יצחק בשביס-זינגר

סופר יידיש נולד בפולין היגר לארה"ב וזכה שם בפרס נובל לספרות על סיפוריו.

מאת:
< 1 דקות

יצחק בשביס-זינגר (1904 – 1991), סופר יידיש וחתן פרס נובל לספרות (תשל"ז – 1978), נולד בעיירה קטנה בפולין, שלישי בארבעת ילדי המשפחה. כשהיה בן ארבע, עברה המשפחה לוורשה, שם למד ב"חדר" ובישיבה והחל לקרוא ספרות יפה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר עם אמו לעיירה בילגורי, שם למד עברית והרחיב את השכלתו הכללית. הוא למד גם בבית מדרש למורים, ובגיל 19 חזר לוורשה בעקבות אחיו הגדול, הסופר ישראל יהושע זינגר.

יצחק בשביס-זינגר התחיל לעבוד כמגיה בשבועון ספרותי ביידיש והחל לפרסם את מאמריו וסיפוריו, ואז הוסיף לעצמו את שם המשפחה בשביס – על שם אמו בת-שבע (בהגיה אשכנזית: בשבה; ביידיש: בשביס=של בת שבע), כדי להבדיל עצמו מאחיו הגדול, הסופר ישראל זינגר, שהיה אחד מעורכי השבועון. שם, בוורשה, נישא לרחל, ולבני הזוג נולד בן, ישראל.1

בשנת תרפ"ה – 1935 היגר בשביס-זינגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק. שם כתב תחילה מאמרים2 – ואחר כך, החל בשנת תש"ג – 1943, חזר לכתיבת סיפורים ורומנים (ביידיש), ואלו פורסמו לראשונה בעיתון היהודי ביידיש "פֿארװערטס".3 בשנת תשל"ח – 1978 זכה בפרס נובל לספרות "על עוצמת אמנות הסיפור שלו, ששורשיה במסורת היהודית-פולנית והמפיחה חיים במצבים אנושיים אוניברסליים".4 אף על פי שבבגרותו נטש את אורח החיים הדתי, נותרה הדת, כאמונה, "שלובה עמוק ביצירתו הספרותית".5
יצחק בשביס-זינגר נפטר בגיל 87 בניו ג'רסי שבארצות הברית, ושם נקבר.
סיפורו הראשון- "לעת זקנה" – נכתב ביידיש והתפרסם בשבועון הספרותי האידי בוורשה (תרפ"ה – 1925). באותה שנה התפרסמו בעיתון העברי "היום" גם שני הסיפורים היחידים שכתב בעברית.

רוב הסיפורים וכל הרומנים שכתב בארצות הברית התפרסמו תחילה בעיתון "פֿארווערטס" ולעתים הופיעו כספר בתרגום לאנגלית עוד לפני שראו אור כספר בשפת המקור, יידיש. יצירתו כוללת ספרי זיכרונות ורומנים אוטוביוגרפיים – ובהם: "צמיחה מחדש", "הבן שהוגלה", "שושה".

ביצירות אלו באות לידי ביטוי השקפותיו "האנטי-מודרניסטיות" בנושאי ספרות והתנגדותו לאידאולוגיות המהפכניות הסוציאליסטיות לסוגיהן. ביצירתו גם רומנים היסטוריים, כגון: "השטן מגורי" ו"העבד" – על יהודי פולין אחרי פרעות ת"ח ות"ט (1648 – 1649),6 "המשיח החוטא" – על יעקב פרנק וחבורתו,7 "האחוזה" – על יהודי פולין בשלהי המאה ה-19, "המורדים" – על חייהם של יהודים שהיגרו ממזרח אירופה לארצות הברית. לעולמם של יהודים מהגרים אלו "סיפקה הסיפורת של יצחק בשביס-זינגר 'עולם ישן' פולקלורי וססגוני".8
אך דווקא בסיפוריו הקצרים "כישרונו הסיפורי מגיע לשיאו" – בעיקר בסיפורים שכתב משנות הארבעים של המאה ה-20. בסיפורים אלו בשביס-זינגר משרטט את היהודים במזרח אירופה לפני השואה, והם נחשבים "למופת באמנות הסיפור" גם מבחינת המבנה וגם מבחינת עיצוב הדמויות.9 יצירותיו של יצחק בשביס-זינגר תורגמו לשפות רבות, וכמה מן הרומנים שכתב עובדו למחזות תיאטרון בארץ ובעולם.10 "ינטל בחור ישיבה" – נובלה העוסקת במעמד האישה ביהדות ובמקומה בלימוד המסורתי – היה לסרט קולנוע והועלה גם כמחזה בניו יורק ובתל אביב.

הערות שוליים

  1. הבן הוא ישראל זמיר, עיתונאי, מתרגם וסופר. כשהיה בן חמש נפרדו ההורים: האב נסע לניו יורק, ואילו הבן עבר עם אמו למוסקבה. בשנת תרצ"ז - 1937 עלו השניים ארצה, וישראל זמיר התיישב בקיבוץ בית אלפא. הוא עסק בעיתונות והיה העורך של המוסף הספרותי "חותם". בין השאר תרגם לעברית כמה מן היצירות שכתב אביו, יצחק בשביס-זינגר, ופרסם ספר סיפורים - "עגיל באוזן" (תשנ"ח - 1998).
  2. על המאמרים חתם בשמות העט י' ורשבסקי (=בן ורשה) וד' סגל.
  3. פֿארװערטס (=קדימה): עיתון ביידיש שהיה לאבן פינה בעיתונות היהודית האמריקנית. נוסד כעיתון יומי ביידיש בניו יורק בשנת 1897 והיה לקולם של המהגרים היהודים. העיתון נאבק למען צדק חברתי וסייע לדורות של מהגרים יהודים להיקלט בחברה האמריקנית. מסוף המאה ה-20 הפך הפֿארװערטס מעיתון יומי ביידיש לשבועון בשפה האנגלית, עם דגש על נושאים יהודיים וישראליים.
  4. מנימוקי ועדת השופטים, תרגם לעברית: אוריאל אופק, לקסיקון אופק לספרות ילדים, הוצאת זמורה ביתן, תשמ"ו - 1985, כרך ראשון עמ' 126. בנו, ישראל זמיר, כתב כי אביו פתח את נאומו בטקס קבלת פרס נובל ביידיש - "ובכך צירף אותה אל טרקליני הספרות העולמית" (ישראל זמיר - מאמר מקוון באתר במה, http://www.habama.co.il/Pages/ArtPerson.aspx?PeopleID=434)
  5. מנימוקי ועדת השופטים, תרגם לעברית: אוריאל אופק, לקסיקון אופק לספרות ילדים, עמ' 126.
  6. פרעות ת"ח ות"ט (1648 - 1649) ביהודי פולין פרצו במהלך מרד הקוזקים בהנהגתו של בוגדאן חמיילניצקי. הקוזקים ביקשו להשתחרר מעול האצילים הפולנים ולהקים מדינה עצמאית. היהודים, שעבדו בשירותם של האצילים הפולנים, הפכו מטרה נוחה לנקמה, גם בגלל הפער החברתי בין היהודים לאוקראינים וגם בגלל השנאה ליהודים. במהלך המרד הארוך נחרבו מרבית הקהילות בדרום מזרח פולין (אוקראינה), יהודים רבים ברחו על נפשם לארצות אחרות - להונגריה, לתורכיה, לאיטליה, להולנד ועוד - והביאו לארצות אלו את הנוסח האשכנזי-פולני של התרבות היהודית.
  7. יעקב פרנק (1726 - 1791): נולד בפולין, נדד באירופה ובסלוניקי ובא במגע עם השבתאים הנסתרים שחיו שם. הוא הכריז על עצמו כמשיח וייסד כת שהייתה גלגול והמשך לשבתאות. אך בניגוד לשבתאות - הוא לא הטיף לסגפנות אלא להתרת רסן (וגם לפריקת עול מצוות). כשנה לאחר שחזר לפולין (1756) הוחרם על יד קהילות היהודים בפולין, ושלוש שנים לאחר מכן התנצר יחד עם חסידיו.
  8. חנה וירט-נשר, "מגמות בתרבות היהודית בארצות הברית", בתוך: ירמיהו יובל (עורך ראשי), זמן יהודי חדש, תרבות יהודית בעידן חילוני, הוצאת כתר ולמדא - תשס"ז-2007, כרך שלישי עמ' 292.
  9. חנא שמרוק, "יצחק בשביס-זינגר", אנציקלופדיה עברית, הוצאת ספריית פועלים, תשמ"ח - 1988, כרך מ"ב (מילואים), עמ' 323 - 324.
  10. את התסריט לסרט-מחזמר "ינטל" כתבה ברברה סטרייסנד, והיא גם גילמה את דמותה של ינטל. ההצגה "ינטל" הועלתה בניו יורק (1975) ובתיאטרון הקאמרי, בעברית (1980); בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 העלה תיאטרון גשר מחזות המבוססים על הרומנים המפורסמים של בשביס-זינגר, ובהם "שושה", "האחוזה" ו"העבד".