלל, גם הוא זכה בתואר "זקן" לא עקב גילו אלא בשל חכמתו ומעמדו.

על קורותיו של שמאי הזקן ידועים פרטים מועטים ביותר. ידוע כי היה בן הארץ, קרוב לוודאי ממשפחה ירושלמית – שלא כמו הלל הזקן, שהיה בבלי במוצאו. נראה ששמאי ייצג "את המשפחות הוותיקות המושרשות בארץ" ויתכן כי עסק בתחום הבנייה.² ויש הסבורים כי קפדנותו של שמאי הייתה קשורה לעיסוקו: "זו היא קפדנות של אדם החייב לדאוג שהבניין שהוא בונה יעמוד, שהתבניות… תהיינה מדויקות ומוגדרות, שאינו יכול להרשות לעצמו את המרחב של 'בערך', 'כמעט', וכיוצא באלה".³

גישתו והשקפתו – ובכלל זה פסיקותיו בהלכה – היו מחמירות (בהשוואה לאלו של הלל) – ובעיקר קפדניות.⁴ הוא היה דקדקן בקיום מצוות ובענייני מוסר, אך לפי אחת האמירות המיוחסות לו, היה בכל זאת נוח לבריות: "עשה תורתך קבע. אמור מעט – ועשה הרבה, והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".⁵ מקורות אחרים מתארים אותו אחרת, דוגמת הסיפור על תגובתו של שמאי לגֵר שבא אליו וביקש ללמוד את התורה כולה "על רגל אחת" – ושמאי הזקן דחה את בקשתו ודחף אותו באמת הבניין שבידו. רק כעשרים הלכות שהגיעו לידינו מיוחסות ישירות לשמאי עצמו, אך נראה כי פסיקותיו והלכותיו האחרות והמרובות נטמעו ונשתמרו בדברי תלמידיו ממשיכיו – אסכולת בית שמאי.