שניאור זלמן מלאדי

מייסד חסידות חב"ד ומחברו של ספר התניא (המאות 18 – 19). תלמיד חכם, הוגה דעות מקורי ובעל כישורים ארגוניים, שהקים מערך שליחים ייחודי לחב"ד והשכיל להפיץ את בשורתו בציבור הרחב.

מאת:
< 1 דקות

ר' שניאור זלמן מלאדי (1745 בערך – 1812)1 היה מייסד חסידות חב"ד ונקרא כך על שם העיר לאדי, שבה ישב בשנותיו האחרונות.2 בפי חסידיו נקרא גם "בעל התניא" – על שם ספר התניא שכתב, וכן "האדמו"ר הזקן", "הרב". הוא נולד בעיירה לוזנא שברוסיה הלבנה לאביו ברוך ולאמו רבקה, וכבר בילדותו נודע כלמדן. בגיל 20 בערך הצטרף לבית מדרשו של ר' דב בער ממזריץ', נמנה עם הצעירים שבתלמידיו ושימש מורה פרטי לבנו בתורת הקבלה.
בשנת 1774 נסע ר' שניאור זלמן יחד עם ר' מנחם מנדל מוויטבסק – תלמידו הקרוב של דב בער ממזריץ' – אל הגר"א, בניסיון לרכך את התנגדותו לחסידות, אך הגר"א סירב להיפגש אתם. בשנת 1777 – כחמש שנים לאחר מותו של דב בער ממזריץ' – עלו לארץ כמה מחסידי הבעש"ט ובראשם שני מנהיגיה של תנועת החסידות ברוסיה הלבנה – מנחם מנדל מוויטבסק ואברהם מקליסק. החסידים ברוסיה הלבנה נותרו ללא מנהיג, ולפיכך החליטו השניים להודיע לבני עדתם כי שניאור זלמן מלאדי הוא הצדיק שימלא את מקומם.3
בחירתו כמנהיג החסידים לא התקבלה בקלות, ורק כעבור שנים אחדות התבססה הנהגתו "וזכתה להכרה כללית". לאחר זמן הסתבר כי שניאור זלמן מלאדי היה לא רק "תלמיד חכם מובהק והוגה דעות מעמיק ומקורי" אלא גם מנהיג בעל כישורים ארגוניים, ובשני העשורים האחרונים של המאה ה-18 הלך מספר המבקשים להצטרף לעדת חסידיו וגדל.4 בעקבות הלשנה של המתנגדים נאסר ר' שניאור זלמן על ידי השלטונות ושהה כמה שבועות בכלא. יום שחרורו מן הכלא – י"ט בכסלו תקנ"ט – 1799 היה ליום חג, "חג הגאולה", ונחשב מאז לראש השנה של חסידות חב"ד.5
מייסד חסידות חב"ד ביקש למתן את תפקידו של הצדיק כמתווך, והדגיש את אחריותו האישית של החסיד. במסגרת זו הוא טיפח את המניין החסידי כמרכז חווייתי לצד החצר החסידית, וארגן מערכת של שליחים, שהיו לנציגיו במניינים השונים. בשל המספר הרב של חסידים שבאו לחצרו כדי להיפגש אתו הנהיג שניאור זלמן תקנות מיוחדות (תקנות לוזנא), שעל פיהן ניתנה עדיפות לחסידים חדשים על פני חסידים ותיקים.6 תקנות אלו היו ביטוי לסדר עדיפויות חדש, שבראשו – הפצת הבשורה החסידית בקרב הציבור הרחב, וצירופם של חסידים חדשים. גישה זו מאפיינת את חסידות חב"ד מאז ועד ימינו.
בין כתביו החשובים – ספר התניא, "שולחן ערוך הרב" – שהוא סיכום תמציתי של שולחן ערוך שכתב ר' יוסף קארו, סידור תפילה (על פי נוסח האר"י), "ביאורי הזוהר" – פירוש לספר הזוהר (עם תוספת שכתב בנו-ממשיכו), "תורה אור" – ביאורים לספרי בראשית ושמות, "ליקוטי אור" – ביאורים לספרי ויקרא ודברים (עם תוספת של נכדו) ועוד.
ר' שניאור זלמן מלאדי נפטר ביום כד בטבת תקע"ג -1812 ונקבר בעיר הודיץ שבאוקראינה. בנו הבכור, דב בער מלובביץ', היה לממשיכו.7

סיפורים על ר' שניאור זלמן מלאדי – בתוך אתר 'זושא מגלים את הסיפור החסידי'

הערות שוליים

  1. תאריך לידתו שנוי במחלוקת בין חסידי חב"ד להיסטוריונים, ובקרב ההיסטוריונים עצמם: יש המקדימים את שנת לידתו לשנת 1743, ויש המאחרים אותה לשנת 1747. על תאריך מותו אין מחלוקת - כ"ד בטבת תקע"ג - 27 בדצמבר 1812 (משה חלמיש, נתיב לתניא, הוצאת פפירוס, תשמ"ח - 1987, עמ' 11 - 12).
  2. בשנת 1804 עבר מלוזנה ללאדי, ושם ישב עד קרוב ליום מותו. בזמן מלחמת נפוליון ברוסיה (1812), בעקבות הפלישה של נפליון והתקדמות צבאו נאלץ לברוח לשטח שהיה עדיין בשליטת הרוסים.
  3. וזאת בעיקר על רקע ההיכרות הקרובה של מנחם מנדל מוויטבסק עם שניאור זלמן מלאדי בתקופת שהותם בחצרו של דב בער ממזריץ' (עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, ספריית אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ח - 1998, עמ' 78 - 80).
  4. עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, עמ' 80.
  5. שניאור זלמן מלאדי נעצר ונאסר שוב בשנת 1800, ושוחרר לאחר כחודש. בשני המקרים האשימו אותו השלטונות בפעולות נגד המדינה - בהקמת כת דתית חדשה.
  6. בין השאר הציע ר' שניאור זלמן לחסידיו הוותיקים לעיין בספר התניא כתחליף לפגישה אתו או להצטרף לפגישה קבוצתית.
  7. דב בער קיבל את הכינוי "האדמו"ר האמצעי" - שכן שימש בתפקיד זה בין אביו, האדמו"ר הראשון ומייסד חסידות חב"ד - ובין חתנו, ר' מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השלישי הידוע בכינוי - "הצמח צדק".