השומרונים ודתם

השומרונים נזכרים בשמם בספר מלכים, ומוצגים כגולים שהביא מלך אשור אחרי חורבן ממלכת ישראל (722 לפני הספירה) – " מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ" (מלכים ב, יז 24).
על פי המסופר בספר מלכים, עבדו השומרונים תחילה את אלוהיהם, אבל מאימת האריות שתקפו אותם והרגו בהם – למדו את עבודת ה', את "מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ", ועם זאת המשיכו לעבוד גם את אלוהיהם ו"אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם" (יז 25 – 33). חוקרים בני ימינו משערים שהתיאור המקראי מגמתי ומבוסס על הרצון להיבדל, ומרבית השומרונים היו שרידיהם של תושבי שומרון הישראלים שלא הוגלו לאשור, וכך עולה מן האזכור על הפליטה שנותרה "מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר" (דברי הימים ב, ל 6).¹
בימי שיבת ציון החל העימות בין הגולים השבים – בני יהודה, ובין השומרונים – בני הארץ: שבי ציון לא החשיבו את השומרונים כיהודים ודחו את הצעתם להשתתף בבניית בית המקדש השני בירושלים. בתגובה התנכלו השומרונים לשבי ציון, ובימי נחמיה בן חכליה אף ניסו לסכל את שיקום ירושלים ובניית חומת העיר.²
עימות זה הוביל לקרע בין השומרונים ובין היהודים, והשומרונים החלו להדגיש את ייחודם הדתי והלאומי כצאצאים של בני ישראל – שבטי אפרים ומנשה – השומרים על האמונה הקדומה באלוהי ישראל ועל עבודת ה' כפי שבאה לידי ביטוי בתורת משה רבנו. לפיכך קראו לעצמם "שמרים" – מלשון שמירה.³ אחר כך, כנראה במאה ה-4 לפני הספירה, בנו השומרונים את מקדשם על הר גריזים. "הקמת בית מקדש מתחרה שמה קץ לניסיונות ההתקרבות. העדה השומרונית התפתחה מעתה כיחידה חברתית נפרדת, הן מבחינה דתית והן מבחינה מדינית" (מנחם סוליאלי ומשה ברכוז, לכסיקון מקראי, שומרונים, הוצאת דביר,  תשכ"ה – 1965, עמ' 860).

העימות בין היהודים לשומרונים הגיע לשיאו בימי יוחנן הורקנוס, אחד ממלכי החשמונאים, שהחריב את המקדש על הר גריזים (128 לפני הספירה), כפה על השומרונים גיור, ובסופו של דבר החריב את העיר שומרון (107 לפני הספירה). יחסם של חז"ל אל השומרונים עבר שינויים. בספרות חז"ל נזכרים השומרונים גם בכינויים "כותים" או "גרי אריות",⁵ ונראה שבתקופה מסוימת הם נחשבו ליהודים בענייני הלכה מסוימים, ומכאן הקביעה "עניי כותים כעניי ישראל"⁶ וההיתר לאכול מן המצות שלהם בחג הפסח,⁷ וזאת כנראה לפי הדעה, כמו זו של רבי מאיר – כי "כותים – גרי אמת הם".⁸ אבל לאחר זמן, "משקלקלו הכותים"⁹ – השתנה היחס אליהם, והם הוכרזו כעובדי עבודה זרה, עובדי אלילים.¹⁰

לפי נתונים משנת תשע"ז – 2017, הקהילה השומרונית בארץ מונה כ-800 נפש, כמחציתם חיים במדינת ישראל, בעיקר בעיר חולון,¹¹ וכמחציתם – בהר גריזים, ליד שכם. לכל השומרונים יש אזרחות ישראלית, ולאלה החיים בהר גריזים – יש גם אזרחות פלסטינית (וירדנית).

המסורת השומרונית קובעת כי ישיבת קבע בארץ ישראל בגבולותיה המקראיים היא אחת מן החובות המוטלות על בני הקהילה.¹²

דת השומרונים

על דת השומרונים ועל אמונתם העתיקה לומדים מן התורה השומרונית ומחיבורים מאוחרים כגון "מימר מרקה" – חיבור מדרשי בארמית, שנכתב במאה 3 – 4 לספירה.¹³ התורה השומרונית כוללת את חמשת חומשי התורה – לא לפי נוסח המסורה – אלא, ככל הנראה, לפי מסורת קדומה שהייתה נהוגה גם בירושלים וגם בשומרון עד המאה ה-1 לספירה.
התורה השומרונית כתובה בכתב עברי עתיק והיא כוללת תוספות המדגישות את ייחודה של הדת השומרונית, ובעיקר את קדושת הר גריזים,¹⁴ מקום מקדשם. לשומרונים יש גרסה מעובדת של ספר יהושע, שמבחינת קדושתו הוא קדוש פחות מספרי התורה.
השומרונים לא קיבלו את שאר ספרי התנ"ך – לא את ספרי הנביאים והכתובים וגם לא את התורה שבעל פה. בדת השומרונית יש ארבעה עיקרי אמונה: האמונה באל אחד, בה'; האמונה במשה רבנו כנביא יחיד; האמונה בתורת משה (חמישה חומשי תורה); האמונה בקדושת הר גריזים. נוסף על ארבעה עיקרים אלו קיבלו השומרונים את האמונה בתורת הגמול, בעולם הבא ובביאת המשיח מבית יוסף.
את בית מקדשם בנו השומרונים על הר גריזים, כנראה בשנת 332 לפני הספירה, והוא עמד על מכונו כ-200 שנה, עד שנחרב בידי יוחנן הורקנוס בשנת 128 לפני הספירה.¹⁵

בראש עדת השומרונים עומד המנהיג הדתי – הכוהן הגדול. השומרונים חוגגים את כל החגים הנזכרים בתורה,¹⁶ הם עולים לרגל להר גריזים שלוש פעמים בשנה – בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות – ומקיימים שם את מצוות הקרבת קרבנות החג, ובכלל זה – קרבן הפסח. השומרונים מקיימים את מצוות התורה כלשונן, ובכלל זה – ברית מילה ביום השמיני (גם אם התינוק חולה), שמירת שבת ככתוב בתורה, הקפדה על דיני טוהרה וטומאה ומצוות מזוזה לפי מסורתם – מזוזה שומרונית..
התפילה וקריאת התורה מתקיימות בבתי הכנסת בשבתות ובמועדים – אך לא בימי החול.¹⁷ היום קיימים בתי כנסת שומרוניים פעילים גם בעיר חולון וגם בהר גריזים.

בכל בית כנסת יש ארון קודש, הממוקם בתוך מגרעת מיוחדת בקיר הפונה אל הר גריזים. מעל בית כנסת או על שער הכניסה – קבועה מנורת שבעת הקנים, והכניסה – כמו גם הקירות הפנימיים של בית הכנסת – מעוטרים במילים "שמע ישראל" המעוצבות בצורת להבה, וכן בפסוקים מן התורה. ¹⁸
אין איורים בתוך בתי הכנסת, ואין בו עזרת נשים. הנשים השומרוניות אינן משתתפות בתפילות – למעט תפילת יום הכיפורים, שבה יושבות הנשים יחד עם הגברים, ללא הפרדה.