הגדה של פסח

מבוא

להגדה של פסח מקום מרכזי בטקס ליל הסדר מזה יותר מאלף שנה. ההגדה כוללת את הטקסטים שנוהגים לקרוא ולשיר בליל הסדר, לצד הוראות למהלך הטקס. ההגדה לא נכתבה בידי אדם אחד בזמן אחד. ההגדה היא לקט של קטעים מתקופות שונות: פסוקי תנ"ך, קטעי משנה ומדרשים וכן פיוטים מימי הביניים.

המילה "הגדה" באה מן הפועל "להגיד", ומקורה בציווי המקראי: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר…" (שמות יג 8). קהל היעד העיקרי בקריאת ההגדה הוא הדור הצעיר – הבנים והבנות. להם צריך לספר ביציאת מצרים, כדי שיידעו – ויעבירו את הסיפור לדורות הבאים: "ההיבט ההיסטורי מצטרף לפן הלימודי, תוך הדגשת החוויה המשפחתית…"¹

ההגדה של פסח היא המאוירת ביותר מכל הספרים היהודיים המסורתיים. במהלך הדורות נכתבו יותר מ-500 פירושים להגדה, ומאז המצאת הדפוס היא נדפסה באלפי מהדורות ותורגמה לעשרות שפות.

תולדות ההגדה

נוסח ההגדה המקובל בימינו נכתב והתגבש במשך יותר מאלף שנה. קיימות דעות שונות בין החוקרים באשר לראשית התהוותה של ההגדה. הדעה הרווחת קובעת את ראשיתה של ההגדה – בסוף ימי הבית השני, ואת המשכה בתקופת המשנה, אחרי חורבן בית המקדש השני וירושלים,² שהביא לעיצובם מחדש של חג הפסח ושל ליל הסדר: את קורבן הפסח החליפה הקריאה בהגדה – סיפור השעבוד ויציאת מצרים ולימוד הלכות הפסח.³

קטעי ההַלֵל, שהיו חלק מסעודת זבח הפסח עוד בתקופת הבית השני, שובצו בהגדה. נוסח מגובש ראשון של ההגדה היה קיים כנראה כבר בתקופת התלמוד, אם כי רק בגרסה שבעל פה ולא כנוסח כתוב. באותה תקופה היו למעשה שתי גרסאות: אחת – לפי מסורת האמוראים, חכמי התלמוד בארץ ישראל,⁴ והשנייה – לפי מסורת חכמי בבל. בסופו של דבר התקבל הנוסח הבבלי, והוא היה הבסיס להגדה שנערכה בבבל בתקופת הגאונים,

דוגמת ההגדה בסידורו של רב סעדיה גאון (המאה ה- 10 לספירה). בהגדה של ימינו נותר הנוסח הבבלי של ההגדה בעינו, ללא שינויים רבים. לנוסח זה נוספו במהלך ימי הביניים בעיקר פיוטים, ובהגדות אשכנזיות צורף גם הקטע "שפוך חמתך".⁵ הקריאה המסיימת את ההגדה – "לשנה הבאה בירושלים" – אף היא תוספת מאוחרת יחסית (החל בסוף המאה ה- 15), ובהגדות שנדפסו בישראל בת ימינו נוסף הסיום: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

חלקי ההגדה ותכניה

קריאת ההגדה היא מרכזו של טקס ליל הסדר, והיא משלבת קטעי קריאה, שירה וברכות – עם סעודה משפחתית חגיגית הכוללת שתיית ארבע כוסות של יין.⁶ את חלקה הראשון של ההגדה קוראים לפני הסעודה, ואחרי הסעודה וברכת המזון ממשיכים ומסיימים את קריאת ההגדה.
ההגדה כוללת שאלות וקושיות, המחשות באמצעות קערת הסדר, שירים ואפיקומן – במטרה לשתף את הילדים, לעורר את סקרנותם ולסייע להם להישאר ערים עד סיום הקריאה.

בהגדה ארבעה חלקים, שאותם נהגו לציין לפי סימנים מחורזים: 1. קדש ורחץ / כרפס, יחץ/
2. מגיד 3. רחץ/ מוציא מצה/ מרור, כורך/ שולחן עורך/ צָפוּן, ברך 4. הַלֵל, נִרְצָה.
1. קדש ורחץ / כרפס, יחץ: החלק הפותח של ההגדה, הכולל את הקידוש, את נטילת הידיים (ללא ברכה), את אכילת הכרפס ואת בציעת המצה לשני חלקים, הגדול שבהם – הוא ה"אפיקומן".
2. מגיד:⁷ החלק המרכזי של ההגדה, שנפתח בקטע "הא לחמא עניא"⁸ ובו הזמנה לכל הנצרכים לבוא ולהצטרף לסעודה. יש בחלק זה קטעי מקרא, משנה ומדרש העוסקים בסיפור שעבוד מצרים, ביציאת מצרים ובהלכות הפסח. כאן כוללת ההגדה פעולות שונות שנועדו להמחיש את הקריאה: הגבהת קערת הסדר, גילוי שלוש המצות, מזיגת כוסות היין ושתייתו, הטפה מן היין, הצבעה על הזרוע,⁹ המצה והמרור שבקערת הפסח. סיפור יציאת מצרים בהגדה "מתחיל בִּגְנוּת ומסיים בשבח":¹⁰ הוא פותח בתיאור בני ישראל כעבדים במצרים – "עבדים היינו לפרעה במצרים", ומסיים בדברי שבח לה' שגאל את ישראל מעבדות לחירות והוציאם ממצרים.
3. רחץ/ מוציא מצה/ מרור, כורך/ שולחן עורך/ צָפוּן, ברך: חלק זה של ההגדה כולל נטילת ידיים, אכילת מצה ומרור (וחרוסת) ואמירת הברכות הנלוות, סעודת החג, ואחריה – אכילת האפיקומן (שהיה מוצפן) וברכת המזון.
4. הַלֵל, נִרְצָה: בחלק זה מסתיימת קריאתם של מזמורי הַלֵל (שהחלה בסוף ה"מגיד", לפני הסעודה). נִרְצָה¹¹ מציין את סיום ההגדה, וכולל את הקטע "חסל סידור פסח" ואת הקריאה "לשנה הבאה בירושלים (הבנויה)".¹² אחריהם יש פיוטים קדומים¹³ שלא נכתבו במיוחד להגדה אך צורפו אליה. שני הפיוטים החותמים את ההגדה – "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" – הם האחרונים שנוספו להגדה,¹⁴ כנראה בסוף המאה ה- 16.

הגדות מצוירות

ההגדה של פסח צוירה יותר מכל ספר עברי אחר – להוציא התנ"ך – גם בתקופה של כתבי היד וגם בתקופת הדפוס, עד ימינו אלה. יתר על כן: הציורים והאיורים בהגדה – שלא כמו ציורים בספרי המקרא וההלכה ובסידורי תפילה – לא עוררו התנגדות מצד חכמים במשך כל הדורות: "תמיד ראו בה ספר עממי שצריך לעורר את בני הבית, קטנים וגדולים כאחד, בכל אמצעי שהוא, גם באמצעות הציור."¹⁵ ראשיתן של ההגדות המצוירות בימי הביניים, והמוקדמות שבהן שהגיעו לידינו הן מן המאה ה- 14.

כתבי היד המצוירים של ההגדה נחלקים לשלושה סוגים, לפי הארצות והסגנונות שבהן נכתבו וצוירו: הגדות ספרדיות – כגון הגדת סרייבו, שנכתבה וצוירה בספרד במאה ה- 14, הגדות אשכנזיות מגרמניה וצרפת – דוגמת "הגדת ראשי הציפורים"¹⁶ מן המאה ה- 14 והגדות איטלקיות .¹⁷ הציורים בהגדות של ימי הביניים מבוססים על סגנון הציור בכתבי יד נוצריים תוך התאמה לנושאים ולמוטיבים יהודיים מסורתיים. ציורי ההגדה מאיירים את קטעי ההגדה – סיפור השעבוד במצרים, יציאת מצרים ומנהגי חג הפסח, אך יש בהם גם ציורים המתארים את הגאולה (בית המקדש, אליהו הנביא, המשיח) ועיטורים לאותיות ולמילים. ציורי ההגדה כוללים את דמותו של משה, שאינו נזכר כלל בטקסט של ההגדה¹⁸ אך מופיע – כפיצוי מה – באיורים לה. בימינו צוירו (ונדפסו) הגדות אמנותיות, ובהן ההגדה של יעקב שטיינהרט (ברלין תרפ"ג-1932) וההגדה של אתור שיק (ירושלים תשט"ז-1955).

פירושים להגדה של פסח

יותר מ- 500 פירושים נכתבו להגדה במהלך הדורות. תחילה היו אלו פירושים וביאורים לטקסטים שבהגדה, בלי להתייחס למקורותיה או לרקע ההיסטורי שלה. הפירושים הראשונים היו של רש"י ותלמידיו, לצד פירושים אחרים שנכתבו במאות 10 – 14.
מן המאה ה- 15 ואילך כוללים הפירושים להגדה גם עיסוק ברעיונות פילוסופיים ותיאולוגיים, דוגמת פירוש דון יצחק אברבנאל, שהציג מאה שאלות על ההגדה עם תשובות מפורטות.¹⁹ פירושים מאוחרים יותר להגדה נכתבו בידי המהר"ל מפראג (1525 – 1609), הגאון מווילנה (הגר"א – הגאון רבי אליהו) (1720 – 1797), ר' נחמן מברסלב (1772 – 1810) ועוד.
גם בימינו נכתבים פירושים חדשים להגדה, הכוללים סקירות היסטוריות ודיון במקורות ההגדה, לדוגמה – מהדורת "הגדה שְׁלֵימָה" של מנחם מ' כשר, "ההגדה של פסח ותולדותיה" של דניאל גודלשמידט, הכוללת נוסח (וצילום) ההגדה העתיקה ביותר שנתגלתה בגניזת קהיר, "הגדת חז"ל" של פרופ' שמואל וזאב ספראי (אב ובנו), ובה סקירה מדעית מקיפה על מקורות ההגדה, כולל השוואה של נוסחי ההגדות הקדומות.
לצד אלו מתפרסמות הגדות המתמקדות בביאורים מסורתיים לכל אחד מקטעי ההגדה.²⁰ פירוש מעט שונה להגדה ניתן למצוא ב"הגדת נחמה", המבוססת על דפי העיון והשיעורים של פרופ' נחמה ליבוביץ לקטעי המקרא שבהגדה.

הגדות חדשות

אירועי המאה ה- 20 בתולדות ישראל, ובעיקר השואה וההתיישבות הציונית בארץ ישראל, באו לידי ביטוי גם בהגדה של פסח: במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה נכתבו הגדות ביד – על פי זיכרונם של הכותבים – בגטאות, במחנות עבודה ובקרב הפרטיזנים היהודים. בארץ ישראל באותה תקופה החלו לחבר "הגדות של קיבוצים"²¹ במטרה לחלן את הטקסט הדתי המעוגן בעבר הרחוק ולשלבו עם ההוויה של אותם ימים – ההתיישבות בארץ ישראל, השואה והמאבק על הקמת המדינה. הגדות אלו מדגישות את אופיו החקלאי של חג הפסח ומשלבות קטעים מן ההגדה עם קטעים חדשים. ויש מקרים שבהם כמעט ואין קשר בין ההגדה הקיבוצית להגדה המסורתית. התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית) והתנועה המסורתית (התנועה הקונסרבטיבית) הוציאו מהדורות שונות ומגוונות להגדה, אשר לרוב מחדדות את המסרים האוניברסליים והמוסריים על פני אלה הלאומיים.

בארץ ובחו"ל חוברו בעשורים האחרונים הגדות פמיניסטיות, המבקשות לתת מקום לנשים בתוך סיפור ההגדה,²² כמו גם הגדות המדגישות ערכים שונים כמו צדק חברתי או עבודת המקדש. על אלה יש להוסיף מהדורות מיוחדות של הגדות לילדים, הגדה ארכיאולוגית, הגדה לחיילי צה"ל (במהדורות שונות) על פי נוסח אחיד שקבעה הרבנות הצבאית וכן אינספור הגדות קטנות ומאוירות שמדפיסים גופים וארגונים כשי לפסח.

העשרה - קישורים

הטקסט המלא והמנוקד של ההגדה של פסח

הגדה של פסח לפי מִשְׁנֶה תורה של רמב"ם – באתר מכון ממרא

הגדת נחמה – ההגדה של פסח לפי דפי העיון והשיעורים של נחמה ליבוביץ – באתר הסוכנות היהודית

המחשה במצגת מהירה ועולצת – כל ההגדה של פסח בשישים שניות

מאמר של יוסף תבורי על אמנות הדפוס והציורים בהגדת פראג – באתר דעת

דוגמאות להגדות של קיבוצים – באתר "חגיגה של חגים" של שיטים – מכון החגים הקיבוצי