טקס לחג השבועות: בין תורה לחסד (כיתות ז-ט)

מטרת ההצגה לערוך היכרות עם שני הסיפורים.

תוכלו להשתמש בטקסט שכתבנו עבורכם ולהתאים אותו לצורכיכם:

• בוקר טוב! תשמעו, ביקשו מאיתנו להכין הצגה לכבוד שבועות. יש למישהו רעיון?
• אפשר להמחיז את מגילת רות.
• איזו מגילה?
• מגילת רות. נהוג לקרוא אותה בחג השבועות.
• היא מעניינת?
• יש בה כל מה שצריך בשביל הצגה טובה: רעב, נדודים, מוות, עוני והכי חשוב – אהבה ו-happy end!
• אפשר את זה ביותר מפורט?
• הסיפור מספר על משפחה שחיה בָּאָרֶץ, ובגלל הבצורת והרעב החליטה להגר למואב.
• מואב? איפה זה בכלל?
• נו, מואב, בירדן של היום.
• במשפחה היו אבא ואימא – אלימלך ונעמי, ושני בנים.
  וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו.
  [תלמיד מקריא את הפסוק, ותלמיד אחר מחפש בארגז התחפושות בגדים מתאימים – משהו פשוט, כפי שאנחנו מדמיינים את הלבוש בתקופת התנ"ך. הילדים מתחילים ללבוש מעל לבגדיהם גלימה, כָּפִיָיה, חלוק או כל פריט לבוש אחר שנראה להם מתאים לתקופת התנ"ך.]
• אלימלך מת במואב, ובניו – מַחְלוֹן וכִלְיוֹן – התחתנו עם נשים מואביות – רות ועָרְפָּה.
• אבל אז גם הבנים מתו.
• טוב, זה לא כל כך מפתיע עם שמות כאלה – מַחְלוֹן וכִלְיוֹן.
• בינתיים, המצב בארץ משתפר, ונעמי מחליטה לחזור לארץ. רות ועָרְפָּה, הכלות שלה, מחליטות לחזור איתה, אבל בדרך נעמי מנסה לשכנע אותן שעדיף להן לחזור למואב ולהקים משפחה חדשה. עורפה משתכנעת להישאר, אבל רות בוחרת להמשיך עם נעמי.
  וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ[…] וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.
  [תלמיד מקריא, ושתי תלמידות כורעות ברך ועושות מחוות דרמטיות ללא מילים: הרמת הראש, הצמדת כפות הידיים זו לזו בתחינה וכדומה.]
• ואוו, כמה אהבה ונאמנות!
• אני בטוחה שגם ערפה אהבה את נעמי ודאגה לה, אבל בחרה לשקם את חייה. זה מה שאני הייתי בוחרת לעשות.
• [הדובר פונה לתלמידים שהקריאו את שני המשפטים הקודמים:] דברו על זה אחר כך.
  [פונה לאחד הילדים שמספר את הסיפור:] מה קרה בהמשך?
• נעמי ורות הגיעו לארץ. הן היו אלמנות ועניות, וכדי לקיים את עצמן הלכה רות ללקט שאריות של שיבולים בשדה, כנהוג באותה תקופה. במקרה אותו שדה היה שייך לבועז, בן משפחה של נעמי, והדבר זיכה את רות כלתה ביחס טוב במיוחד.
• הוא אפילו ביקש ממנה ללקט שיבולים באופן קבוע בשדה שלו.
  וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר […]
  [ברקע שורה מהשיר "ילדתי שלי אל תלכי לבדך אל תלכי לבדך בשדה המוזהב…". השורה תושמע ואז ישתרר שקט.
  התלמיד שקרא "ויאמר בועז…" פונה לאחת התלמידות וכאילו אומר את המשך המשפט אליה: "הלוא שמעת בתי…".
  במקביל תלמיד אחר מושך בד או סוג של תפאורה קלילה שהוכנה מראש ויכולה להזכיר שדה. אחרים מפזרים שיבולים על הבמה.]
• נחמד מצידו!
• כן, זו הייתה דרכו לגמול לה על נאמנותה לנעמי.
  וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָּנֹכִי נָכְרִיָּה. וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָּבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
• [פונה לאחת התלמידות שפנה אליה קודם:] נו, רות, מה עם המשך ההצגה?
• [והיא עונה לו:] נראה לך שאשתחווה לפניך?
• אז בעצם רות ונעמי נשארו עניות, ונזקקו כל הזמן לחסדיו של בועז?
• תראה… באותה תקופה נשים לא יכלו להיות בעלות נחלה משלהן או לעבוד לפרנסתן… הן היו תלויות בגברים. אז אני מתאר לעצמי שכן. כן ולא! הן היו תלויות בחסדיו, אבל לא נשארו עניות. בסופו של דבר בועז לקח את רות לו לאישה, כדי לשפר את חייה ואת חיי נעמי.
  וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן.
  [תלמיד ותלמידה עומדים זה מול זה ואוחזים ידיים. בועז יכול לחבוש כובע "מהודר", ורות יכולה להוסיף לעצמה הינומה.]
• ומאז הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה! [נאמר בדרמטיות]
• לא יודע… זה לא כתוב במגילה. מה שכן כתוב הוא שלמשפחה היה המשך…
• ועוד איזה המשך!
• כמה דורות אחר כך נולד דוד.
• איזה דוד? בן-גוריון?
• נו, ברצינות!
• דוד המלך?
• כן.
• אז בעצם דוד המלך הוא צאצא של אישה לא יהודייה?
• כן, הוא צאצא של אישה מואבייה.
• ואוו, חתיכת סיפור!
• נראה לי ממש מוצלח בתור הצגה.
• האמת, לא משהו. אם כבר הצגה – אז משהו דרמטי, גדול מהחיים – מעמד הר סיני!
• זה ההר שעליו קיבלו בני ישראל את התורה, לפי המסורת.
• כן, אל תשכחו ששבועות הוא גם חג מתן תורה.
• [התלמיד הדובר עוצם עיניים ופורס את ידיו לצדדים:] דמיינו את זה: בני ישראל חונים במדבר למרגלות הר גבוה. [לוקח בד חום ומחזיק אותו גבוה.]
• משה עולה אל ההר, מדבר עם אלוהים, יורד ממנו ומוסר את דבריו לעם.
  אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.
  וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל־הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
• [כמה תלמידים יחד:]
  וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו.
• [אחד מהם ממשיך:]
  וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.
• אלוהים מגיע בעב הענן.
  [מישהו מחפש באביזרים צמר גפן או חפץ אחר שיכול להיראות כענן:]
  וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.
  [כמה תלמידים לבושים גלימות בסגנון מקראי]
• וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.
• [נאמר בדרמטיות:]
  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת.
• מאוד דרמטי, אבל אני מעדיף את הסיפור המרגש על רות המואבייה.
• רגע, לא סיימנו!
• בני ישראל מתכוננים לרגע הַמְכוֹנֵן הזה במשך שלושה ימים. כולם מכבסים את בגדיהם.
  [אוחזים בגדים וגיגיות ומתחילים "לכבס". הם יכולים גם לרחוץ פנים כביכול, להסתרק, להתבשם – כיד הדמיון הטובה עליהם.]
• נושאים עיניהם אל ההר, אבל נזהרים שלא לעלות עליו ולא לגעת בו. ואז…
• [בטון נמלץ ובתנועות מוגזמות בצירוף אפקטים מוקלטים של קולות רמים ורעמים:]
  וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה […] וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל־הָהָר מְאֹד.
• וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד [אפקט של קול שופר חזק. הילדים מכסים את אוזניהם ומבטם מפוחד.]
• מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.
• אפשר גם את הגרסה השקטה יותר, שמתוארת לא בתורה אלא במדרש על התורה:
• ציפור לא צווח עוף לא פרח, שור לא געה […] הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש. ויצא הקול: אנכי ה' אלהיך […]
• שני הסיפורים טובים. איך נחליט?
• לי זה לא עזר להחליט איזו הצגה עדיף להעלות.
• האמת שגם אני מבולבלת… אולי הקהל כאן יעזור לנו להחליט?

הצבעה באמצעות פתקים צבעוניים שחולקו מראש לקהל – שני צבעים.

התלמידים על הבמה יבקשו מהקהל להצביע – איזה סיפור לפי דעתם מוצלח יותר להצגה.
הקהל יצביע, ומורה תסייע לתלמידים להכריע איזה סיפור זכה (על פי מראה עיניים – אין צורך לספור).

דנים על הבמה במשמעות הסיפורים.

• הקהל הכריע. נכין הצגה על הסיפור [שבחר הקהל].
• רגע… אולי הסיפור הזה מצא חן יותר בעיני הרוב, אבל בעצם לא בדקנו מה המשמעות של כל סיפור. איזו משמעות חשובה לנו יותר, ואותה נרצה להעלות בהצגה לחג השבועות? ואיך כל אחד מהסיפורים קשור לשבועות?
• מצד אחד, סיפור מתן תורה – החוקים, שעל פי הסיפור עם ישראל קיבל מאלוהים. ברור איך הסיפור הזה קשור: הרי חג שבועות הוא גם חג מתן תורה.
• מצד שני, במגילת רות אנשים עוזרים זה לזה ועושים מעשים טובים למען האחר, מרצונם – ולא בגלל החוק. גם לגבי הסיפור הזה ברור איך הוא קשור: הסיפור מתרחש בזמן הקציר, ולכן בחג השבועות, שהוא גם חג הקציר, נהוג לקרוא את מגילת רות בבית הכנסת.
• המסקנה היא: שני הסיפורים קשורים לחג, אבל מה נרצה להציג: חוק או חסד?
• איך נחליט?
• אני בעד חוק.
• אני דווקא בעד חסד. [התלמידים יכולים להמחיש ויזואלית את החוק והחסד באמצעים שונים. לדוגמה: הרמת פטיש או ספר עב כרס כשמדברים על חוק, הצגת קופת צדקה או חבילת מצרכי יסוד כשמדברים על חסד.]
• אבל למה?
• [מתחיל ויכוח רועש ולא שומעים אף אחד.]
• רגע, לא מבינים כלום! אני מציעה שכל אחד ישטח את טענותיו, והקהל יכריע.

שני תלמידים שנבחרו מראש – כל אחד מסביר את טיעוניו.

חשוב ששני תלמידים יתנדבו למשימה של כתיבת חלק זה (בסיוע המורה).

להלן כמה עצות לטיעונים אפשריים.

בעד סיפור מתן תורה:

• בלי חוק לא ניתן לקיים חברה, ומספיק לדמיין מה יקרה אם אנשים לא יצייתו לחוקי התנועה או אם ילדים לא יצייתו לתקנון בית הספר.
• החוק הוא בסיס לכול – אפילו עצם הרעיון של נעמי שרות תלקט בשדה מבוסס על חוק קדום שמוזכר בתורה.

בעד סיפור מגילת רות:

• חוק הוא הבסיס, אבל חסד הוא שהופך חברה לטובה יותר. רות עושה חסד עם נעמי, בועז עושה חסד עם שתיהן… אפשר לתת דוגמאות מהחיים היום של מי שנוהגים בנדיבות שאינה נדרשת בחוק, ובזכותם החברה שלנו יפה יותר.
• הסיפור במגילת רות מספר על התרחשות בחברה אנושית, בין אדם לאדם, ולא בתחום הדתי שבין אדם לאלוהים – ולכן הוא מעורר הזדהות מיידית.

לאחר הנאומים נקיים הצבעה חוזרת – והתלמידים יכריעו איזה סיפור ייבחר הפעם.

אחד התלמידים יאמר מילות סיכום, ולאחר מכן יושמע ברקע שיר או יושר על ידי מקהלה.

אפשרות נוספת היא ללמוד מראש שיר בכיתות, ואז בסיום ההצגה להקרין את מילות השיר, וכל הקהל ישיר יחד.

הצעה למילות סיכום:

ההצגה שנבחרה היא […]. גם אם למעשה לא נקיים אותה, זו הייתה הזדמנות לגלות שני ערכים המשלימים זה את זה – חוק וחסד.

הצעות לשיר סיום: