שרה אימנו
הראשונה והבכירה בארבע אימהות האומה, אישתו של אברהם ואימו של יצחק, שסבלה מעקרות ורק לעת זקנה ילדה בן יורש. מדרשי חז"ל מתארים אותה לא רק כאשת אברהם אלא גם כשותפתו להפצת האמונה באל אחד וליצירת אומה חדשה.
מבוא
שרה, דמות מקראית מספר בראשית. שרי בשמה המקורי1 – היא הראשונה והבכירה באימהות האומה – שרה, רבקה, לאה ורחל.2 על משפחת נעוריה אין במקרא פרטים, והיא נזכרת לראשונה – ללא פירוט מוצאה – כאשתו של אברהם.3 כבר כאן המקרא מציין את היותה חשוכת ילדים (בראשית יא 29 – 30) – ועקרותה הכאובה ליוותה את כל קורותיה. רק אחרי בְּלוֹתָהּ ולעת זקנתה (יח 12) הייתה לשרה עדנה והיא ילדה את יצחק בנה היחיד (כא 3).
שבעה פרקים בספר בראשית4 מתארים את תולדות שרה, מהיותה אשת אברהם ואימו של יצחק עד שמתה ונקברה במערת המכפלה. במדרשי חז"ל מתוארת שרה לא רק כאשתו של אברהם, אלא גם כשותפתו לדרך שפעלה יחד אתו כדי להפיץ דת חדשה וליצור אומה חדשה.5 חז"ל עסקו גם ביופיה של שרה – "כִּי יָפָה הִוא מְאֹד" (יב 14) – וכן ביחסיה המורכבים עם שפחתה הגר. נושא זה, וגם עניינים אחרים הקשורים לדמותה ולקורותיה, באים לידי ביטוי בשירה העברית על שרה, "האֵם הקדמונית של אומתנו".6
מעט יוצרים: שרה"וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל" (בראשית יח 10)
וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת בַּפֶּתַח וְעֵינֶיהָ דּוֹמְעוֹת:
הִנֵּה בָּא הַמְבַשֵּׂר, וְהוּא אַחֵר מְאֹד;
אֲשֶׁר נָתַן בְּלִי בְּשׂוֹרָה לָאַחֲרוֹנָה בַּשְּׁפָחוֹת
יִנָּתֵן גַּם לִי: בֵּן.
הַשֶּׁמֶשׁ מְצִיצָה לָאֹהֶל לִפְנֵי רֶדְתָהּ לִשְׁקֹעַ
וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת וְלֹא תֵּדַע לִשְׁמֹעַ
לֹא לְבָרֵךְ, לֹא לְקַלֵּל, רַק לִתְמֹהַּ:
וַאֲדוֹנִי זָקֵן.
וּמַדּוּעַ בָּא הַמְבַשֵּׂר רַק עַתָּה, רַק עַתָּה?
הִנֵּה תָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וּכְיָם תִּגַּח הָעֲלָטָה
לְבָלְעֵנִי כֹּה מַהֵר עִם שִׂמְחָתִי הַמְעַטָּה
כְּכוֹכָב בַּלֵּיל.
לַאֲחֵרוֹת זֶה נִתַּן בָּאָבִיב, בְּרֹן הַשְּׁחָרִים,
בְּלִי תוּגָה וּכְאֵב, בְּלִי בְרִית בֵּין הַבְּתָרִים,
בְּלִי "יָדֹעַ תֵּדַע", בְּלִי נְעִילַת שְׁעָרִים
עַל גּוֹרַל בֵּן בִּילֵל.
הָעֶרֶב כָּרַע בָּאֹהֶל. הַמְבַשֵּׂר פָּנָה וְעָבַר,
רַק הַכְּאֵב בְּעִקְּבוֹתָיו עוֹד יָקַד וּבָעַר.
גּוֹרָל הוּא שָׂרָה, קַבְּלִיהוּ, רַק הוּא לְךָ נִשְׁאַר –
נֶחָמָה בְּרֶדֶת הַלֵּיִל.
ב' מרדכי, "שרה" בתוך: נשים בתנ"ך, הוצאת מחברות לספרות, תשכ"ד – 1964, עמ' 428. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם http://www.acum.org.il.
שרה במקרא
המקרא פותח את סיפור קורותיה של שרה בנישואיה לאברהם, ועיקר הפרקים המוקדשים לשרה עוסקים בתיאור קורותיה כאשתו של אברהם, כגברתה של הגר, ולבסוף – לעת זקנתה – כאימו של יצחק. שמה המקורי של שרה היה, כאמור, שרי, אך ה' שינה אותו לשרה (מקרה יחיד במקרא של שינוי שם אישה) כסימן למימוש ההבטחה שתלד בן לאברהם (יז 15). מאחר שעד זקנתה הייתה שרה עקרה, תיאוריה המקראיים עוסקים בעיקר בחייה עם אברהם "לאו דווקא כמשפחה, כמגדלי ילדים, אלא כצמד אנשים העובדים יחד בקרבה גדולה."7
בניגוד לרבקה ולרחל,
בניגוד לרבקה ולרחל, לא פעלה שרה "מאחורי גבו" של בעלה ולא הסתירה ממנו דבר,8 אלא שיתפה אותו במצוקותיה. כך נהגה כאשר במהלך עקרותה הממושכת הציעה לאברהם את הגר, שפחתה המצרית, כדי שתלד לו בן ובתקווה כמוסה – "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (טז 2).9 וכך עשתה כאשר הגר הרתה והחלה לבוז לה, ואחר כך כאשר החליטה לגרש את הגר וישמעאל. כל זאת מכיוון ששרה הייתה מוכנה להציע לאברהם את הגר לצורך פרייה ורבייה – אבל לא "את הכבוד ואת הזכות להיות אשתו-רעייתו של אברהם".10
רק לעת זקנה, בגיל 90, זכתה שרה לממש את חוויית האימהות וילדה את הבן המיוחל, יצחק: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו" (כא 7). אחרי תקופת הבלות, אחרי שסיימה לתפקד כאישה מבחינה ביולוגית, "היא חוזרת… אל תחום הנשיות, ההיריון, ההולדה". שרה ואברהם עוברים, על פי התיאור המקראי "תהליך של התחדשות": הוא בברית המילה – והיא בהיריון ובלידה.11 את שרה אנו פוגשים בפעם האחרונה אחרי לידת יצחק וגמילתו, כשהיא מבקשת מאברהם לגרש את ישמעאל ה"מְצַחֵק" ואת אימו, "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (כא 10).12 מכאן ואילך לא שומעים עוד את שרה בכתוב – גם לא בניסיון הקשה של פרשת העקידה. המקרא מספר על מותה בגיל 127 "בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן", ועל אברהם שבא "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" ואז קבר אותה במערת המכפלה (כג 1 – 2, 19).
אבלו של יצחק על אימו לא נזכר בתיאור מותה של שרה, אלא רק אחר כך, בתיאור אהבתו לרבקה אשתו – שהייתה לו לנחמה על אובדן אימו: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ… וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (כד 67).
שרה במדרשי חז"ל
מדרשי אגדה של חז"ל מציירים את דמותה של שרה בגוונים אחרים. הם מציגים את שרה כאישה שניחנה ביכולת נבואית, המיוחסת גם לאבות ולאימהות האחרות, אלא שבמקרה של שרה "היה אברהם טפל לשרה בנביאות (=בנבואה)".13 מדרש אחר מזכיר שבע נביאות שקמו לעם ישראל – הראשונה שבהן (והיחידה מן האימהות) היא שרה.14 במדרשי חז"ל נמנית שרה לא רק עם הנביאות, אלא גם עם ארבע הנשים היפות בעולם: "ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, רחב ואביגיל ואסתר".15
חז"ל מתארים את שרה כאישה הפועלת יחד עם אברהם ולצדו, כבת זוגו ושותפתו לאמונה ולדרך: שניהם עסקו בהפצת הדת החדשה וביצירת האומה – "אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים".16 בכך מדגיש המדרש את הפן הייחודי בדמותה של שרה כאישה עצמאית.
המדרש מתאר את התחדשות נעוריה של שרה לעת זקנתה לא רק בעצם ההיריון הנסי, אלא בהופעתה החיצונית ובמראה פניה: "אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין – נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו".17 וכדי להוכיח לכל המרננים והמלעיזים מעצים המדרש את הסיפור דרך נס – "ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא" – הלך אברהם "וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם. וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה… ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן."18
את מותה של שרה לפני אברהם יש הדורשים כעונש על התרסתה לפני אברהם בעניין יחסה של הגר.19 ובעוד המקרא שותק בכל הקשור לשרה ולניסיון העקידה, בא המדרש למלא את החסר ומקשר את מותה של שרה לניסיון העקידה של יצחק, בנה יחידה.20
שרה בשירה עברית
דמותה של שרה בשירה העברית21 שואבת מן הסיפור המקראי – אך גם מנסה למלא אותו. פנחס שדה, בשירו "מות שרה" מכתיר אותה בתואר "האם הקדמונית של אומתנו", ומצהיר: "אני בנה". בשירו של יצחק למדן "עין אם", שרה מתוארת כאישה רגישה הרואה את הנולד: "הָהּ, שָׂרָה אִמֵּנוּ, מַה הֵיטַבְתְּ לִרְאוֹת /… דָּבָר לא טוֹב יָצוּק בִּצְחוֹק בֶּן הָאָמָה".
ביקורת קשה על דמותה של שרה עולה דווקא משירתן של משוררות ישראלית:22 דליה רביקוביץ, בשירה "אשה מקנאת", מתארת את שרה כאישה מרת נפש, שהקנאה והחרון עכרו את שמחתה וחרצו קמטים "בְּחֶלְקַת צַוָּארָהּ", לבה נאטם, "עֵינֶיהָ דְלוּחוֹת מֵחֲשָׁד וְשִׂנְאָה", וכל זאת מקנאתה בבן האמה (ובאימו). וגם אחרי גירוש האמה ובנה לא רווח לשרה, והיא המשיכה לקנא בהגר ובישמעאל "אֲהוּבֵי אַבְרָהָם", בעוד הדאגה כוססת בה: "מִי יְגוֹנֵן עַל בְּנָהּ הַקָּטָן / כְּשֶׁיַּגִּיעַ יוֹמָהּ לְבֵית עוֹלָמִים / וּמַה יִּהְיֶה עַל יִצְחָק הַיָּתוֹם/…".
כאמור, סיפור העקידה במקרא מתרכז באברהם ויצחק – ולשרה אין בו חלק. את חלקה החסר של שרה בסיפור העקידה מתאר ש' שלום, בשירו "פתח האוהל": שרה מלווה במבטה את אברהם ויצחק ההולכים אל העקידה, והיא כורעת פתח האוהל "הֲמוּמָה מוֹרָא נֶעֱלָם – / אָב וּבֵן חֲסֹךְ לִי יָהּ/ שָׁם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה!" לעומתו זועקת המשוררת יהודית כפרי ומתריסה כלפי שרה על היעדרה, חדלונה, שתיקתה: "אֵיךְ זֶה קָרָה?/ וְאֵיפֹה הָיְתָה שָׂרַי? / … לָמָּה הִיא לֹא צָעֲקָה / עוֹד קֹדֶם, / כְּשֶׁרַק רָתַם אֶת הַחֲמוֹר/ וְהֶעְמִיס אֶת הָעֵצִים: / אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ / אֶל הַיֶּלֶד!? / לָמָּה הִיא לֹא נֶעֶמְדָה / בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ / וְלָחֲשָׁה מִבַּעַד לִשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת: / לֹא תַּעֲבֹר בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ / כָּל עוֹד אֲנִי חַיָּה!"
תשובה אפשרית על שאלות נוקבות אלו מציעה חוה יעקובר בשיר "שרי":23 "אֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם / לֹא אֶת שָׂרַי / וְאוּלַי זוֹ תַּמְצִית זְכוּתָהּ / שֶׁל הָאִשָּׁה: / מִי שֶׁבָּרָא אֶת רַחֲמָהּ / וְנָתַן בָּהּ אֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַלֵּדָה / לֹא הֵעֵז לְנַסּוֹת אֶת מִדַּת רַחֲמָיו, / הַאִם יוּכַל / לַעֲמֹד בִּפְנֵי יִסּוּרֶיהָ".
מותה וקבורתה של שרה מתוארים בשיר "חיי שרה" של בנימין גלאי. כמו המדרש – גם גלאי מקשר בין מותה לניסיון העקידה, שהצמית את נפשה עוד בחייה: "…וַתָּמָת – / אַךְ בֶּאֱמֶת כָּבָה נֵרָהּ יָמִים רַבִּים. רַבִּים לִפְנֵי / שֶׁמִּשְׁכָּנָהּ הָאַחֲרוֹן הָיָה עָפָר./ וְהָאֲרוֹן שֶׁבּוֹ שָׁכְבָה הָיָה עָשׂוּי כָל הַשָּׁנִים / זִכְרוֹן עֵצִים מְבֻקָּעִים עַל הַר אַחֵר, / עַל הַר אַחֵר, בְּאֶרֶץ מוֹרִיָּה".
העשרה - קישורים
מאמר של משה עמנואלי, אברהם מול שרה והגר – באתר דעת
מאמר של רות וולף, אברהם ושרה – באתר פרשת השבוע של אוניברסיטת בר אילן
מאמר של יונתן גרוסמן, שעבוד הגר ושעבוד מצרים – באתר ישיבת הר עציון
מאמר של אלחנן סמט, האם חטאה אמנו בעינוי הזה (=של הגר)? – באתר ישיבת הר עציון