תרגום אונקלוס לתורה
התרגום הארמי הנפוץ ביותר שנמצא היום בכמעט כל החומשים וספרי התורה המפורשים.
התרגום המקובל והנפוץ ביותר בתרגומים הארמיים, מופיע בספרי תורה רבים בצד הטקסט המקראי. התרגום מיוחס לאונקלוס הגֵר, שחי בתחילת המאה ה- 2 לספירה ועל זהותו אין לנו פרטים.1 תרגום זה קדום – וייחוסו לאונקלוס קשור לסידורו בכתב ולעריכתו.2
תרגום אונקלוס נוצר בארץ ישראל ונערך בבבל במאות 2 – 3 לספירה כדי לפרש את התורה ולקרבה אל המוני העם, שלא ידעו עברית. התרגום נאמן למקור ומביע את רוח הפסוקים ותוכנם. תרגום אונקלוס נכתב בארמית ארץ ישראלית ועבר שינויים בבבל.
הוא מעיקרו תרגום מילולי, כלומר – המתרגם משתמש בעקיבות במילה ארמית קבועה (אקוויולנט) לתרגום מילה עברית מסוימת. תרגום אונקלוס הוא גם תרגום פשטני, "המביע את רוחו ותוכנו של הפסוק ככתבו, ואינו כולל תוספות מדרשיות בתרגומיו".3
בתרגום אונקלוס לתורה בולטות כמה מגמות פרשניות, ובהן – הימנעות מתיאורים גשמיים של ה'4 ושינוי בכתובים העלול לפגוע בשמם הטוב של גדולי האומה.5 לעתים הביא המתרגם פרשנות שמופיעה גם במדרשי הלכה6 ובמדרשי אגדה .7
תרגום אונקלוס נתחבב על חכמי בבל, והם כינוהו "תרגום דידן" (=שלנו) או "תרגום בבלי", וככל הנראה עליו נאמר: "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום – מאריכין לו ימיו ושנותיו."8
הקביעה התלמודית הגורסת כי "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף"9 – מלמדת "שקיימת סכנה תיאולוגית לא רק כשהתרגום חופשי יתר על המידה, אלא גם כשהוא נאמן למקור נאמנות מלאה.
תרגום אונקלוס היה מקובל על החכמים ועל הציבור הרחב, והדבר מלמד שהסטיות הרבות מן המילוליות, המצויות בו, נחשבו כשרות מבחינה תיאולוגית."10
בכל מהדורות הדפוס של התורה בימינו – ובכלל זה במהדורות מקראות גדולות – מופיע תרגום אונקלוס בשולי כל עמוד בצד פסוקי התורה.