מעמד הר סיני (במקרא)
התגלות ה' לעיני כל ישראל - גברים נשים וטף, שעמדו סביב ההר, כמתואר בספר שמות. במעמד הר סיני שמעו בני ישראל את עשרת הדיברות וקיבלו את התורה, הכוללת ייעודים מיוחדים לעם ישראל לצד בשורה כלל-אנושית.
מבוא
במעמד הר סיני1 התגלה כבוד ה' על הר סיני – בקולות וברקים "וְעָנָן כָּבֵד… וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד" (שמות יט 16). ההתגלות במעמד הר סיני הייתה לעיני כל ישראל – גברים נשים וטף, שעמדו סביב ההר במרחק-מה ממנו.
במעמד הר סיני שמעו בני ישראל מפי ה' את עשרת הדיברות2 וקיבלו את התורה. לפי מסורת חז"ל, היה מעמד הר סיני התכלית והייעוד של יציאת מצרים, ולפי המסורת יש קשר רעיוני בין היציאה לחירות ובין מה שנכתב והיה חרות על לוחות הברית.3
במעמד הר סיני נכרתה הברית בין ה' ובין עמו ישראל, עַם הבחירה והסגולה. בברית זו – הנקראת גם ברית סיני או ברית חורב – התחייבו בני ישראל לקבל את התורה על מצוותיה, בבחינת "נעשה ונשמע". ואילו ה' התחייב שבני ישראל יהיו העם הנבחר, שאותו יביא לארץ ישראל ולו ינחיל את הארץ, כהבטחתו לאבות.
ועם זאת, מעמד הר סיני, ובכלל זה עשרת הדיברות, כוללים לא רק ייעודים רוחניים, דתיים ולאומיים לישראל, אלא גם בשורה מוסרית וחברתית כלל אנושית.4 את מעמד הר סיני וקבלת התורה נוהגים לציין אחת לשנה בחג השבועות, הוא חג מתן תורה.
מעט יוצרים: ברית סיני וברית מצרים, ברית גורל, ברית ייעודכשאנו מתעמקים בהווייתנו ההיסטורית,
אנו מגיעים להכרה חשובה בהשקפת עולמנו.
התורה מספרת לנו כי הקדוש ברוך הוא כרת עם ישראל שתי בריתות:
ברית אחת כרת במצרים – "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים".
הברית השנייה – בהר סיני: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית… וַיֹּאמֶר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה".
מהי מהותן של שתי בריתות אלה?…
כשם שהבדילה היהדות במציאות האישית-האינדבידואלית בין גורל לייעוד,
כך הבחינה בקיומנו הלאומי-ההיסטורי בין שתי אידיאות אלו.
היחיד קשור לאומתו בעבותות הגורל וגם בחבלי הייעוד.
לאור הנחה זו יש לומר כי ברית מצרים הייתה ברית גורל,
וברית סיני – ברית ייעוד.
ברית גורל – מהי? הגורל מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד,
קיום מאונס. כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד.
היחיד כפוף ומשועבד בכל כורחו למציאות הלאומית-הגורלית
ואי אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוצה לה.
– – – – – –
ברית ייעוד – מהי? הייעוד מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד,
קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החופשי
ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הווייתה ההיסטורית.
במקום קיום כחוויית עובדה בלתי נתונה לשינוי שהאומה נדחקת לתוכו,
מופיע הקיום כחוויית פעולה בעלת מימדים תכליתיים, רצופי תנועה,
עלייה, שאיפה ומימוש. האומה מעורה בתוך הייעוד בשל כיסופיה
לקיום משוכלל מלא עניין וכיוון…
חיי ייעוד הם חיים מכוונים, פרי דריכות הכרתית ובחירה חופשית…
*יד"ה סולובייצ'יק, "קול דודי דופק", בתוך: איש האמונה, הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"ב – 1992, עמ' 86, 92. ההדגשות – שלנו.
ההכנות למעמד הר סיני
כחודשיים לאחר יציאת מצרים, בחודש השלישי הוא חודש סיוון, הגיעו בני ישראל להר סיני וחנו למרגלותיו. שתי רְאִיוֹת נזכרות במעמד הר סיני: האחת – ראייה שהיא עדות לחסדי ה' עם בני ישראל עד שלב זה: ""אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם…. וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (שמות יט 4). והשנייה – ראייה ועדות להתגלות ה' על ההר לעיני בני ישראל: "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (כ 18).
ההכנות למעמד החד פעמי בתולדות ישראל נפתחו בהכרזה חגיגית: "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל",5 שבה הציג ה' לעם את תנאי הברית: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי" כי אז – "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים… מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".
תגובת העם לדברי ה' הייתה פה אחד, "יחדיו", וחד משמעית: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה". ההכנות לקראת ההתגלות והמעמד נמשכו שלושה ימים, ובמהלכם נצטווה משה לקדש את בני ישראל, והם נצטוו לכבס את בגדיהם ולהימנע מיחסי אישות כדי להיות מוכנים ליום השלישי שבו "יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי". בשל האצלת קדושת ה' על הר סיני לקראת ההתגלות, אסר ה' על בני ישראל להתקרב אל ההר או לגעת בו – פן ימותו (יט 3 -15).
התגלות ה' במעמד הר סיני
אחרי שלושה ימי הכנה "בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר" התגלה ה' לעיני כל בני ישראל, שהתייצבו למרגלות הר סיני. ההתגלות לוותה בתופעות טבע בלתי רגילות: "קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ… כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן. וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (יט 16 -19). ההתגלות עוררה רושם אדיר לצד תחושת פחד וחרדה.
בני ישראל ראו ושמעו "אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (כ 15). וכך, בעודם עומדים מרחוק, שמעו בני ישראל את דברי ה', אשר דיבר אתם "פָּנִים בְּפָנִים… מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה 4). אז השמיע ה' לעם את עשרת הדיברות,6 ופתח בדיבר הראשון, שלא נאמר כשאר הדיברות בלשון ציווי – אלא בלשון הכרזה, כהתוודעות והצגה עצמית: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".7
בדיבר הראשון בחר ה' להציג עצמו לא כבורא עולם – אלא כגואלם של ישראל: הם, שראו את האותות והמופתים שעשה להם ביציאת מצרים – נדרשים להאמין בו כאל האחד והיחיד – לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ 2).
התגלות ה' לעיני כל העם בסיני הייתה אירוע חד פעמי, המדגיש את חשיבות המעמד ואת ייחודו. מעמד הר סיני מתואר בתורה פעמיים – בספר שמות ובספר דברים, אך הוא חוזר ונזכר בספרי המקרא, לדוגמה – בשירת דבורה (שופטים ה 5): "הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" ובספר נחמיה (ט 13): "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים."
ברית סיני (ברית חורב)
טקס כריתת הברית (שמות כד) חתם את מעמד הר סיני. הוא נפתח בציווי למשה, לעלות אל ה' – לא לבדו, אלא עם אהרן ושני בניו, נדב ואביהוא, ועם שבעים מזקני ישראל, שהיו מעין משלחת של נציגי העם לטקס הברית.
לטקס זה קדמו התגלות ה' ועשרת הדיברות, וכן החוקים והמשפטים שמסר משה לעם מפי ה', ואשר היו תנאי הברית (כ 19 – כג 33). בני ישראל הביעו את הסכמתם לברית ולתנאיה פה אחד, "קוֹל אֶחָד", ואמרו: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (כד 3).
ואז החל טקס כריתת הברית: משה כתב את דברי ה', בנה מזבח ושתים-עשרה מצבות לשנים-עשר שבטי ישראל. השבטים נזכרים כאן לראשונה מאז ברכת יעקב (בראשית מט) כרמז לכך, שברית זו היא המשך והשלמה לברית של ה' עם אבות האומה.
העם העלה עולות וזבחים לה', ומשה קרא באוזני העם את ספר הברית – את דברי ה' וכל משפטיו, שהם תנאי הברית. אז הביע העם את הסכמתו החוזרת במילים: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". טקס הברית כלל הזיית דם הקרבנות על העם – "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם". לאחר מכן עלו משה ואהרן, נדב ואביהוא וזקני ישראל להר סיני וראו את התגלות כבוד ה', ובכך כאילו נפגשו שני הצדדים השותפים לברית – ה' ובני ישראל.
טקס כריתת הברית הסתיים בסעודה, שבה בני ישראל אכלו ושתו, ובתום הטקס ציווה ה' על משה לעלות אליו להר סיני כדי לקבל "אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (כד 12).8 בטקס של כריתת ברית נהוג להעלות על הכתב את ההתחייבות בין הצדדים פעמיים, בשני "טפסים" – וכך גם בטקס זה: משה כתב את התורה שתעמוד לרשות בני ישראל, וה' הוא שֶׁיִכְתוֹב את ה"טופס" השני, המיועד להיות למשמרת במשכן ה'. לפיכך מסתיים טקס כריתת הברית בעלייתו של משה להר סיני, לקבל את לוחות הברית שכתב ה'.9
הר סיני נקרא בספר דברים הר חורב, ומכאן שמה האחר של ברית סיני – ברית חורב (דברים ד 10 – 14).
העשרה - קישורים
הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, זכירת מעמד הר סיני – באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון