קהילה

קהילה היא "יחידה חברתית מאורגנת של חיים יהודיים"¹ – התארגנות מקומית של הציבור היהודי האופיינית לעם ישראל מאז ימי הבית השני. לאחר חורבן בית המקדש השני והתרחבותה של הפזורה היהודית הייתה מסגרת הקהילה ביטוי לאוטונומיה היהודית תחת שלטון זר גם בארץ ישראל וגם בתפוצות. לקהילה היו הנהגה, מוסדות ותקנות מקובלים ומוסכמים על חבריה, והיא שאפשרה ליהודים לשמור על ייחודם הדתי והלאומי בתנאי גלות תחת שלטון נוכרי, שהיה לעתים עוין.
כבר בשלהי ימי הבית השני, תחת שלטון רומי, קיבלו הקהילות היהודיות מעמד רשמי וזכו לאוטונומיה רבה, ובכלל זה הזכות לנהל את נכסיהן ולגבות מסים מחברי הקהילה. בתקופת המשנה והתלמוד פעלה הקהילה בהנהגתם של פרנסי ציבור² והתגבשו מוסדות הצדקה שהתנהלו בהשגחתם של ממונים (גבאים). עם ירידת סמכותם של חכמי ארץ ישראל וראשי הגולה בבבל עלתה חשיבותם של הקהילה המקומית ומוסדותיה, ובימי הביניים הגיעה הקהילה היהודית באירופה לשיא התפתחותה. שם התגבשה סמכות הקהילה שהקיפה אל כל תחומי החיים וחייבה כל יהודי להשתייך אליה.

הקהילה מילאה שלושה תפקידים מרכזיים:

1. קיום החיים היהודיים-דתיים;
2. עזרה הדדית ותמיכה בנזקקים;
3. שמירה על ביטחון היהודים ועל רכושם וייצוגם לפני השלטון.

הקהילה המקומית הקימה מוסדות וארגונים: בתי כנסת ומוסדות חינוך, קופות צדקה, בתי מחסה לעניים ולחולים, בתי קברות ועוד. קהילות היהודים באירופה הנוצרית כמו גם בארצות האסלאם נהנו מאוטונומיה רבה בניהול חייהן. ראשי הקהילה עסקו גם בגביית המסים שהטילו השלטונות, הקימו בתי דין וקבעו מערכת של תקנות ואמצעי ענישה.

בדרך כלל פעלה כל קהילה בנפרד, אך לעתים נוצר שיתוף פעולה בין קהילות תחת ארגון-גג, כגון קהילות שו"ם (שפיירא, וורמיזא, מגנצא) באשכנז במאות 11 – 14 או "ועד ארבע ארצות" בפולין במאות 16 – 18. בפנקסי הקהילות ניהלו רישום ותיעוד של משלמי המסים בקהילה ותיעדו אירועים חשובים. לחוקרים בימינו פנקסי הקהילות משמשים מקור היסטורי רב ערך.
בעת החדשה, עם צמיחת המדינה המודרנית, החלה ירידה הדרגתית בסמכות הקהילה היהודית. הקהילה נדרשה להעביר למדינה את תפקידיה האזרחיים, כגון גביית מסים ושיפוט, ולעסוק רק בפעילות דתית וחברתית מוגדרת. במאה ה-19 החלה התארגנות חדשה של היהודים במסגרת כלל ארצית, שהייתה מבוססת על הנהגה רבנית מרכזית לכלל יהודי המדינה (רב ראשי) ועל הכרה בהנהגה הדתית מצד שלטונות המדינה.
המושג "קהילה" בימינו אינו מייחד את הציבור היהודי דווקא, אלא כל ציבור מוגדר של אנשים שיש להם מן המשותף, כגון ציבור שגר באזור מסוים, ומכאן – מרכז קהילתי: מקום שבו מתקיימות פעילויות החברה והתרבות של קהילה מקומית. המושג קהילה מתכוון גם לציבור אנשים בעלי השקפה, התעניינות או עיסוק מוגדרים, כגון: קהילת הצמחונים, קהילת האומנים קהילה מקוונת (וירטואלית) וכדומה.