הקונגרסים הציוניים של ירושלים

מאז הקמת המדינה מתקיימים הקונגרסים הציוניים בירושלים, ומכאן כינויים – "הקונגרסים של ירושלים". הקונגרסים מתקיימים פעם בארבע שנים בהשתתפות מאות צירים המייצגים את הקהילות היהודיות בארץ ובתפוצות, ובראשן שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם – מדינת ישראל וארצות הברית.¹
הצירים מן התפוצות נבחרים לקונגרס בארצותיהם על ידי חברי ההסתדרות הציונית בבחירות ישירות וכלליות. ואילו בישראל הם אינם נבחרים אלא נקבעים לפי כוחן הייצוגי היחסי של המפלגות הציוניות בכנסת.
הקונגרס הציוני ה-23 היה הראשון בקונגרסים של ירושלים, והוא התקיים שלוש שנים לאחר הקמת המדינה (תשי"א – 1951). הקונגרס נפתח בהתכנסות בעלת משמעות סמלית על קברו של הרצל, והסוגיה המרכזית בדיוניו נגעה ליחסים שבין התנועה הציונית למדינת ישראל ולהגדרת מטרותיה של התנועה לאחר מימוש תכנית באזל והקמת המדינה.²
קונגרס זה גם קבע כי תנועה הציונית תשמש כארגון עזר יהודי כלל-עולמי למדינת ישראל. לפיכך אישר הקונגרס את תכנית ירושלים, שהגדירה מחדש את מטרות הציונות בסעיף מרכזי וקצר: "ביצור מדינת ישראל, קיבוץ גלויות בארץ ישראל והבטחת אחדותו של העם היהודי." לתכנית ירושלים היו גם יעדים בתחום החינוך והתרבות: קידום החינוך היהודי והעברי וטיפוח ערכי רוח ותרבות יהודיים, לצד הגנה על זכויות היהודים בכל ארצות מושבם.³
הקונגרס הציוני ה-27, שהתקיים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, הביע את ההזדהות של יהודי העולם עם מדינת ישראל והחליט לעדכן את תכנית ירושלים ולהגדיר מחדש את מטרות הציונות בזו הלשון: "אחדותו של העם היהודי ומרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם; כינוס של העם היהודי במולדתו ההיסטורית – ארץ ישראל, על ידי עלייה מכל הארצות; ביצורה של מדינת ישראל המושתת על חזון הנביאים של צדק ושלום."
כל זאת לצד המשך קידומם של יעדים בתחום החינוך היהודי והעברי, טיפוח ערכי תרבות יהודיים והתחייבות להגן על זכויות היהודים בכל ארצות מגוריהם.
הקונגרסים של ירושלים עוסקים בנושאים הנוגעים ליחסים בין התנועה הציונית למדינת ישראל, בסוגיות הקשורות לביטחון המדינה, בבעיית ההתבוללות של יהודי התפוצות, כמו גם בנושאים שעל סדר היום של הקהילות היהודיות בעולם – ושל החברה והמדינה בישראל, ובהם קליטת עולים, פערים חברתיים וסוגיית ההתיישבות היהודית בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. לאחר הקמת המדינה פחתה השפעתם של הקונגרסים הציוניים, וההסתדרות הציונית העולמית מתמודדת עם הצורך להגדיר לעצמה משימות ותפקידים תוך התאמה לנסיבות הזמן