פסח ורוח האדם

• תוכן: ללמוד טקסטים מגוונים מהתרבות היהודית הקשורים לסיפור יציאת מצרים.
• מיומנויות: לחלץ ערכים מתוך טקסטים שונים; להשתמש בטקסט כדרך להביט על העולם שלנו.
• ערכים: חירות, הומניזם, אוניברסליות.

1. פתיח

מומלץ לפתוח את השיעור בגריין המציג את יציאת מצרים בהקשר תרבותי שאינו לקוח מישראל או מהעולם היהודי. למשל, אפשר להשתמש בקטע מהשיר “Exodus” של בוב מארלי, בקטע מהשיר “Let My People Go” (או בגרסתו העברית), או בקטע מהסרט "נסיך מצרים". לאחר הצפייה, ערכו סיעור מוחות קצר סביב השאלות האלה:

• מה הופך את סיפור יציאת מצרים למשמעותי עבורם?
• מה הופך את סיפור יציאת מצרים למשמעותי עבור התרבות העולמית – גם זו שאינה יהודית או ישראלית?
• אילו ערכים אנושיים אפשר לדעתם ללמוד מסיפור יציאת מצרים?

מטרת השלב הזה היא לעורר בתלמידים הכרה בכך שמעבר לסיפור הלאומי, יש בסיפור יציאת מצרים יסוד כלל-אנושי חשוב.

2. לימוד מקורות

בדף המקורות ובמצגת תמצאו שישה מקורות שונים: שלושה מתוך ספר שמות, אחד מתוך ההגדה של פסח, אחד מפירושו לתורה של רש"ר הירש בן המאה ה-19 ואחד מספרו של הפילוסוף היהודי בן המאה הראשונה לספירה, פילון האלכסנדרוני. אין הכרח ללמוד את כל המקורות. רצוי לבחור את המקורות שבעיניכם יתאימו לרמת הכיתה ולתחומי עניינה.

הצעות הוראה:

• לפתוח בלימוד מקור אחד במליאה; להמשיך בלימוד מקור נוסף בחברותות בעזרת השאלות המנחות; לשוב ללימוד מסכם במליאה.
• לפתוח בלימוד מקור אחד במליאה; לחלק את הכיתה לקבוצות ולתת לכל קבוצה ללמוד מקור אחד ולאחר מכן להציג במליאה את מה שלמדו מהמקור הזה.
• לפתוח בלימוד מקור אחד בחברותות ולאחר מכן לסכם את הנלמד ממקור זה וללמוד מקור או שניים נוספים במליאה.

חשוב לשים לב ולוודא שהתלמידים מתמודדים עם הטקסט ומבינים אותו ברמה המילולית ולאחר מכן עוברים לחשוב על הערכים שבטקסט. רצוי לעודד את התלמידים לחשיבה רפלקטיבית – מה אומר לי המקור הזה אילו הייתי המשועבד ומה הוא אומר לי, אילו הייתי המשעבד?

3. סיכום

דגשים מרכזיים לסיכום:

• שיום מפורש של הערכים: חירות, אנושיות, הומניזם.
• הצבעה על הערכים הללו כבעלי קשר עמוק לסיפור יציאת מצרים ולמסורת היהודית.
• דיון על הערכים הללו, על חשיבותם ועל יישומם.
• מתן מקום להרהורים אקטואליים על חירות ועל שעבוד, שנוגעים לחירות "שלנו" (כלומר: יהודים-ישראלים) ולחירות של אחרים.

אפשר לחתום בכתיבה אישית קצרה: מה אני לוקח/ת מהשיעור הזה לליל הסדר בביתי?

• על הרש"ר הירש בלקסיקון תרבות ישראל
• על פילון האלכסנדרוני בלקסיקון תרבות ישראל ובהסכת "מונח על הבוקר"
• על יציאת מצרים כסיפור אוניברסלי
• הפרק "להיות חופשיים" בהסכת הלימודי "על רגל אחת" ויחידת לימוד נלווית לפרק

הסברים על המקורות הנלמדים

שמות א, ח-יד: פסוקים אלה מתארים את הדינמיקה של השעבוד. מלך חדש קם ומבסס את שלטונו על ידי ליבוי פחד מקבוצת מיעוט, שהמנהיג ההיסטורי שלה היה קשור לשלטון הקיים. הוא חושד בנאמנות שלהם למצרים והופך את החשש מהם לנושא מרכזי שהוא מעלה בפני עמו. הוא גם מבין שיש כאן אינטרס כלכלי: ניצול כוח העבודה של המיעוט. השעבוד של בני ישראל נעשה אכזרי, ובאופן פרדוקסלי גורם לבני ישראל דווקא לרבות, באופן שגורם לעם המצרי לסלוד עוד יותר מבני ישראל. כך ניתנת לגיטימציה להמשך השעבוד.

שמות ה, א-ט: לאחר ההופעה הראשונה של משה ואהרֺן בפני פרעה, הלה נוקט בטקטיקה של הפרד ומשול: הוא מכביד על העם ויוצר אצלם את הרושם שמשה ואהרֺן הם האחראים להרעה במצבם. כך פרעה מנסה לפגוע במוטיבציה של בני ישראל לחירות.

שמות ב, ה-י: בת פרעה יורדת ליאור ורואה את משה בתיבה. היא מבינה שמדובר בילד מבני ישראל ומחליטה להציל אותו. ספר שמות יוצר כאן קונפליקט מודע בין האבא, המצווה על האיסור "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ובין הבת, המצילה את הילד העברי. בכך מדגיש ספר שמות את ערך חיי האדם, את האפשרות ואת הצורך שלא להיכנע לנורמות רצחניות, את ראיית האחר ואת החמלה כלפי כל ילד, גם אם הוא שייך לקבוצה שלכאורה מהווה איום.

"הא לחמא עניא": קטע זה מופיע בהגדה של פסח בתחילת "מגיד". הקטע כולל שלושה חלקים: הסבר על המצה; הזמנה להצטרף לסעודה; תקווה לעתיד. אפשר לזהות קשר בין שני החלקים הראשונים: לאחר שאנו זוכרים את העוני שבעבדות במצרים באמצעות המצה, אנו מגלים אמפתיה כלפי מי שחווה מחסור כיום. אפשר לבסס על כך אמירה עקרונית: זיכרון יציאת מצרים נועד לעורר בנו את האמפתיה לאחר, כפי שמופיע פעמים רבות בתורה עצמה (למשל: "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", דברים י, יט). תחושה זו של אחווה מתקשרת לחלק השלישי של הקטע, התקווה להיות בני חורין בארץ ישראל. אפשר לומר שהתנאי לחירות ולקיומה של חברה בארץ הוא האחווה.

פירוש הרש"ר הירש לתורה (שמות ז, טו): בפירוש זה, רבי שמשון רפאל הירש (גרמניה, המאה ה-19), מציע פירוש חדש לעשר המכות. הוא מזהה שהמכות מתייחסות לשלושה היבטים מרכזיים של שעבוד, שלהם הוא קורא: גֵרות (כלומר זרות), עבדות (עצם העבודה הקשה) ועינוי (הפגיעה הפיזית והנפשית בעבדים). באמצעות פירוש זה, רש"ר מציג את המכות לא כנקמה או כניסיון לגרום למצרים לשחרר את בני ישראל מתוך פחד, אלא מתוך הבנה עמוקה של החוויה של העם שאותו הם משעבדים. המכות אמורות לשנות את דפוס המחשבה של המשעבדים. רש"ר רואה במכות לקח שעל האדם ללמוד: עד כמה יקרה החירות – שלו ושל אחרים ועד כמה מסוכן השעבוד.

"על חיי משה": זהו קטע מהחיבור הביוגרפי-פרשני שכתב הפילוסוף היהודי בן המאה הראשונה לספירה, פילון האלכסנדרוני. פילון מתאר את התחלת השעבוד ואת המפנה ממדינה מארחת למדינה שרודפת את המיעוט שחי בה. פילון עומד על הדמיון היסודי בין בני אדם, שאמור להוביל להתנהגות הוגנת כלפי כל אדם. לפי פילון, הפגיעה בעיקרון הזה היא למעשה פגיעה באל עצמו. במילים אחרות, זו פגיעה במוסר האנושי היסודי. פילון מתאר את השעבוד כחוויה כוללת – כל סוגי העבודה, יום ולילה, גוף ונפש. בכך משרטט פילון קווים לדמותו של השעבוד באשר הוא: המשעבד לרוב ישאף להעמיק את השעבוד ואת הניצול של המשועבד. ומכאן, על דרך השלילה, אפשר ללמוד על חשיבות החירות.