תשעה (ט) באב

מבוא

תשעה באב – ט' בחודש אב – נקבע במסורת היהודית כיום צום ואֵבֶל על חורבן שני בתי המקדש, הראשון והשני, בהפרש של כ-650 שנה: בית המקדש הראשון נחרב ונשרף בידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה, ובית המקדש השני – בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

בתודעה ההיסטורית של עם ישראל מציין תשעה באב את החורבן הלאומי, הכולל את כל האסונות שקרו מאז חורבן הבית השני ועד לשואה:

"ביום זה ראה כל דור ודור, וכל אדם מישראל, כאילו חרב עולמו… דור לדור מסר את מכאובו. הזיכרון הלאומי הכניס לתוך יום… זה כמה מניסיונותיו המרים מחורבן הבית הראשון והשני, דרך גירוש ספרד ועד ימינו, עד פרוץ המלחמה העולמית."¹

לפי המסורת, צום תשעה באב מתחיל ביום ח' באב בָּעֶרֶב, עם השקיעה, ומסתיים בערב שלמחרת – בתשעה באב אחרי צאת הכוכבים.²

תשעה באב - חורבן הבית

המושג "חורבן הבית" מתכוון לחורבנו של בית המקדש, שהיה במשך שנים רבות הבית בה"א הידיעה של עם ישראל – המקום הקדוש ביותר והמרכז הדתי והלאומי של העם בארץ ובתפוצות. כאמור, הבית הראשון נחרב ונשרף בידי נבוכנאצר מלך בבל בחודש אב בשנת 586 לפני הספירה, והבית השני נחרב והועלה באש בידי המצביא הרומאי טיטוס בחודש אב בשנת 70 לספירה.

במהלך הדורות הורחבה המשמעות של תשעה באב וצורפו ליום זה אסונות שבאו על עם ישראל מאז החורבן הראשון ועד לשואה, ובכלל זה גזירות תתנ"ו (1096) בעקבות מסע הצלב הראשון, גירוש ספרד והשואה.

כבר במשנה³ מזכירים חז"ל חמישה אסונות שאירעו לעם ישראל בתשעה (ט') באב:

1. בתשעה באב נגזר על דור המדבר שלא ייכנס לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים.⁴
2. בתשעה באב בשנת 586 לפני הספירה נחרב בית המקדש הראשון.
3. בתשעה באב בשנת 70 לספירה נחרב בית המקדש השני.
4. בתשעה באב בשנת 135 לספירה נפלה ונחרבה העיר בֵּיתָר – המעוז האחרון של בר כוכבא.
5. בתשעה באב בשנת 136 לספירה (בעקבות מרד בר כוכבא) נחרשה ירושלים בידי הרומאים⁵ לקראת הפיכתה לעיר אלילית – אילְיָה קַפִּיטוֹלִינָה.

ארבעה ימי זיכרון קשורים לחורבן הבית:⁶

1. צום גדליה – ג' בתשרי⁷
2. עשרה (י') בטבת
3. י"ז בתמוז
4. תשעה (ט') באב.

שני ימי הזיכרון האחרונים קשורים גם לחורבן הבית הראשון וגם לחורבן הבית השני – ואילו שני הראשונים (צום גדליה ועשרה בטבת) שייכים לחורבן הבית הראשון בלבד.⁸

חורבן הבית הראשון

במקרא נזכרים שני תאריכים שונים בחודש אב כיום חורבנו של בית המקדש הראשון: לפי ספר מלכים ב (כה 8-9) נחרב הבית הראשון בתאריך ז' בחודש אב:

"וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי⁹ בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּשְׂרַף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם…".

ואילו לפי ספר ירמיהו (נב 12-13) נחרב הבית הראשון בתאריך י' (עשרה) בחודש אב:

"וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם. וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם…".

את הפער בין שני התאריכים הסבירו חז"ל¹⁰ באמצעות תיאור החורבן כתהליך שנמשך ארבעה ימים – מיום ז' באב שבו נכנסו הבבלים לבית המקדש ועד לתאריך י' באב שבו עדיין בער בית המקדש באש. לא ידוע מה היה התאריך המדויק בחודש אב שנקבע בתחילה כיום צום על חורבן הבית הראשון, אך מסורת מאוחרת יותר קבעה¹¹ שצום זה היה בתאריך ט' באב – ובכך איחדה את תאריך חורבנם של שני בתי המקדש.

תשעה באב - בימי הבית השני

בימי שיבת ציון ועם בנייתו של בית המקדש השני עלתה השאלה בדבר המשך קיומו של הצום בחודש אב (תשעה באב).¹² בספר זכריה מספר הנביא על משלחת של יהודים שהגיעה ליהודה והציגה לו את השאלה: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי… כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?" (זכריה ז 3). במשנה יש רְאָיָה כי גם בתקופת הבית השני נהגו לקיים את צום תשעה באב ולהתאבל על חורבן הבית הראשון אף על פי שהבית השני כבר עמד על תלו.¹³

לפי עדות אחרת, נראה שבימי בית המקדש השני לא צמו בתשעה באב (או שלא כולם צמו).¹⁴ מכל מקום אין עדויות לביטולו הרשמי של צום תשעה באב בימי הבית השני. ויש הסבורים כי בתקופה זו, כאשר השלטון הזר החל להתנכל ליישוב היהודי בארץ, חידשו את צום תשעה באב למרות קיומו של בית המקדש השני.¹⁵

חורבן הבית השני

בית המקדש השני נחרב ונשרף בידי המצביא הרומאי טיטוס (בן אספסיאנוס) בחודש אב בשנת 70 לספירה, בזמן המרד הגדול ברומאים. יום הצום והאבל על חורבנו נקבע לתשעה (ט') באב, אם כי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) קובע את יום החורבן לתאריך י' באב, וגם בתלמוד הבבלי נזכרת דעה, שראוי היה לקבוע את הצום לתאריך י' באב "מפני שרובו של היכל נשרף בו".¹⁶

חורבן בית המקדש השני וחורבן ירושלים מסמלים את אבדן העצמאות הלאומית של עם ישראל בארצו ואת ראשית הגלות הארוכה. חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה היה "מכה נוראה לעם ישראל", כשליש מן היהודים בארץ נהרגו, מתו או הוגלו בעקבות המרד הגדול ברומאים.

ירושלים והמקדש נחרבו ונשרפו, ובכך אבד לעם – בארץ ובתפוצות – המרכז הדתי והלאומי. ואף על פי כן נשאר בארץ רוב יהודי, וארץ ישראל המשיכה להנהיג את היהודים בתפוצות הממלכה הרומית.

יש היסטוריונים הטוענים כי מאז החורבן פסק עם ישראל להתקיים כאומה, והמשיך להתקיים רק כחברה בעלת דת ותרבות אחת. היסטוריונים אחרים סבורים שעם ישראל פסק להתקיים כאומה רק כ-60 שנה אחר כך, בעקבות מרד בר כוכבא ותוצאותיו הקשות. ויש גם דעה האומרת שלמרות החורבן והמרד המשיך עם ישראל להתקיים כאומה גם במהלך 1,800 שנות הגלות הארוכה, "אך עדיין יש לראות בחורבן הבית נקודת מפנה מכרעת ביותר בתולדות האומה."¹⁷

מנהגי תשעה באב

בליל תשעה באב לפי המסורת נוהגים לקרוא בבית הכנסת את מגילת איכה, והמתפללים יושבים על הרצפה או על ספסל נמוך, לאות אבל. מי שמתפלל אומר בתפילת שחרית של תשעה באב וכן בליל תשעה באב קינות, ובשל האבל נהוג שאין לומדים תורה בתשעה באב, אך עוסקים בדיני אֲבֵלוּת וקוראים, נוסף על מגילת איכה, גם את ספר איוב ופרקי תוכחה מספר ירמיהו.

ההלכה המקובלת מציינת חמישה איסורים – ובהם איסור אכילה ושתייה – הקשורים לצום ולמנהגי אבלות.¹⁸ בשנה שבה ט' באב חל בשבת מתחיל תשעה באב במוצאי שבת ומסתיים ביום ראשון אחרי צאת הכוכבים.

על קמצא ובר קמצא - מאגדות החורבן

לפי המסורת, חורבן הבית השני וירושלים בידי הרומאים היה תוצאה של יחסי פירוד ושנאה בין היהודים לבין עצמם. שנאה זו הייתה החוליה הראשונה בהתדרדרות, שגררה הלשנות חמורות של יהודים על יהודים לשלטון הרומי, ואלה – בצירוף עמדה קשוחה ובלתי מתפשרת מצד חכם ומנהיג – הביאו לחורבן הבית השני . בתלמוד הבבלי מובא סיפור האגדה על קמצא ובר קמצא:¹⁹

מעשה באיש אחד שאהובו היה קמצא, ושונאו – בר קמצא.
עשה אותו האיש סעודת שמחה, ואמר למשרתו:
לך ותביא לי את קמצא.
הלך המשרת והביא לו את בר קמצא.
בא בעל הסעודה וראה את בר קמצא בין אורחיו.
אמר לו: הרי אתה שונא לי. מה אתה מחפש פה? קום וצא.
אמר בר קמצא: הואיל ובאתי – עזוב אותי, ואני אשלם לך על כל מה שאכלתי ושתיתי.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא: אשלם לך את מחצית הסכום שעלתה לך הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא: אשלם לך את סכום הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
תפס האיש את בר קמצא בידו, הקים אותו והוציאו.

אמר בר קמצא: הואיל וישבו בסעודה חכמים, ולא מחו על מה שעשה לי האיש –
כנראה שהדבר מקובל גם עליהם.
אלך ואלשין עליהם לפני המלך, הקיסר הרומאי.
הלך בר קמצא לקיסר ואמר לו: מרדו בך היהודים.
אמר לו [הקיסר]: מי יאמר (=מי יוכיח)?
אמר לו: שלח להם קרבן – ותראה אם יקריבו אותו…

סופו של הסיפור: הקיסר שלח בידו של בר קמצא עגל משובח כדי להקריבו בבית המקדש. בר קמצא הטיל מום קטן בשפתי העגל – מום שלפי ההלכה (אך לא לפי מנהגי העמים) פסל את העגל לקרבן. החכמים ביקשו להקריב את העגל למרות המום – למען "שלום המלכות", אבל זכריה בן אבקולס התנגד. קרבן הקיסר נדחה ולא הוקרב בבית המקדש, והקיסר ראה בכך אות למרד של היהודים בשלטונו.

וכך עמדתו הקיצונית והבלתי מתפשרת של זכריה בן אבקולס היא ש"החריבה את ביתנו ושרפה את הֵיכָלֵנוּ וְהִגְלֵיתָנוּ מארצנו".²⁰

העשרה - קישורים

רמב"ם, משנה תורה, ספר זמנים, הלכות תעניות – באתר מכון ממרא

הרב ד"ר יהושע ברמן, מעשה קמצא ובר קמצא – האם אכן עניינו שנאת חינם? דף שבועי, פרשת דברים ותשעה באב, תשס"ה – באתר אוניברסיטת בר אילן

מקורות מסורתיים ומודרניים על תשעה באב – באתר חגיגה של חגים

הטקסט המלא של מגילת איכה – באתר מקראנט

תקציר הלכות תשעה באב – באתר כיפה

מאמר של יהודה אינזברג על תשעה באב ומגילת איכה – באתר דעת

האם הגיע הזמן לשנות ממנהגי תשעה באב? דיון בשאלה זו – באתר ויקיפדיה

תשעה באב – יום בכייה לדורות? דיון באתר סנונית

מאמר של מתיה קם, "שבע שבתות של נחמה" על שבע הפטרות הנחמה שקוראים בבית הכנסת החל בשבת שאחרי תשעה באב ועד ראש השנה – באתר מטח