יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק

מבוא

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1903 – 1993) – הידוע בכינויו הרב או הגרי"ד (הגאון הרב יוסף דוב) – היה מן הבולטים ברבנים האורתודוקסיים במחצית השניה של המאה ה-20, מנהיג האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית ואחד מהוגי הדעות היהודים המקוריים בעת החדשה. אישיותו של הרב שילבה סמכות הלכתית בכירה ביותר והשכלה כללית רחבה – "שילוב שכמוהו לא נמצא במרוצת כל המאה ה-20".¹

לפי תפיסתו, "מכלול ההלכות מושרש ביסודות רוחניים ומוסריים" – ומכאן הקשר בין הלכה להגות המצוי בתורתו. הרב הצטרף לציונות הדתית, אך חי ופעל בארצות הברית, תוך מחויבות לקהילות היהודים שם והדגשת הרעיון ש"ניתן להשיג שיאים רוחניים בגולה כבארץ ישראל… השכינה שׁוֹרָה בכל מקום."² רבים מכתביו ומהרצאותיו של הרב התפרסמו במהלך חייו, אך חומר רב נותר בכתב יד. לאחר פטירתו בגיל 90 (תשנ"ג – 1993) נוסדה "עמותת תורת הרב" המוציאה לאור את עיזבונו במטרה "לקדם את הפילוסופיה של הרב" ואת הנושאים שבהם עסק.

תולדות חייו

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נולד בתאריך יב באדר תרס"ג – 1903 בעיר פרוז'ן (אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס) למשפחה למדנית, מיוחסת ומשכילה: אביו, משה, היה נכדו של ר' חיים מבריסק, מייסד שיטת בריסק, ובן נינו של הנצי"ב – הרב נפתלי צבי יהודה ברלין.³ אמו, פסיה, הייתה בתו של הרב פיינשטיין, רב העיר פרוז'ן.

בילדותו למד לימודי קודש בהדרכת אביו וספג השכלה והשפעה מאמו, שבאמצעותה הכיר את ספרות העולם ואת היצירה העברית החדשה של חיים נחמן ביאליק. החינוך והאווירה בבית הוריו הקנו לו את הכלים "להתמודד עם ההווי האינטלקטואלי של המודרנה ללא חשש."⁴

בגיל 22 התחיל ללמוד פילוסופיה, לוגיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ברלין. בתשע שנות לימודיו התוודע להגותם של פילוסופים מודרניים, ובהם עמנואל קאנט, סרן קירקגור, הרמן כהן (שהיה נושא הדוקטורט שלו), פרידריך ניטשה ועוד; ובשנת תרפ"ב – 1932 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. שנה קודם לכן התחתן עם טוניה לבית לויט, ועם סיום לימודיו הגרו בני הזוג לארצות הברית, התיישבו בבוסטון, ושם נולדו שלושת ילדיהם.⁵

הרב סולובייצ'יק שימש כרב הקהילה היהודית בבוסטון והקים את בית הספר היהודי הראשון באזור – בית ספר רמב"ם. בשנת תרס"ג – 1935 הגיע לארץ כדי להתמודד על תפקיד הרב הראשי לתל אביב, אך לא זכה במינוי וחזר לארה"ב – ומאז לא שב לארץ.⁶

החל בשנת תש"א – 1941 (ובעקבות מות אביו) עמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן שבניו יורק, לימד בה במשך כ-40 שנה, ובמקביל שימש כפרופסור לפילוסופיה יהודית בישיבה יוניברסיטי בעיר. יחסו של הרב סולובייצ'יק לציונות היה חיובי ואוהד: לאחר השואה הצטרף לציונות הדתית ולתנועת המזרחי, ומשנת תש"ו – 1946 היה נשיא הכבוד של "הציונים הדתיים של אמריקה."

הרב סירב להצעה להתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל (תשי"ט – 1959) והמשיך לשמש סמכות הלכתית בכירה (יו"ר ועד ההלכה של הסתדרות הרבנים באמריקה) ומנהיגה של היהדות הציונית בארצות הברית. הרב נודע כאדם צנוע וחסר גינוני כבוד, יצר קשר בלתי אמצעי עם בני קהילתו, וביתו היה פתוח לכול. בשנות פעילותו הרבות בארצות הברית הביא "לתחייתה הנמרצת של היהדות האורתודוקסית באמריקה", ורבים מתלמידיו⁷ היו למנהיגים של קהילות יהודיות אורתודוקסיות (אך לא רק) בארצות הברית ובישראל.
בכתביו, בהרצאותיו ובפעילותו הציבורית והחינוכית השפיע הרב סולובייצ'יק על עיצובה של האורתודוקסיה המודרנית, ובכלל זה על דור של מנהיגים ורבנים שומרי מצוות בעלי השכלה כללית המעורים בעולם המודרני. הרב סולובייצ'יק נפטר ביום יח בניסן תשנ"ג – 1993, ובנאום הספד על מותו כתב נכדו: "האש הגדולה של תורת מורנו… אש התמיד… לא תכבה. אש גדולה המאירה את מחשכי הזמן, משואה בראש גולת המערב…"⁸

הגותו של הרב סולובייצ'יק

הגותו של הרב סולובייצ'יק מבוססת על תשתית אינטלקטואלית ולמדנית נדירה: איש הלכה ולמדן חריף, הבקי בכל המקורות היהודיים לדורותיהם ובעל ידע רב בפילוסופיה ובספרות – קלאסיות ובנות ימינו. הוא "תרגם את עולמה של היהדות, ובראשה המחשבה והפעילות ההלכתית, אל תוך המרחב האינטלקטואלי שעליו חונך באוניברסיטה".⁹

הרב סולובייצ'יק שילב הלכה והגות מתוך הנחת היסוד "שמכלול ההלכות מושרש ביסודות רוחניים ומוסריים, וכי ניתן לעצב את השקפת עולמה של היהדות אך ורק על יסודות ההלכה".¹⁰ הרב חיזק את האורתודוקסיה היהודית המודרנית באמצעות הגותו ההלכתית, ועם זאת הדגיש את האתגר האינטלקטואלי שמציבה ההלכה לאדם המודרני: בספריו ובמאמריו, בשיעוריו ובדרשותיו עסק הרב סולובייצ'יק בהתמודדותו של היהודי הדתי המודרני עם סביבתו החילונית שבה שולטת התרבות המערבית, והעלה את התביעה מאיש האמונה "להתגבר על הניגודים והסתירות הנובעים מחיים דו-קוטביים אלה."¹¹

הדיאלקטיות בהגותו של הרב סולובייצ'יק באה לידי ביטוי בדמויות הטיפולוגיות המלוות את מסותיו: איש ההלכה נע בין "איש הדת" ובין "איש הדעת"; "איש האמונה" מתרוצץ בין "איש ההדר" (תיאור בריאת האדם בפרק א של ספר בראשית)¹² ובין "איש הדת" (תיאור בריאת האדם בפרק ב בספר בראשית). הרב סולובייצ'יק תמך בציונות ובהקמת המדינה, ועם זאת הבין את דודו החרדי (הרב י"ז בולובייציק) שחש כי המדינה החילונית תערער את כושר עמידתו של איש ההלכה.¹³

הגותו של הרב עוסקת, בין השאר, בשאלת מעמד האישה, חיי נישואין והיחסים במשפחה. פרשנותו על סיפור הבריאה בספר בראשית (פרקים א-ב) מדגישה את שני הפנים של היחסים בין איש לאישה: מחד גיסא – קשר אידיאלי ושוויוני בין שני ברואים בצלם אלוהים, הניצבים יחד מול ייעוד ותפקיד. ומאידך גיסא – האיש והאישה כשני יצורים נפרדים ושונים, הזקוקים זה לזה, מאתגרים זה את זה ומנהלים דו-שיח מתמיד כשני סובייקטים שווי ערך. הנישואין לתפיסתו הם חוויה קיומית (אקזיסטנציאלית) של המשכיות ושל ברית. חייו האישיים הם עדות לתפיסתו השוויונית, ואת ספרו "איש האמונה" הקדיש לרעייתו, טוניה, שניחנה ב"אומץ לב רב" וגם ב"הדר עילאי".¹⁴

בשיעורי התלמוד, ההגות וההלכה שלימד במסגרות אקדמאיות שונות השתתפו גם נשים.¹⁵ הרב סולובייצ'יק דבק בעליונותה של ההלכה וערכיה, ולפיכך התנגד לדיאלוג ערכי עם הזרמים הלא אורתודוקסים ביהדות, אך תמך בשיתוף פעולה ביניהם בכל הקשור לייצוג העם היהודי כלפי חוץ.

כתביו של הרב סולוביצ'יק

במשך עשרות שנים עסק הרב סולוביצ'יק רבות בכתיבה, בהוראה, בשיעורים ובהרצאות בתחומי התלמוד וההלכה (בעיקר רמב"ם), האמונה והמחשבה היהודית. חלק מכתביו יצאו לאור עוד בחייו, ובהם שניים מן הספרים הנחשבים למרכזיים בהגותו, שנכתבו במקור באנגלית ולאחר מכן תורגמו לעברית – "איש ההלכה – גלוי ונסתר" ( תש"ד – 1944) ו"איש האמונה" (תשכ"ה – 1965).¹⁶

במהלך חייו ראו אור כמה מספריו, ובהם לקט שיעורים לזכר אביו – "שיעורים לזכר אבא מרי (=אבי מורי) ז"ל", ספר העוסק בעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים, קובצי מאמרים "על התשובה", "דברי הגות וההערכה", "חמש דרשות". כמו כן ראו אור סיכומים של שיעוריו והרצאותיו שנערכו והובאו לדפוס בידי אחרים.¹⁷

ועדיין נותרו בעיזבונו של הרב כתבי יד רבים, שהתפרסמו רק לאחר מותו, ובהם מאמרים ומסות מעוררי מחשבה במגוון רחב של נושאים: חיי משפחה, האדם ועולמו, יחיד וקהילה, אבלות וייסורים, על התפילה, על חג החירות וההגדה, על המועדים, דרשות על התורה, מכתבים איגרות ועוד. ספרים אלו מבוססים, כאמור, על דברים בכתב שנותרו בעיזבונו, והם לוקטו ונערכו ביוזמת "עמותת תורת הרב", שגם פרסמה מהדורה עברית של אותם כתבים, שנכתבו במקור באנגלית.
כתביו של הרב מעידים לא רק על שליטתו במכמני המקורות היהודיים לדורותיהם – אלא גם על בקיאותו ועל היכרותו "רחבת הידיים עם הפילוסופיה והספרות, הן הקלאסיים והן בני זמננו". הגותו מבוססת על הגדרת מושגים וקטגוריות, ומציגה דיונים ברמה גבוהה. סגנון כתיבה זה תובע מאמץ מן הקוראים וקשור לתפיסתו של הרב כי "עמל ומאבק" הם חלק מתהליך הלימוד והלמידה. עם זאת מציג הרב את רעיונותיו המרכזיים בדרך בהירה "הפתוחה גם בפני קוראים שאינם בקיאים בכל פרט ופרט שבהצגת הדברים".¹⁸

הרב סולוביצ'יק והציונות

הגותו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק מציעה יסודות מחשבתיים וקיומיים התואמים את עקרונות "הציונות הקלאסית בכלל – ואת הציונות הדתית בפרט". כאיש הלכה מובהק הדגיש הרב את הפעילות האנושית, את האדם היוצר והפועל "ומבקיע שחקים" – גם ברמת היחיד וגם ברמת הכלל – ועמד על החשיבות בהגשמת יעדים "לאומיים, היסטוריים ומדיניים". הוא הכיר בחשיבותה של המדינה – ועם זאת ולפי השקפתו, "הציונות לא הייתה בראש ובראשונה מדינה". היעד המדיני היה מבחינתו רק חלק מן המכלול הרחב של בניין ארץ ישראל. כאיש הלכה הדגיש הרב את החובה ההיסטורית לעבור מן השלב של "עם" לשלב של "גוי קדוש", ולהגשים את "חזון הלבדיות וחזון הקדושה של מחנה עם [ישראל]" בהתאם לייעודו המקורי והמקראי.¹⁹
מאמרו של הרב סולוביצ'יק – "קול דודי דופק" – היה להצהרת עמדה של הציונות הדתית בתפיסת השואה והקמת המדינה. מאמר זה מבוסס על הרצאה שנשא הרב לכבוד יום העצמאות השמיני של מדינת ישראל (תשט"ז – 1956) ובו הוא מבליט את הפן הנסי והעל טבעי של הקמת המדינה לאחר הטרגדיה הנוראה של השואה. תקומת המדינה מבחינה פוליטית "הייתה התרחשות כמעט על טבעית", והחלטת האו"ם על חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר הייתה, לפי השקפתו, יד ההשגחה העליונה.²⁰ את תהליך שיבת ציון והקמת המדינה הוא ראה "כהתפתחות היסטורית בעלת חשיבות מרבית" שנתנה פתרון מעשי למצוקות הזמן והמקום – אנטישמיות, חילוניות ומודרנה. ועם זאת הדגיש כי "ניתן להשיג שיאים רוחניים בגולה כבארץ ישראל… השכינה שורה בכל מקום."²²

יחסו של סולוביצ'יק לציונות בא לידי ביטוי גם בהנהגתו הציבורית: בתחילת דרכו היה הרב מזוהה עם חוגי "אגודת ישראל", אך לאחר השואה הצטרף לציונות הדתית ולתנועת המזרחי, ומשנת תש"ו – 1946 היה נשיא הכבוד של "הציונים הדתיים של אמריקה."²³ הרב הכיר בתפקידן של הציונות החילונית ומדינת ישראל כמשמרות הגורל היהודי, אך הועיד לציונות הדתית את התפקיד של עיצוב הייעוד היהודי במדינה.

כאיש הלכה האמין, שגם אם החילוניות היא "יצוקת ברזל וכבירת כוח" – "לא תתחלחל ההלכה ולא תתייאש, כי אם תָצוּר עליה בשצף איתנים של רוח גועש", ובסופו של דבר "לא תיטוש ההשגחה את נפש האומה". הרב סולוביצ'יק לא היסס להיאבק למען התורה וההלכה, ולמטרה זו שיתף פעולה עם הציבור הכללי "מתוך תחושה של גורל משותף, ועד רמה מסוימת – גם של ייעוד משותף".²⁴

הרב סולוביצ'יק - ושיטת בריסק

העולם המערבי המודרני מדגיש ומוקיר את החידוש ואת הייחודיות, אך בעולם התורה יש חשיבות רבה להמשכיות: "כושר ההתמדה והמשך הנחלת המסורת נערצים לא פחות מאשר כושר החידוש." הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, שהיה נכדו של הרב חיים הלוי סולוביצ'יק, אבי "שיטת בריסק"²⁴ – היה בראש ובראשונה הממשיך של סבו ושל שיטתו.

וכך, למרות שנחשב למחדש מבריק בתחום הלימוד וההלכה, הייתה שיטת הלימוד של בריסק המרכיב המרכזי בעולמו הלימודי והתורני של הרב. שיטת בריסק היא גישה מקורית ללימוד התלמוד ובמרכזה השאיפה "להבין ולהשכיל"²⁵ – לימוד בדרך ההבנה המחייב סוג מסוים של שאלות: "לא רק מה – אלא גם למה". זוהי דרך לימוד שאינה מסתפקת "באיסוף נתונים, סידורם ועריכתם" ואינה מבקשת רק מסקנות מעשיות – אלא שואפת לרדת לשורש העניין תוך יצירת כלים שבאמצעותם אפשר "לתאר, להגדיר ולסווג" את המרכיבים השונים של הסוגיה.²⁶

השיטה מדגישה את "העקרונות התיאורטיים העומדים ביסוד כל הלכה", מציגה את הדעות המנוגדות – במקום להכריע ביניהן, ומעדיפה את הניתוח, האנליזה, על הסינתיזה.²⁷ את שיטת בריסק למד הרב סולוביצ'יק ישירות מאביו עד גיל 22, ולאחר מכן הרחיב וליטש אותה ואף חידש משלו, במגמה לשמר את השיטה גם "בנסיבות תרבותיות, היסטוריות ורוחניות שונות לחלוטין" מן הנסיבות שבהן נוצרה. חידושיו של הרב בשיטת בריסק הושפעו מלימודיו ומהשכלתו הכללית: הוא יישם כלים אקדמיים בלימוד התורני והביא ל"הפריית החשיבה ההלכתית באמצעות גורמים וכלים שנרכשו ונקנו במקומות אחרים."²⁸

העשרה - קישורים

מאמרו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, "בדידותו של האיש המאמין" – באתר דעת

מאמרו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, "עיונים בנוסח הקידוש של שבת", באתר דעת

מאמרו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, "חלומות יוסף – בראשית לז; בראשית מב-מה" – באתר דעת

מאמר של הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין, התפילה במשנת הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל – באתר דעת:

מאמר של חיים נבון, תפיסתו הציונית-דתית של הרב סולוביצ'יק – באתר דעת

מאמר של חיים נבון, תשובה, זמן והיסטוריה במשנתו של הגרי"ד סולוביצ'יק – באתר דעת

מאמרו של יצחק בועז גוטליב, על גישתו ההלכתית של הרב י" ד סולוביצ'יק – באתר דעת

הקלטת וידיאו, עיונים בהשפעתו של הרב יוסף דוב סולוביצ'יק על תרבות, על חינוך ועל מחשבה יהודית – כנס בינלאומי לציון מאה שנה להולדתו (טבת תשס"ד – מרץ 2003) – באתר מכון ון ליר