התנועה ליהדות מסורתית (קונסרבטיבית)‏

תקציר

‏התנועה ליהדות מסורתית (קונסרבטיבית) היא אחד מן הזרמים הדתיים ביהדות בעת החדשה. ‏היהדות המסורתית "היא בראש וראשונה תנועה אמריקאית", שצמחה והתפתחה בסמינר ‏היהודי התיאולוגי(‏The Jewish Theological Seminar‏), אשר עיצב את האוריינטציה הדתית של ‏התנועה ושימש לה כמרכז רוחני, אידאולוגי ואקדמי.¹ הכינוי "קונסרבטיבית" בשמה של התנועה ‏מעיד על מחויבותה "ליהדות הרבנית המסורתית" – לצד השאיפה לייסד אסכולה של יהדות ‏‏"הקַשׁוּבָה לעולם שלאחר ההשכלה".‏² התנועה המסורתית דוגלת בטיפוח חיים יהודיים – חיי ‏תורה "בבית הכנסת, בבית, בבית הספר ובקהילה",³ תוך פירוש מחודש (ומתון) של התורה ‏בהתאמה לצורכי הדור, לבעיות הזמן ולעיקרון של "דור דור ודורשיו".⁴ התנועה ליהדות ‏מסורתית פועלת בימינו בצפון אמריקה, באמריקה הלטינית ובארצות אירופה, יש גם קהילות ‏של התנועה המסורתית בישראל.‏

רקע וראשית

יסודה של התנועה המסורתית נעוץ בגרמניה במאה ה-19. בין הרבנים אשר דגלו ב"תיקונים ‏בדת" התגלעו ויכוחים באשר להיקף התיקונים ולמהותם. בשנות ה-40 של המאה ה-19, חלק ‏מהרבנים חשו שהרבנים הרפורמים הלכו רחוק מדי והחליטו שלא להשתתף בועידותיהם. ‏בראש מחנה עמד רבי זכריה פרנקל, אשר ניסח את תפיסת עולמו תחת הכותרת של "יהדות ‏פוזיטיבית-היסטורית". בשנת 1954 נוסד בית המדרש לרבנים בברסלאו (אז בממלכת פרוסיה, ‏כיום וורצלב בפולין) ופרנקל מונה לעמוד בראשה. מוסד זה התווה את הדרך עבור זרם הביניים ‏‏– בין האורתודוקסיה בין הרפורמה והשפיע רבות על המחקר במדעי היהדות. מוסדות ברוח ‏דומה נפתחו במספר ערכים במרכז אירופה ובשנת 1886 נפתח מוסד דומה בניו יורק –‏The ‎Jewish Theological Seminary‏ (הסמינר התיאולוגי היהודי) או בשמו העברי, בית המדרש ‏לרבנים באמריקה. ‏
בסוף המאה ה-19 דגלו היהודים בארצות הברית בגישות מגוונות כלפי יהדותם. בצד התפיסות ‏האורתודוקסיות שהדגישו את הנאמנות לאורח החיים הדתי-הלכתי ויהודים רבים נתקו קשר ‏עם המסורת היהודית. עם זאת, נתח גדול של יהדות ארצות הברית שמר על זיקות חזקות ‏למסורת וחפשו להשתייך לקהילות יהודיות ברמה זו או אחרת של השתייכות. התנועה ‏הרפורמית הציגה מענה עבור חלק גדול מיהודים אלה, אך היו רבים אחרים שלא הזדהו עם ‏השינויים הדתיים שהנהיגה התנועה הרפורמית.קבוצה בולטת ביניהם היתה זו של תומכי ‏המסורת בחסותו של הסמינר היהודי התיאולוגי. לתפיסתה של קבוצה זו – הייתה "המסורת ‏היהודית הקלאסית" המצע של תנועתם, ולפיכך לא ראו צורך לכתוב מצע לתנועתם.‏ ‏ ⁵הם ראו ‏עצמם כממשיכיה של היהדות המסורתית, תוך הדגשת העיקרון של נאמנות להלכה, למסורת ‏ולערך של לימוד תורה ברוח חכמת ישראל ומדעי היהדות. הגדרת התנועה כקונסרבטיבית ‏‏(=שמרנית)נועדה להדגיש את מחויבותה ליהדות הרבנית המסורתית, ועם זאת – להבדילה מן ‏היהדות האורתודוקסית על גישותיה "האנטי-מודרניות ללימוד ולמסורת"כמו גם מן התנועה ‏הרפורמית. התנועה המסורתית (הקונסרבטיבית) ביקשה לבלום שתי תופעות: את ‏התפשטות הרפורמה שוויתרה על עקרונות חשובים ביהדות – המְחוּיָבוּת להלכה, התקווה לגאולה ‏לאומית והעברית כשפת התפילה⁶ ‏- ואת ביקורת המקרא נוסח האסכולה הפרוטסטנטית של ‏המאה ה-19. מקור השראה לתנועה הייתה פעילותם של אנשי חכמת ישראל שעסקו בחקר מדעי ‏היהדות. באמצעות הסמינר היהודי התיאולוגי,שהיה "התשובה הקונסרבטיבית לרפורמה", ‏ביקשו מייסדי התנועה להשאיר את הנהגתה "בידי רבנים ותלמידי חכמים", ובכך להבטיח את ‏נאמנותה ליהדות המסורתית.‏ ⁷הסמינר שימש עם הקמתו מרכז רוחני, אידאולוגי ואקדמי; רבני ‏התנועה ובעלי תפקידים בקהילה בהם חזנים ומחנכים-קיבלו בו את הכשרתם, ומכאן מרכזיותו ‏בהטמעת ערכיהתנועה בקהילות. מינויו של שניאור זלמן (סלומון) שכטר לנשיא המוסד(תרס"ב – ‏‏1902) הביא לפריחתה של התנועה במאה ה-20, שהייתה "הזרם הדתי הגדול ביותר" ⁸בקרב ‏יהודי ארצות הברית.‏

ייחודה של היהדות המסורתית

כאמור, מייסדי התנועה ליהדות קונסרבטיבית ראו במסורת היהודית ההלכתית את המסד ‏והמצע של תנועתם.‏ ⁹אך באמצע המאה ה-20 – ובהשפעת ביקורתו של מרדכי קפלן – החל תהליך ‏איטי של התנתקות התנועה מעמדתה הראשונית, שהייתה מבוססת על ההלכה כסמכות עליונה ‏ועל חתירה לשינויים הלכתיים זהירים "בהדרכתם של רבנים נודעים בלמדנותם."‏ ¹⁰התנועה ‏קבעה שתי אמות מידה להגדרת תקפותן של הכרעותיה ההלכתיות, ובהן: עיגונה של ההכרעה ‏בתורה ובהיסטוריה היהודית והשפעתה על חיזוק החיים היהודיים ושמירת מצוות.‏ ¹¹ואלה כמה ‏דוגמאות בולטות לשינויים של התנועה בהלכה: ההיתר לנסוע בשבת לבית הכנסת למתפללים ‏המתגוררים במרחק רב ממנו; ההחלטה לצרף נשים למניין ולהעניק להן, עם הזמן, מעמד שווה ‏בכל הטקסים הנהוגים בבית הכנסת, ובכלל זה קריאת התורה ושליח ציבור; וההחלטה להסמיך ‏נשים לרבנות. הכרעה אחרונה זו התקבלה לאחר תהליך ממושך של ויכוחים ודיונים, מתוך ‏אמונה כי הענקת תפקידי רבנות לנשים "הדבקות בהלכה ומאמינות בלב ונפש באלוהים, בקיום ‏מצוות התורה ובעם ישראל" מבוססת מבחינה הלכתית ומשקפת את רצונם של מרבית החברים ‏בתנועה. החלטה זו – כמו החלטות אחרות של התנועה -אינה מחייבת את הקהילות: התנועה ‏נוהגת לפרסם את דעת הרוב כמו גם את דעת המיעוט בכל החלטותיה ומותירה את ההכרעה ‏הסופית בידי רבני הקהילות.‏ ‏ ¹²עם זאת, בעניינים מהותיים לכלל העם היהודי שמרה התנועה על ‏פסיקת ההלכה האורתודוקסית ואף הגדירה אותה כמחייבת את כל רבני התנועה. כך אימצה ‏התנועה את ההגדרה ההלכתית של יהודי (מי שאמו יהודייה – ולא מי שאביו יהודי), דחתה ‏נישואי תערובת ומקפידה על גירושין לפי ההלכה.‏ ¹³כמו כן קבעה התנועה בתחילה כי ‏הומוסקסואלים ולסביות לא יתקבלו ללימודי רבנות במוסדות התנועה, אך בהמשך שונתה ‏מדיניות זו בידי המוסדות.‏ ¹⁴בשנת 2012 התירו מוסדות התנועה קיום חתונות חד-מיניות ופרסמו ‏קווים מנחים לעריכתן.¹⁵‏
בימינו יש לתנועה שלושה מרכזים ללימודים גבוהים, המשמשים גם כמוסדות אקדמיים וגם ‏כמרכזים להכשרת רבנים ומחנכים לתנועה.‏ ¹⁶התנועה ליהדות מסורתית אינה אחידה באופייה ‏ובמנהגיה, ולקהילות של התנועה במקומות שונים בעולם יש ביטויים ייחודיים, בהתאם ‏לנסיבות המקום. אך התנועה בכללה מבוססת על מחויבות למסורת היהודית ועל השאיפה לטפח ‏חיים יהודיים – חיי תורה "בבית הכנסת, בבית, בבית הספר ובקהילה"‏ ‏- ¹⁷תוך פירוש מחדש של ‏התורה בהתאמה לצורכי הדור ולפי העיקרון של "דור דור ודורשיו".התנועה ליהדות מסורתית ‏מטפחת את הזיקה למדינת ישראל, ו"רואה בבניין העם והארץ וההגנה עליהם מצווה ראשונה ‏במעלה". התנועה גם מדגישה את "המסירות ללא גבול לאידאל של כלל ישראל" על כל זרמיו ‏ומרכיביו, "שהיא הכוליות של הקיום היהודי".‏ ¹⁸

התנועה המסורתית בישראל הוקמה בשנת תשל"ט – 1979, אך קהילות מסורתיות פעלו בארץ ‏עוד קודם לכן, והראשונה – קהילת "אמת ואמונה" – נוסדה בירושלים בשנת תרצ"ו – 1936. ‏היהדות המסורתית בארץ צמחה והתרחבה בזכות חברי התנועה הקונסרבטיבית שעלו ארצה ‏מארצות הברית ומאירופה בשנות השבעים של המאה ה-20. כיום מקיפה התנועה יותר מ-50 ‏קהילות ברחבי הארץ – בערים הגדולות, בקיבוצים ובמושבים¹⁹ ‏ – והיא מונה כ-25,000 ‏חברים.‏ ²⁰התנועה בישראל משלבת "נאמנות למסורת היהודית ולהלכה לצד פתיחות לעולם ‏המודרני", וקווי היסוד שלה מושתתים על "תורה ומצוות, סובלנות ופלורליזם, וציונות".התנועה ‏המסורתית בישראל היא "ישראלית במהותה ובצביונה" ושומרת על זיקה ליהדות ‏הקונסרבטיבית העולמית.‏ ‏ ²¹כתנועה ציונית היא תומכת בעידוד עלייה ובביסוסה של מדינת ‏ישראל כמרכז רוחני ותרבותי.היהדות המסורתית בישראל פועלת כלפי פנים, בתוך קהילותיה, ‏וגם כלפי חוץ – בפעילויות שנועדו לכלל הציבור היהודי בארץ. היא מפעילה תנועת נוער מסורתי-‏נוע"ם-הכוללת גרעיני נח"ל ועוסקת בקליטת עלייה, כמו גם ארגון סטודנטים (מרו"ם), שהוקם ‏על ידי חברי התנועה ומציע פעילות חברתית, תרבותית ורוחנית לצעירים. התנועה המסורתית ‏הקימה בתי ספר לתגבור לימודי יהדות (תל"י) במסגרת החינוך הממלכתי, והיא מפעילה בתי ‏מדרש לבני נוער ותכניות מיוחדות לקראת בר מצווה ובת מצווה.בשנת תשמ"ה – 1985 הוקמו ‏בישראל מוסדות הדת של התנועה – כנסת הרבנים והוועד לענייני הלכה -כדי לטפל בבעיות ‏הלכתיות המתעוררות במסגרות השונות של התנועה המסורתית. מרכזה האידאולוגי והאקדמי ‏של התנועה המסורתית בישראל הוא מכון שכטר ללימודי היהדות (תשמ"ד – 1984), העוסק ‏בהכשרת רבנים מסורתיים לקהילות ובהסמכתם, ומשמש גם כמוסד אקדמי המוקדש למדעי ‏היהדות. במסגרת מכון שכטר הוקם המכון לחקר ההלכה ויישומה (תשנ"ז – 1997), העוסק ‏בפרסום ספרות הלכתית בעברית, באנגלית וברוסית.²²‏
סידור התפילה של התנועה המסורתית בישראל – "ואני תפילתי" – הוא סידור "מסורתי, ‏ישראלי-ציוני, פלורליסטי וחדשני". הוא מבוסס על נוסח התפילה "מקדמא דנא" בכל התפילות ‏המרכזיות והעיקריות, ועם זה יש בו שינויי נוסח או תוספות לפי השקפות התנועה, לדוגמה: ‏התוספת של המדור "אלו ואלו" ובו קטעי תפילה המקובלים בקהילות של התנועה,וכן התוספת ‏‏(בסוגריים) של שמות האמהות בכל מקום שבו נזכרים האבות, לפי עקרון השוויון בין המינים.‏²³

קישורים

• אתר התנועה ליהדות מסורתית בישראל – יהדות ישראלית
• הרב פרופסור איסמר (יצחק) שורש, "ערכי יסוד של היהדות הקונסרבטיבית"- מאמר מקוון באתר מכון שכטר
• אתר בית המדרש לרבנים על שם שכטר
• בית המדרש הווירטואלי של כנסת הרבנים בישראל
• אתר נוע"ם- תנועת הנוער של התנועה המסורתית