מנחם בגין

מנחם בגין (1913 – 1992) – מפקד האצ"ל, מנהיג תנועת החירות (לימים הליכוד), וראש הממשלה השישי של ישראל. מנחם בגין נולד ביום י"ג באב תרע"ג – 1913 בעיר בריסק שבליטא לאביו זאב ולאמו חסיה לבית קוסובסקי. אביו של מנחם בגין היה איש משכיל, ציוני נלהב¹ ויהודי גאה: "מימי לא פגשתי אדם אמיץ יותר מאבי," סיפר בגין.²

בנעוריו היה בגין חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", אך בגיל 16 הצטרף לתנועת הנוער בית"ר, שהקים וייסד זאב ז'בוטינסקי, ובמהלך השנים התקדם בסולם ההנהגה הארצית של בית"ר עד לתפקיד של נציב בית"ר בפולין (תרצ"ט – 1939). ארבע שנים קודם לכן, בגיל 22, סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת ורשה, אך בכל שנות לימודיו באוניברסיטה הקדיש את מירב זמנו לפעילותו בבית"ר.

בשנת תרצ"ט – 1939 התחתן בגין עם עליזה לבית ארנולד. החופה נערכה בבית הכנסת בדרוהוביץ, בנוכחות ז'בוטינסקי ורבים מחברי הזוג, שהיו לבושים ב… מדי בית"ר. לזוג נולדו שלושה ילדים – זאב בנימין (לימים חבר כנסת) ושתי בנות, חסיה ולאה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ לברוח מוורשה ועבר לווילנה. שם נעצר בשנת ת"ש – 1940 בידי המשטרה החשאית הסובייטית. בגין הואשם בפעילות ציונית ואנטי-מהפכנית, נדון לשמונה שנות מאסר, אך שוחרר לאחר שנה, לאחר פלישת הנאצים לרוסיה. אז התגייס לצבא הפולני ("צבא אנדרס"), וכך הגיע לארץ ישראל בשנת תש"ב – 1942. ³בשנת 1943 קבל את הפיקוד על הארגון הצבאי הלוחם – אצ"ל, ושימש כמפקדו עד לפירוק הארגון עם הקמת המדינה.⁴

ימים ספורים לאחר הקמת המדינה היה בגין מעורב בפרשת "אלטלנה" – ספינת האצ"ל שנשאה עולים, ציוד צבאי ועוד. במחלוקת שפרצה בין מוסדות המדינה הצעירה ובין האצ"ל לגבי גורלה של הספינה ושל הציוד הצבאי שעליה, ייצג בגין את האצ"ל במשא ומתן ולבסוף עלה על הספינה כשזו שבה ללב ים. בגין שהה על האוניה בעת שכוחות צה"ל ירו לעברה ולפי עדויות לוחמי האצ"ל הורה שלא להשיב אש בכדי למנוע מלחמת אחים.

לקראת הבחירות לכנסת הראשונה ייסד בגין את תנועת החירות (תש"ח – 1948), והיה מנהיג המפלגה וראש האופוזיציה בכנסת במשך כ-20 שנה. בין מאבקיו הבולטים ניתן למנות את ההתנגדות להסכם השילומים עם גרמניה. בגין התנגד כמו כן להמשך קיומו של הממשל הצבאי על הערבים אזרחי ישראל. לקראת הבחירות לכנסת השישית (1965) הקימה תנועת החירות גוש משותף עם המפלגה הליברלית -גח"ל. ערב מלחמת ששת הימים (תשכ"ז – 1967) הצטרפה גח"ל, ובגין בראשה, לממשלת האחדות הלאומית, אך שלוש שנים אחר כך פרשו ממנה.

לקראת הבחירות לכנסת השמינית חברו גורמים נוספים לגח"ל והקימו יחד את הליכוד – בתחילה רשימה המורכבת ממספר מפלגות שהתאחדו לבסוף (1988) למפלגה אחת. הליכוד בראשות בגין זכה בניצחון היסטורי סוחף בבחירות לכנסת התשיעית בשנת תשל"ז – 1977. בגין נבחר לראש הממשלה, וראה עצמו "כדוברם של עם עתיק – ואומה צעירה."⁵

במהלך כהונתו עשה את פריצת הדרך ההיסטורית ביחסיה של מדינת ישראל עם מדינות ערב: בגין חתם על הסכם השלום הראשון עם מדינה ערבית – מצרים (תשל"ט – 1979) וזכה על כך בפרס נובל לשלום לשנת 1979. "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים ואיומים," קרא בגין. הוא גם אישר מהלך צבאי נועז – הפצצת הכור הגרעיני בעיראק (תשמ"א – 1981), ובאותה שנה נבחר לכהונה נוספת כראש הממשלה.

שנה לאחר מכן אישרה הממשלה בראשותו את מבצע "שלום הגליל" – מלחמת לבנון הראשונה, שנועדה לפגוע בארגוני המחבלים הפלשתינים בלבנון, אך הייתה שנויה במחלוקת והביאה להסתבכות ארוכת שנים של צה"ל בלבנון. נראה כי המחלוקת הציבורית, האבידות הקשות של צה"ל במלחמה ומות אשתו עליזה הם שגרמו לבגין לפרוש מתפקידו ולהודיע "איני יכול עוד". מכאן ואילך הסתגר בגין בביתו ונמנע מכל פעילות או הופעה בציבור. הוא נפטר בתאריך ד' באדר ב תשנ"ב – 1992, ונקבר לבקשתו לצד אשתו עליזה – וליד קברותיהם של עולי הגרדום (חברי אצ"ל) בבית הקברות שעל הר הזיתים. את ספרו האוטוביוגרפי, המרד, הקדיש מנחם בגין לזכרו של ז'בוטינסקי, "אבי המרד העברי, ולמשפחה הלוחמת, בהכנעת לב ובאהבת נפש."

מרכז מורשת מנחם בגין הוקם בירושלים לפי חוק שאישרה הכנסת בשנת תשנ"ח -1998 – החוק להנצחת זכרו של מנחם בגין. מרכז מורשת בגין עוסק גם בחקר המאבק הציוני לעצמאות ישראל.