דויד המלך

מבוא

דויד מלך ישראל, דויד בן ישי, לפי המקרא, המלך השני של ממלכת ישראל. קורותיו מתוארים בעיקר בספר שמואל,¹ ומציגים את דמותו כאיש ציבור – מלך ישראל, שהצליח בכל אשר עשה וזכה באהבת העם, וכאדם פרטי – בעל ואב, שלא רווה נחת ממשפחתו ולא ידע שלווה בביתו.²

דויד המקראי היה רועה צעיר ואדמוני, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א, טז 12). הוא התייצב ללא חת (וללא נשק) לפני גלית הפלשתי; היה לוחם וכובש, "גִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה"; מדינאי נבון "וַה' עִמּוֹ" (18); הוא קבע את ירושלים כבירתה של הממלכה המאוחדת וזכה להבטחת ה' כי מלכותו תישמר לו ולשושלתו עד עולם: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב, ז 16).

דויד היה גם "נעים זמירות ישראל": לפי המקרא, הוא כתב מזמורים וקינות והיטיב לנגן. דויד במקורות חז"ל הוא "דמות הקרובה לעולמם שלהם, עולם התורה והמצוות".³ בשירה העברית דויד המלך מתואר בצעירותו – "…שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה"⁴ ונרדף, בבגרותו – אוהב נשים ומלך נוקם, ובזקנתו – עיניו "רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי."⁵

דויד המלך במקרא

דויד בן ישי⁶ היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה. בצעירותו, בעודו רועה צאן, בחר בו ה' למלך, והוא נמשח בסתר עוד בימי שאול המלך.⁷ על פי הכתוב היה דויד הצעיר נער רועים אדמוני, יפה תואר ו"יְפֵה עֵינַיִם", "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל… וּנְבוֹן", "וה' עִמּוֹ". הוא הגיע לארמון המלוכה בזכות נגינתו המופלאה בכינור, שכן באמצעותה ביקשו אנשי שאול להרגיע את נפשו המיוסרת של המלך.
דויד מצא חן בעיני שאול המלך, והוא מינה אותו לנושא כליו (שמואל א, טז 11 – 23). במלחמה נגד הפלשתים היה הנער דויד היחידי שהעז להתייצב מול גלית, הענק הפלשתי, ובאומץ לב ומתוך אמונה בה' הצליח להרוג את הענק בקלע ובאבנים.⁸ ניצחונו של דויד על גלית הפלשתי הקנה לו מעמד של מנצח אהוב על עמו, אך העלה את קנאתו של שאול והביא להרעה ביחסו לדויד.⁹ כדי להכשיל את דויד ואף להפילו בידי פלשתים הטיל עליו שאול תפקידים צבאיים ואף השיא לו את בתו מיכל לאישה.¹⁰
שאול המלך לא הצליח במזימתו, אך המשיך לרדוף את דויד, ודויד נאלץ לברוח למדבר יהודה. ניסיונותיו של דויד לשכנע את שאול שאינו חותר תחת מלכותו ואינו מבקש להורגו לא הועילו, ודויד נאלץ לברוח אל הפלשתים, אויבי ישראל.¹¹ אחרי מות שאול עלה דויד לכס המלוכה ביהודה, בעיר חברון, ומלך שם שבע שנים וחצי. על שאר שבטי ישראל מלך באותן שנים איש בושת בן שאול, ורק אחרי מאבקים ובעקבות רציחתו של איש בושת פנו נציגי השבטים לדויד והמליכו אותו למלך ישראל (שמואל ב, ה 1 – 5).
אחת מפעולותיו הראשונות של דויד לאחר שהומלך על כל ישראל הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים והפיכתה לעיר הבירה ולמרכז דתי של הממלכה. דויד ביקש לבנות בית לה' בירושלים, אך ה' דחה את בקשתו¹² והודיעו, שרק בנו יורשו יזכה לבנות את בית המקדש, ואף הבטיח לדויד ולזרעו את המלכות "עד עולם" (שמואל ב, ז 16).
מלחמות דויד הכניעו את האויבים הוותיקים, הפלשתים, ובכיבושיו הוא הרחיב מאוד את גבולות הממלכה. דויד השליט בממלכתו מינהל ריכוזי ובו מרכז דתי ומינהלי אחד – בירושלים עיר דויד. ריכוזיות זו עוררה התנגדות ותסיסה בקרב שבטי ישראל,¹³ אך דויד גבר גם עליהן, ובמותו הוריש לבנו שלמה ממלכה גדולה, חזקה ומאורגנת.
חייו האישיים של דויד, שמהם לא רווה נחת, מתוארים בהרחבה בספר שמואל. הספר מזכיר מקצת נשותיו של דוד המלך, ובהן נשים שנשא למטרות מדיניות גרידא¹⁴ – וכן ילדים רבים. חטאו של דויד המלך עם בת-שבע היה בבחינת קו פרשת מים בתולדות חייו האישיים: אף על פי שקיבל את תוכחתו של נתן הנביא וחזר בתשובה, הוא נענש מבית, בתוך המשפחה: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם… הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 10 – 11), האסונות במשפחה רדפו זה את זה והביאו למותם של שניים מבניו, אמנון ואבשלום.¹⁵ בזקנתו היה דויד עד למאבקים עקובים מדם בין בניו על ירושת המלוכה,¹⁶ אך זכה לראות במשיחת בנו, שלמה המלך. דויד המלך מלך ארבעים שנה; הוא היה בן שבעים במותו ונקבר בעיר דויד.

מלחמות דויד המלך

כבר בראשית מלכותו נלחם דויד המלך בפלשתים, אויביהם של בני ישראל מאז ימי השופטים ובכל שנות שלטונו של שאול המלך. אחרי שנים רבות של מאבק בפלשתים ובשעבודם הצליח דויד לגבור עליהם, להכות בהם "מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר" (שמואל ב, ה 25) ולהכניע אותם (ח 1). כל זאת – בהיוועצו בה'.

עם תום המלחמה בפלשתים פנה דויד להילחם בעמי עבר הירדן המזרחי: הוא ניצח בקלות את האדומים ואת המואבים,¹⁷ אך נתקל בקשיים במלחמתו בבני עמון, שכן הם זכו לתמיכתה של ארם. מלחמת דויד בבני עמון הייתה קשה וממושכת והיו בה שתי מערכות: במערכה הראשונה נלחם דויד נגד מלכי ארם צובה וארם דמשק, בני הברית של עמון; המערכה השנייה התנהלה נגד בני עמון והסתיימה במפלתם.¹⁸

בסיומן של שתי המערכות הכניע דויד לא רק את בני עמון אלא גם את ארם, וכך שלט בכל עבר הירדן המזרחי עד לסביבות נהר פרת. תחושת הניצחון של דויד בעקבות הצלחותיו הצבאיות באה לידי ביטוי במזמור ס בתהלים, המיוחס לו: "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה… וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף" (ח 2).

המזמור מסתיים בהכרת תודה לאל: "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (ח 14). מלחמותיו של דויד וכיבושיו אפשרו לו להרחיב את גבולות הממלכה, ומתוך המקרא עולה כי בימיו היא השתרעה מעבר הירדן המזרחי ועד הים התיכון, מארם בצפון מזרח ועד מרחבי הנגב בדרום.
למלחמות הממושכות ולשפיכות הדמים שנלוותה אליהן היה מחיר רוחני ודתי: דויד ביקש לבנות בית לה', את בית המקדש, אך לפי ספר דברי הימים ה' סירב לבקשתו בנימוק: "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי."

דויד המלך - כובש ירושלים

לפי המקרא, דויד כבש את ירושלים מידי היבוסים ששלטו בה.¹⁹ הוא התיישב במצודה – היא מצודת ציון – מיד אחרי הכיבוש, הפך אותה לעירו ולבירת ממלכתו, וקרא לה עיר דויד (שמואל ב, ה 7, 9). בכיבוש ירושלים ביטל דויד את המובלעת היבוסית שחצצה בין יהודה לשאר שבטי ישראל.

סיפור הכיבוש קצר וסתום: נראה שדויד פנה תחילה ליבוסים בהצעת שלום, אך הם השיבו לו: "לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" (ה 6)²⁰ ודחו את הצעתו "לֵאמֹר: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה". ואז כבש דויד את העיר: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד" (ה 7). מסביב למצודה הוא בנה את העיר, הרחיב אותה והוסיף לה מבנים ושכונות "מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה". הוא גם בנה בה את ארמונו. "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ" (ה 9 – 11).

דויד המלך בספר דברי הימים

ספר דברי הימים מייחד תשעה עשר פרקים לקורותיו ולמלכותו של דויד המלך, אך אינו מביא את כל האירועים והמעשים המתוארים בספר שמואל. כך, לדוגמה, השמיט מחבר דברי הימים את מאבקו האכזרי של דויד בבית שאול בשבע וחצי שנות מלכותו של איש בושת, בנו של שאול.
השמטה זו נועדה, ככל הנראה, להראות שמלכותו של דויד הייתה מקובלת מראשיתה על כלל ישראל – בניגוד למתואר בספר שמואל.²¹ בספר דברי הימים מסופר, כי "כל ישראל" באו אל דויד לחברון, והודו בפניו כי "גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל", ועוד מזכירים לו את דברי ה' בדבר ייעודו: "אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א, יא 2 – 3).²²
בולטים בהיעדרם מספר דברי הימים גם חטאי דויד, ובהם פרשת דויד ובת שבע, וכן האסונות המשפחתיים שפקדו אותו, ובכלל זה מרד אבשלום. השמטות אלו מעידות על מגמתו של מחבר ספר דברי הימים להאדיר את דמותו של דויד המלך ולהציגה באור חיובי ואידילי.

בהתאם למגמה זו הספר מרחיב בתיאור הטקס של העלאת הארון בידי דויד מקריית יערים לירושלים, וכולל מזמור הודיה ארוך שהיו הלוויים אומרים לפני הארון,²³ אך משמיט את חילופי הדברים הקשים בין מיכל לדויד. ספר דברי הימים מייחס לדויד המלך את ההכנות לבניית המקדש – את תכנית המקדש: "אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת…" ואת הכנת חומרי הבנייה: "הַזָּהָב… וְהַנְּחֹשֶׁת … הַבַּרְזֶל … וְהָעֵצִים… אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב" (כט 2).

לפי התיאור בספר דברי הימים, דויד גם דאג לארגן את עבודת הכוהנים והלויים בבית המקדש (כג – כד). עם זאת, גם ספר דברי הימים אינו מתעלם מן הצדדים הקשים במלכות דויד: לפי הכתוב בו, הודיע ה' לדויד שבשל היותו "אִישׁ מִלְחָמוֹת" ששפך דם (כח 3), לא הוא יזכה לבנות לו בית אלא יורשו.

נשותיו של דוד

ואלו נשותיו של דויד המלך:

• מיכל בת שאול, שלא ילדה לו ילדים ["וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (שמואל ב, ו 23). ועיין ערך מיכל בת שאול באתר זה, ומסורת חז"ל בנושא] ;
• אחינועם היזרעאלית שילדה את אמנון, בנו הבכור;
• אביגיל אשת נבל, שילדה את בנו השני, כִלְאָב – הוא דניאל (דברי הימים א, ג 1);
• מעכה בת תלמי, מלך גשור, ילדה את אבשלום ואת תמר;
• חגית ילדה את בנו הרביעי, אדוניה;
• אביטל ילדה את שפטיה;
• ועגלה ילדה את יִתְרְעָם.
• בת שבע, אשת אוריה החיתי, ילדה את שלמה.

נוסף על כל הנשים האלה היו לדויד נשים שלא נזכרו בשמן – וכן פילגשים שילדו לו "בנים ובנות".

דויד המלך ובת שבע

הרקע לסיפור דויד ובת שבע זה הוא המלחמה בבני עמון, שעליה הופקד שר צבאו של דויד המלך, יואב בן צרויה, ואילו דויד עצמו נשאר בירושלים. ערב אחד, בשעה שטייל על גג בית המלך, הבחין דויד ב"אִשָּׁה רֹחֶצֶת… טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (שמואל ב, יא 2).

אחרי בירור קצר נודע לו שזוהי בת שבע, אשת אוריה החתי, אחד מגיבורי צבאו שהיה אותה עת בשדה הקרב בעמון. ובכל זאת ביקש דויד להביא אליו את בת שבע, שכב אתה ושלח אותה לביתה. כעבור זמן מה התברר לבת שבע שהיא בהיריון והיא הודיעה על כך למלך. בתגובה ביקש דויד מיואב, שר צבאו, לשלוח את אוריה הביתה, בתואנה שעליו לדווח למלך על "שְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה" (יא 7). למעשה ביקש דויד להחזיר את אוריה כדי שילך לביתו, ישכב עם אשתו, וכך ייחשב הבן שייוולד לבנו החוקי של אוריה.

אך אוריה לא נענה להפצרות המלך ולא הסכים ללכת לביתו, כי "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי"? (יא 11). דויד שלח אפוא את אוריה בחזרה לשדה הקרב, ונתן בידו מכתב למפקדו יואב ובו הוראה לגרום לנפילתו של אוריה בקרב (יא 14 – 16). ואכן אוריה החתי נהרג בקרב, דויד נשא לאישה את בת שבע והיא ילדה לו בן. אך מעשהו של דויד היה רע בעיני ה', והוא העניש אותו על חטאו: הבן שנולד מת (יב 16).
נראה שפרשת דויד ובת שבע הייתה נקודת מפנה בחייו האישיים של דויד. ואף כי הוא נענש, חזר בתשובה ועוונו נמחל,²⁴ החלו האסונות לפקוד את ביתו ואת משפחתו, והתממשו דברי הנביא: "הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 11).

דויד המלך במדרשי חז"ל

דמותו של דויד המלך במדרשי חז"ל שונה מאוד מהדמות המתוארת בשמואל ובמלכים, אך וקרובה יותר לדמותו של דויד בספר דברי הימים ובספר תהלים. דויד במקורות חז"ל – ובעקבות זאת במסורת ובתודעה של עם ישראל – היה מנהיג דגול, גדול רוח ותלמיד חכם, "דמות שיסודה הרוחני גובר בעליל על היסוד הארצי והגשמי שבה".²⁵ על פי חז"ל הקפיד דויד בקיום מצוות, עסק בלימוד תורה יומם ולילה והיה גם נביא ושופט צדק.²⁶
המדרש ממלא את החסר במקרא ומספר על לידתו ועל ילדותו של דויד: הוא נולד נימול – סימן לתפקיד המיוחד שיועד לו מרחם אמו; בילדותו התנבא על ניצחונו בקרב עם גלית הפלשתי ועל התפקיד שיהיה לו בבניית בית המקדש, אך אביו הגיב על כך בבוז.²⁷
בחירתו של דויד למלך אינה מנומקת במקרא, ואולם המדרש מסביר כי ה' בחר בו להנהיג את ישראל בזכות יכולתו המוכחת ברעיית צאן: "מי שהוא יודע לרעות את הצאן … יבוא וירעה בעמי."²⁸ פרשת דויד ובת שבע נדונה במקורות חז"ל בהרחבה בניסיון לנקות את דויד מאשמה ולהוכיח שהוא לא חטא: "כל האומר דויד חטא אינו אלא טועה."²⁹ אולם במקורות חז"ליים אחרים מתייחסים למעשיו של דוד בהקשר זה כחטאים לכל דבר.³⁰
לעתים מיוחסת האשמה לבת שבע, כי היא פיתתה אותו, ומכל מקום, לפי חז"ל (וגם לפי המקרא) שילם דויד על חטאו ובא על עונשו: התלמוד מסביר כי נתקיים בדויד העונש שגזר על עצמו בבלי דעת במשל כבשת הרש, והוא איבד ארבעה מילדיו: את בנה הראשון של בת שבע, את אמנון ואת אבשלום, את אדוניהו שנרצח לאחר מות דויד ובמובן מסוים גם את תמר, שכן היא נותרה ערירית.³¹ מקורות חז"ל מדגישים את החרטה של דויד ואת חזרתו בתשובה, שבעקבותיה מחל לו ה' על חטאו.³² מאז היה דויד סמל לחוזרים בתשובה: "מודה ועוזב ירוחם (משלי כח 13) – זה דוד."³³

דויד המלך - "נעים זמירות ישראל"

"מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל", כך נקרא דויד בספר שמואל ב (כג 1). משמעותו של הכינוי "נעים זמירות ישראל" מלמדת כנראה על ייחודו של דויד המלך – כותב מזמורים: דויד הוא הנעים, המעולה והמובחר שבין כותבי המזמורים.³⁴

ספר שמואל מציג את הקינה המרגשת והארוכה של דויד על שאול ויונתן – "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים…" (שמואל ב, א 17 – 27), את פסוקי הקינה על מות אבנר בן נר – "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר…" (ג 33- 34) ואת שירתו הארוכה והמסכמת של דויד "בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל" (כב). שירה אחרונה זו של דויד היא שירת ניצחון והודיה על הצלתו ועל עזרתו של ה' במלחמותיו ובביסוס ממלכתו, והיא מסתיימת בפסוק "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם".³⁵
לפי מסורת חז"ל, דויד הוא שכתב את ספר תהלים,³⁶ ומזמוריו הם הביטוי המובהק ביותר להיותו נעים זמירות ישראל. מזמורי תהלים ספוגים באמונתו של דויד בה' ונותנים ביטוי לקרבתו אליו.³⁷ המזמורים מדגישים את הכרת התודה של דויד על יחסו המיוחד של האל ועל עזרתו בעתות צרה, כאשר דויד נרדף אישית³⁸ או נלחם באויבי ישראל, כמו גם על הברית שכרת ה' עם דויד וזרעו – "עד עולם" (תהלים יח 51).

"נעים זמירות ישראל" במקרא ובמדרשי חז"ל היה לא רק משורר רגיש אלא גם נגן כינור מחונן שהצליח בנגינתו להרגיע את נפשו המסוכסכת של שאול המלך. מן התיאורים בספר תהלים עולה, כי הנגינה שימשה ליווי ורקע לדברי המזמור: "טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, עַלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר (תהלים צב 2 – 4).
לפי ספר דברי הימים ב (ז 6) דויד המלך לא רק שורר וניגן אלא גם בנה את כלי הנגינה שבהם השתמשו הלווים בבית המקדש:" וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר ה' אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְהֹדוֹת לַה'." מזמור קנא שבמגילות מדבר יהודה מתאר את דויד לא רק מנגן ומזמר אלא גם בונה כלי נגינה: "ידי עשו עוגב ואצבעותי כינור". ולפי חז"ל, הייתה לכינורו של דויד סגולה מיוחדת – הוא היה מנגן מאליו: "כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דויד, וכיוון שהגיע חצות הלילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו…"³⁹

דויד המלך בשירה העברית החדשה

התיאור של דויד המלך במקרא נרחב ומפורט ורב פנים, וארוגים בו חייו וקורותיו של מלך ושל אדם פרטי, ובהם ניצחונות צבאיים וכישלונות מבית, כישרונות והישגים לצד מעידות וחטאים.
התיאור של דמות אנושית גדולה ורבת פנים – מנערותו ועד זקנתו – מהדהדת גם בשירה העברית החדשה. שירים אחדים מספרים על דויד בצעירותו, "שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה"⁴⁰ והפליא לנגן לפני שאול,⁴¹ ועל שניצחונו על גלית הבהיר לו "שֶׁאֵין עוֹד דָּוִדִים" והוא חש גלמוד.⁴² שירים אחרים נוגעים ברגעי מצוקה בחייו, כגון בבריחתו מירושלים מפני בנו המורד אבשלום, והוא "בּוֹכֶה בְּלֶכְתּוֹ", שורט את פניו וזועק: "בְּנִי בְּנִי / מָה עוֹלַלְתָּ לִלְחָיַי / מֶה עוֹלַלְתִּי לְחָיֶיךָ."⁴³
בשירו של יצחק שלו⁴⁴ יש גם עיסוק בחטאיו של דויד: ניאופו עם בת שבע – "עָוֹן הַיָּפָה הָרוֹחֶצֶת בָּעֶרֶב" שאת בעלה שילח למות – בנימה סלחנית לחולשה אנושית רווחת: "גַּם אוֹתִי תִּעְתֵּעַ עַד פֶּשַׁע בְּשַׂר הַנָּשִׁים הַצָּחוֹר." בהמשך השיר הדובר מזכיר את נקמנותו של דויד ואת בגידתו בעמיתו ושר צבאו הנאמן יואב: "אַךְ כָּבֵד שִׁבְעָתַיִם, הַמֶּלֶךְ, חֵטְא גֶּבֶר לַגֶּבֶר רֵעוֹ", ומובעת משאלה: "מִי יִתֵּן וְנִגְנַז כָּל הַפֶּרֶק הַלָּז, אֶרֶג דָּם וּבְגִידָה". השיר מסתיים בתמיהה קשה ומרשיעה: "אַךְ הַגֵּד, אֲדוֹנִי, מֶה עָשִׂיתָ בְּנוּחַ עָלֶיךָ לְפֶתַע / מֶבַּט רֵעֲךָ הַיָּשָׁן, מֶה עָשִׂיתָ הַמֶּלֶךְ דָּוִד?"
בשירו של טוביה ריבנר⁴⁵ מתואר דויד הזקן המסכם את חייו: "עֵינַי רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי / עַמִּים רַבִּים מִדַּי הִגִּיעוּ עַד נַפְשִׁי". ידיו ידעו "תְּהִלַּת כְּתָרִים וּמֵיתָרִים", אך עכשיו הוא סובל וקופא ומייחל כי ברקתו "…שׁוּב / יְפַעֵם בָּהּ דָם הַתְּהִלִּים / לָאֵל שֶׁמַּעְגַּל חַיַּי מַשְׁלִים".

דויד באמנות היהודית

התיאור החזותי הקדום ביותר של דויד המלך ששרד עד ימינו אינו מארץ ישראל אלא מסוריה: בבית הכנסת בדורה אירופוס (המאה השלישית לספירה) דויד המלך מתואר בכמה סצנות של אירועים ומצבים בחייו ובהם משיחתו בידי שמואל הנביא (שמואל א, טז 13), פגישתו עם שאול במדבר זיף (שם כו) ונגינתו בנבל. התיאור הראשון של דויד המלך באמנות הארץ ישראלית הוא מתקופת התלמוד – ברצפת הפסיפס של בית הכנסת בעזה (המאה ה- 6 לספירה): דויד המלך, כתר לראשו, יושב ופורט על נבל, ולצד דמותו כתוב שמו – דויד.

דמותו של דויד המלך מעטרת גם כתבי יד יהודיים מימי הביניים – ספרי תנ"ך מאוירים, הגדות של פסח וספרי הלכה (דוגמת משנה תורה שכתב רמב"ם). בכתבי יד אלו רווח התיאור של דויד המלך פורט על נבל ולראשו כתר. יש גם תיאורים של דויד הנלחם בגלית וכן של דויד רועה צאן. ספרים יהודיים מודפסים מן העת החדשה (המאות 17 – 18) נפתחו בעמודי שער ועליהם ציורים של אירועים בחיי דויד: לא רק דויד מנגן או נלחם בגלית, אלא גם דויד ויהונתן, דויד ואביגיל, דויד נמשח למלך בידי שמואל, תהלוכת הניצחון של דויד על גלית ועוד.
אחד האמנים המודרניים החשובים שהרבה לתאר את דויד המלך ביצירותיו היה מארק שאגאל. ציוריו מנציחים אירועים מחיי דויד המבוססים על המקרא, ובהם העלאת הארון לירושלים ודויד ובת שבע. דויד של שאגאל הוא "דמות אנושית, בעלת אישיות מורכבת, אשר מעלותיה הגדולות משמשות בערבוביה עם חסרונות ופגמים."⁴⁶

שאגאל חי ופעל בעיקר בצרפת, אך כמה מיצירותיו מעטרות מבני ציבור בארץ, דוגמת שטיחי הקיר במשכן הכנסת בירושלים (1963 – 1969). בשטיחים אלו מתוארים דמויות ואירועים מן המקרא, ובהם גם דמותו של דויד, עטור בכתר ומנגן בכינור. התיאור של דויד המלך מנגן בכינור חוזר ביצירותיו של שאגאל. סצנה חשובה אחרת מחיי דויד – מסע ארון הברית לירושלים (1956) – מתוארת בסדרה של ארבעה עשר תחריטי נחושת של שאגאל.
האמן הירושלמי איוון שוובל תיאר אף הוא אירועים מחיי דויד, ובהם העלאת הארון לירושלים והפגישה של דויד עם אוריה החתי. שוובל מתאר את אירועי העבר על רקע הנוף והמציאות של ימינו. כך, לדוגמה, מתואר דויד הרוקד לפני ארון ה' על רקע הצטלבות הרחובות המלך ג'ורג' ואגרון; ובסצנה המתארת את דויד שולח את אוריה לקרב, משתמש שוובל בדיוקנו שלו לתיאור דויד ובדיוקן בנו לתיאור אוריה.
דמותו של דויד המלך באמנות היהודית – עד לעת החדשה – לא השתנתה שינוי של ממש: דויד הוצג בדרך כלל כנעים זמירות ישראל, צדיק וחסיד, וגם כגיבור שהכניע את גלית. אף כי המקרא מציג אירועים רבים ומגוונים מחיי דויד המלך, בחרו האמנים היהודים בעיקר בסצנות המציגות את המלך "בשעותיו היפות" – בקרב עם גלית או בדמות צדיק ירא שמים המזמר תהלים בנגינה בנבל. "רגעי החולשה של המלך, כגון מעשה בת שבע, לא הוצגו בדרך כלל באמנות היהודית המסורתית".⁴⁷

דויד מלך ישראל

הכינוי "דויד מלך ישראל" הוא חלק ממשפט קצר, המשפט היחיד בשיר עַם: "דויד מלך ישראל חי וקיים", המבוסס על משפט בתלמוד.⁴⁸ לשיר זה נתחברו כמה לחנים. הוא מנציח במילים אחדות את תפארתו ואת גדולתו של דויד מלך ישראל לא רק בעברו המפואר אלא בהיותו מלך חי וקיים בזיכרונו ובתודעתו של עם ישראל. דמותו נוסכת תקוות לעתיד וציפיות משיחיות. הביטוי "חי וקיים" מצטרף לכינוי "בן ישי" בשיר עממי אחר, אף הוא מולחן וידוע: "ודויד יפה עיניים הוא רועה בשושנים / היכה שאול באלפיו ודויד ברבבותיו / בן ישי חי וקיים".

העשרה - קישורים

דוד בן-גוריון, שאול ודויד – מאמר מקוון באתר מטח

מאמר של יהודה קיל,"דויד מלך ישראל" – באתר דעת

מאמר של דוד קנאל,"מלחמות דויד מלך ישראל" – באתר דעת

מאמר של יהודה איזנברג, הבטחת המלוכה לבית דוד – באתר דעת

מאמר של משה גרסיאל, הסיפור על דויד ובת שבע – אופיו ומגמותיו" – באתר דעת

פרופ' עמיחי מזר, ימי הממלכה המאוחדת: תמונה ארכיאולוגית – הארכיאולוגיה של ימי שאול ודויד, מאמר מקוון באתר מטח

מאמר של גילי שנית על המחזה "למה לא אני?" שבמרכזו – דויד המלך האדם, האב. במאמר נזכרים מחזות אחרים שנכתבו על דויד המלך. באתר תיאטרון החאן