ל"ג בעומר

מבוא

ל"ג בעומר חל ביום י"ח באייר, אך הוא עצמו אינו תאריך ואינו שֵׁם – אלא מספר סידורי בלבד: היום ה-33 (ל"ג) מתוך 49 ימי ספירת העומר. ל"ג בעומר בימינו הוא בעיקר חג המדורות וליל ההילולה במירון.
יום זה מוכר לנו כבר מספרות ימי הביניים שמציינת יום זה כיום שבו לא נוהגים מנהגי אבלות. הפסקה זו נקשרת למסורת שתלמידי ר' עקיבא מתו בתקופת ספירת העומר וביום זה הפסיקו למות.
בתקופות מאוחרות יותר נוספות לחג זה מנהגים נוספים: ההילולה במירון, הדלקת מדורות ברחבי הארץ והקישור למרד בר כוכבא ולאירועים השונים שנקשרו ליום זה.

מעט יוצרים: ל"ג בָּעֹמֶר

מאת:

• יהודה ליב גורדון

הַיַּעְרָה (=אל היער), הַיַּעְרָה בְּקֶשֶׁת וָחֵץ

נָקוּמָה (=נקום) נֵצֵאָה (=נצא) שָׁם פֶּרַח וָנֵץ (=וניצן)

יָצִיצוּ מֵעַל, מִצַּמֶּרֶת כָּל עֵץ,

שָׁם יֶרֶק וְזֹהַר וְרֹחַב אֵין קֵץ!

נַרְעִישָׁה הַיַּעַר, כִּדְרוֹר שָׁם נָעוּף,

נָשִׁיר עִם צִפּוֹר וּנְצַפְצֵף: צוּף, צוּף, צוּף!

נִשְׁרֹק עִם חָסִיל (= סוג של אַרְבֶּה) וּנְזַמְזֵם עִם הַזְּבוּב,

נִרְקֹד עִם צְפַרְדֵּעַ שׁוֹכֶנֶת הַסּוּף.

כָּל עֵשֶׂב, כָּל פֶּרַח יַבִּיעַ שָׁם אֹמֶר (=יאמר): הַיּוֹם ל"ג בָּעֹמֶר, הַיּוֹם ל"ג בָּעֹמֶר!

ל"ג בעומר - חץ וקשת

מנהג מיוחד שהתפתח בארצות הגולה ביום זה היא יציאתם של ילדים ובני נוער לשדות וליערות עם חץ וקשת בל"ג בעומר. יש שמסבירים שמקורו בהשפעה של הסביבה הנוכרית על הנוער היהודי: באירופה נהגו בני נוער לצאת בתחילת הקיץ, בעיקר בחודש מאי, לשדות וליערות – לטיולים, לתחרויות ריצה ולקליעה למטרה בחץ וקשת. ולכן יש הרואים במנהגי חץ וקשת של היהודים בל"ג בעומר השפעה של מנהגי הסביבה הלא-יהודית – ותו לא. בתקופות מאוחרות יותר קשרו את המשחק בחץ וקשת למרד בר-כוכבא ולזכרון שלו.
הד לבילוי של ל"ג בעומר בחיק הטבע עם חץ וקשת מוצאים בשירים שנכתבו בתחילת המאה ה-20: "קַשְׁתֵנוּ חִישׁ נִמְשׁוֹכָה / נִזְרֹוק לְמַעְלָה חֵץ/ שׁוּלְחָן יָפֶה נַעֲרוֹכָה / בְּצֵל צַמֶרֶת עֵץ/ הַיוֹם ל"ג בָּעֹמֶר!"¹

ל"ג בעומר והמדורות

בראשית העת החדשה אנו מתוודעים למנהג של הדלקת מדורות בל"ג בעומר. לסיבה למנהג מוכרות לנו שתי השערות:
השערה אחת קשורה לרבי שמעון בר יוחאי – מתקופת המשנה, אך מקורה כ- 1,300 שנה אחר כך: במאה ה-16 הנהיגו מקובלי צפת את ההילולה וההדלקה בליל ל"ג בעומר על קברו של שמעון בר יוחאי במירון, בעקבות הדלקה זו התחילו להדליק מדורות גם במקומות אחרים.
השערה אחרת מבוססת על אירוע היסטורי מתקופת המשנה – מרד בר כוכבא: לפי השערה זו, הדליקו המורדים משואות על ראשי ההרים כדי להודיע על פרוץ המרד, ומדורות ל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות.²

ל"ג בעומר וההילולה

המקובלים שחיו בצפת במאה ה-16 הוסיפו תוכן נוסף לל"ג בעומר – את ההילולה על קברו של שמעון בר יוחאי במירון, שנפטר לפי המסורת בל"ג בעומר.³
על פי המסופר בספר הזוהר,⁴ ביום מותו של רבי שמעון בר יוחאי היה ביתו אפוף אש, ועם פטירתו עלתה נשמתו לשמים וכאילו התאחדה עם עולמות עליונים. איחוד זה נחשב למעין חתונה, הילולה, ומכאן מנהג ההילולה בל"ג בעומר על קברו של שמעון בר יוחאי במירון. לשמחת ההילולה הצטרפה ההדלקה – כזכר לאש שסבבה את שמעון בר יוחאי ביום מותו.
גם בימינו עולים אלפי אנשים, נשים ומשפחות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי כדי להשתתף בהילולה ובהדלקה. יש המקדימים ובאים למקום כמה ימים (ואף יותר) לפני ל"ג בעומר, מצוידים בכל הדרוש לשהייה ארוכה – אוהלים, כירת גז ומוצרי מזון. הם מתמקמים סמוך לקבר ולמקום ההדלקה ושוהים שם עד לסיום האירועים בל"ג בעומר.
ההילולה עצמה מתקיימת בליל ל"ג בעומר במשך כל הלילה עד אור הבוקר. בשעות הבוקר מתקיים במקום טקס ה"חלאקה" – תספורת ראשונה לילדים בני שלוש ליד קבר שמעון בר יוחאי, כסגולה לאריכות ימים.⁵ מאז תחילת המאה ה-19 נוהגים הספרדים להביא לקברו של שמעון בר יוחאי ספר תורה מבית הכנסת העתיק בפקיעין. את ספר התורה מובילים בערב ל"ג בעומר מתחת לחופה ומלווים בשירה ובריקודים כל הדרך למירון.

הילולה

מילה בארמית המציינת שמחה גדולה, בעיקר שמחת חתונה. חסידים ומקובלים נוהגים לערוך הילולה ביום השנה למות מנהיגם הרוחני, שכן יום פטירתו מציין את עליית נשמתו לשמים ואת איחוד הנשמה, המשולה לכלה, עם העולמות העליונים. ומכאן מנהג ההילולה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון בל"ג בעומר.
טקס ההילולה כלל שירים וריקודים, שעוררו את התנגדותו של ר' יוסף קארו ותלמידיו מטעמים הלכתיים. במאות 16 – 17 הייתה הילולה זו נחלתם של מקובלי צפת בלבד. נראה שהחל באמצע המאה ה- 18 הפכה ההילולה במירון לאירוע של כלל היישוב היהודי בארץ.⁶ מאז שנת תרל"ג – 1873 נוהגים לקיים הילולה גם על קברו של רבי מאיר בטבריה ביום פטירתו (לפי המסורת) – י"ד באייר.⁷

ל"ג בעומר ומרד בר כוכבא

במאה ה-17 אנחנו עדים לכתיבה היסטורית שמחברת בין מותם של תלמידי ר' עקיבא ובין מרד בר כוכבא. בעקבות זאת גם ספירת העומר נקשרה למרד זה וגם ל"ג בעומר. יש השערה שאין לה כל מקור היסטורי כי ל"ג בעומר מציין ניצחון של אנשי בר כוכבא על הרומאים, ולכן נקבע כיום שמחה, שבו מפסיקים את מנהגי האבלות של ספירת העומר.

ל"ג בעומר והתנועה הציונית

התנועה הציונית אימצה וחיזקה את הקשר ההיסטורי בין ל"ג בעומר ובין מרד בר כוכבא והפכה אותם לחלק מן המאבק לתחייה לאומית בארץ ישראל. דוגמה לקשר זה הם שירי ל"ג בעומר שנהגו לשיר בארץ ישראל של תחילת המאה ה- 20 על בר כוכבא, ובהם היללו את גבורתו כלוחם חופש נועז: "הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו…".⁸
גם תנועות הנוער הציוניות בתפוצות אימצו את ל"ג בעומר – סמל המאבק לחירות – כחג לאומי של הנוער היהודי. כך, לדוגמה, ארגנה ההסתדרות הציונית בוורשה בשנת 1916 טיול המוני ליערות לכל ילדי תנועות הנוער היהודי. כמה מתנועות הנוער קבעו את יום ל"ג בעומר כיום ההצטרפות לתנועה.
ויש אירועים מתקופת המדינה שבדרך, הימים שלפני הקמת המדינה, הקשורים לל"ג בעומר, לדוגמה: בל"ג בעומר תש"א – 15 במאי 1941 החליטה המפקדה הארצית של ההגנה על הקמת יחידות צבא קבועות, שקיבלו את השם "פלוגות מחץ" – פלמ"ח. חץ וקשת – אחד הסמלים של ל"ג בעומר כפי שנחוג בתפוצות, הפך לסמל הגדנ"ע , גדודי הנוער, שהוקמו במסגרת בתי הספר התיכוניים העבריים בישראל בתקופת המנדט הבריטי,⁹ בשנת תרצ"ט – 1939.

העשרה - קישורים

שירים, סיפורים, הגות ומנהגים הקשורים בל"ג בעומר – באתר חגיגה של חגים

ל"ג בעומר – היסטוריה, מנהגים ומיתוסים – באתר

ל"ג בעומר – ומסורת בית עבו בצפת – באתר