ישראל מאיר הכהן מראדין – "החפץ חיים"

ר' ישראל מאיר הכהן (1839 – 1933) נולד  ברוסיה הלבנה (היום בלארוס) וחי רוב שנותיו בעיר ראדין, שהעניקה לו את התוספת לשמו. הוא נודע גם בכינוי "החפץ חיים" – כשם ספרו הראשון – "חפץ חיים" – העוסק בהלכות לשון הרע.

הוא היה מגדולי הפוסקים בעת החדשה ונמנה עם מנהיגי הדור במזרח אירופה, אף על פי שלא כיהן ברבנות או בכל משרה רשמית אחרת. ישראל מאיר מראדין היה בן יחיד להוריו, וכמו אביו – שהיה בוגר ישיבת וולוז'ין – למד ישראל מאיר הכהן בישיבה בווילנה, עד נישואיו בגיל 17. ¹

כעבור זמן חזר לראדין, שם חי רוב שנותיו ושם התפרנס מחנות קטנה שניהלה אשתו, כשהוא מקדיש את כל זמנו ללימוד תורה ולהוראתה. הוא סירב לקבל על עצמו כהונה רשמית בקהילה, ובגיל 31 הקים בראדין ישיבה קטנה אשר בראשה עמד עד יום מותו, והיא הייתה לאחר זמן אחת מן הישיבות הגדולות בליטא הגדולה: ערב מלחמת העולם הראשונה מנתה הישיבה כ-250 תלמידים. ישראל מאיר הכהן פעל לטובת הכלל ונהג להעביר דרשות ושיעורים לפשוטי העם.

לצד עבודתו התורנית והחינוכית עסק בפעילות צדקה ועודד את בני הקהילה להירתם לפעילות זו. בישיבתו הנהיג לימודי מוסר והקדיש לנושא שניים מספריו – "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". הוא גם כתב חיבורים בנושאי הלכה, והידוע שבהם הוא ספרו "משנה ברורה".

כתיבתו של הספר הושלמה בתחילת המאה ה-20, והוא הקנה לר' ישראל מאיר הכהן לו את מעמדו כפוסק מכריע, בעיקר בחוגי המתנגדים ובישיבות ליטא. בזכות אישיותו, ידיעותיו המופלגות בתורה ופעילותו למען הציבור, "היה לאגדה כבר בחייו" וזכה להערצה עממית בקרב היהדות החרדית גם לאחר מותו.² עם זאת, הממסד הרבני, ובעיקר חוגי החסידים, הסתייגו מדרכו ולא העניקו לו את מקומו הראוי.³

צמיחתה של תנועת חיבת ציון הייתה בעיניו סימן לתחילתו של תהליך הגאולה וקיבוץ הגלויות,⁴ אך הוא הסתייג מאופייה החילוני של חיבת ציון – ולאחר מכן של התנועה הציונית בכללה. בשנותיו האחרונות תכנן כמה פעמים לעלות לארץ ישראל, ואף הכינו עבורו בית במושבה פתח תקווה, אך התכניות לא יצאו אל הפועל, והוא נפטר בגיל 94 בעיר מגוריו ראדין, ושם נקבר. על שמו נקרא הקיבוץ הדתי חפץ חיים ליד גדרה, שנוסד כעשר שנים לאחר מותו (תש"ד – 1944).

חפץ חיים ומשנה ברורה

ר' ישראל מאיר הכהן מראדין כתב ופרסם ספרים רבים בנושאי הלכה ומוסר, ולכתביו הייתה "השפעה רבה על אורח החיים היהודי" בפולין וליטא בימיו – וגם בחוגים רחבים של היהדות החרדית בימינו.⁵
ספרו הראשון – "חפץ חיים" – מוקדש כולו להלכות רכילות ולשון הרע, ספר זה היה ניסיון כמעט חלוצי לרכז את כל המקורות ההלכתיים העוסקים בנושא, במטרה להשריש תרבות דיבור כהלכתה, ולשרש את הדיבור הרווח "כפי שיזדמן שיצא מפיו" בלי לבדוק אם הדברים אינם רכילות או לשון הרע.

בספר זה יצר ר' ישראל מאיר הכהן את סגנון הכתיבה ששימש אותו לאחר מכן גם בספריו האחרים: ניסוח הלכות בפסקנות ובבהירות, תוך פירוט המקורות שעליהם הסתמך, ובהם התלמוד הבבלי על פרשניו, פסיקת רמב"ם ("משנה תורה"), כתבי הגר"א ועוד. הספר נקרא על פי פסוק מספר תהלים (לד 13 – 14): "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה."

הספר יצא לאור בשנת תרל"ג – 1873 והעניק למחברו את הכינוי, שהיה תחליף מקובל לשמו. תחילה התפרסם הספר בעילום שם, ור' ישראל הכהן מראדין, שערך מסע בקהילות היהודים בליטא כדי להפיץ את ספרו, הציג את עצמו כמו"ל של הספר, ולא כמחברו. כמה שנים לאחר מכן יצא לאור הספר "שמירת הלשון" כהשלמה לספרו הראשון, ובו לקט של אמרות חז"ל בנושא, לצד דברי מוסר של המחבר. גם הכותרת לספר זה מבוססת על פסוק מקראי: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא 23).
ספרו החשוב ביותר הוא יצירתו ההלכתית "משנה ברורה" – "פירוש יפה ומנופה" שכתב לחלקו הראשון של הספר שולחן ערוך – חלק "אורח חיים". בהקדמה ל"משנה ברורה" הסביר שבחר לעסוק דווקא בחלק זה של ה"שולחן ערוך", מכיוון שההלכות שבו נוגעות לאורח החיים היומיומי של היהודי, ולפיכך "ידיעתו היא הכרחית בכל יום מימי חייו לקיום התורה".

זאת ועוד: כל מי שרוצה להתחזק בקיום מצוות התורה "צריך להיות בקי בחלק הזה כדי לִידַע את הדרך אשר ילך בה". הספר מציג את ההלכות מן ה"שולחן ערוך" כלשונן, ומתחת לכל הלכה – פירושים של פוסקים מן הדורות האחרונים לצד פירושו של י"מ הכהן, "משנה ברורה", שנתן לספר את שמו, וכן פירוש נוסף פרי עטו – "ביאור הלכה" – ובו הסבר מעמיק בדברי הלכה המוצגים בקיצור ב"משנה ברורה". ישראל מאיר הכהן הוסיף לספר בתחתית כל עמוד מראי מקום לכל המקורות הנזכרים ("שער הציון").

הספר "משנה ברורה" נכתב על רקע ההשכלה ומגמת החילון, ובו הציג בלשון בהירה ופסקנית את ההלכה שלפיה צריך כל יהודי לנהוג בחיי היום-יום,⁶ כך שתהיה "משנתו (=תורתו) ברורה בטעמיה וכל פרטיה" – ומכאן שם הספר. את "משנה ברורה" כתב י"מ הכהן במשך שנים רבות, והוציא לאור בהמשכים, תוך כדי תהליך הכתיבה (תרמ"ד/ 1883 – תרס"ז – 1907). מאז נדפס הספר בעשרות מהדורות והוא ממשיך לצאת לאור גם בימינו. "משנה ברורה" נחשב לספר הלכה בסיסי ונלמד גם בישיבות.
ספר הלכה אחר שכתב ר' ישראל מאיר הכהן – "מחנה ישראל" (תרמ"א – 1881) – היה יחיד מסוגו ודן בבעיות השעה של צעירים יהודים ששירתו בצבא הרוסי. לצד דברי מוסר ועידוד הציג הספר הכרעות הלכתיות עקרוניות וחשובות שבהן מיצה י"מ הכהן את כל האפשרויות להקלות הלכתיות וּלְהֵיתֶרִים לחיילים יהודים שחיו בתנאים הקשים של מסגרת צבאית זרה. "מחנה ישראל" שימש חיילים יהודים ממזרח אירופה מאז שנכתב וגם במלחמת העולם השנייה.⁷
ספר הדרכה הלכתי אחר – "נדחי ישראל" (תרנ"ד – 1894) – נכתב עבור המוני היהודים שהיגרו ממזרח אירופה למערב, בעיקר לאמריקה. גם בספר זה השתדל ישראל מאיר הכהן למצוא הקלות והיתרים כדי להקל על היהודים את קליטתם ולאפשר להם לקיים אורח חיים יהודי גם בתנאי החיים החדשים.