ספירת העומר

מבוא

ספירת הימים שמתחילה במוצאי החג הראשון של פסח ומסתיימת בערב חג השבועות. הספירה נמשכת שבעה שבועות שהם 49 ימים, והיא אחת מן המצוות הנזכרות בתורה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת (=החג הראשון של פסח) מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג 15).
ספירת העומר החלה ביום שבו היו מביאים את העומר לבית המקדש. בזמן שבית המקדש היה קיים היו יוצאים במוצאי החג הראשון של פסח כדי לקצור את התבואה הראשונה שהבשילה – את השעורים – וממנה היו מביאים עומר כמנחה לבית המקדש: "…כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג 10). מנחת העומר הייתה ביטוי להכרת תודה על ראשית הקציר ותקווה להמשכו המוצלח.

את ספירת העומר המשיכו לקיים גם לאחר חורבן בית המקדש (השני) ונוהגים לקיימה גם בימינו בטקס מיוחד הנקרא "ספירת העומר": בכל ערב – שהוא תחילת היום לפי הלוח העברי – סופרים ואומרים את היום והשבוע לספירת העומר. יש הבדלים מסוימים בנוסח הספירה בין העדות השונות, וליהודי תימן יש נוסח מיוחד – לא בעברית אלא בארמית, על פי המנהג שהיה קיים בבבל לפני יותר מאלף שנה.

קציר העומר 

בזמן שבית המקדש היה קיים היו יוצאים במוצאי החג הראשון של הפסח כדי לקצור את התבואה הראשונה שהבשילה – את השעורים – וממנה היו מביאים עומר – אלומת שיבולים שנקשרו ונקצרו – כמנחה לבית המקדש: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג 10). מנחת העומר הייתה ביטוי להכרת תודה על ראשית הקציר ותקווה להמשכו המוצלח.

טקס קצירת העומר וההווי החקלאי שנלווה אליו מתוארים בפירוט רב במקורות חז"ל. ההכנות שקדמו לקצירת העומר בערב חג הפסח ומהלך הטקס במוצאי החג הראשון מתוארים באופן ציורי:

"כיצד היו עושים? שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב (=בערב חג פסח)

ועושים אותו כריכות (=כורכים, קושרים, את השיבולים) במחובר לקרקע,

כדי שיהא נוח לקצור.

וכל העיירות הסמוכות לשם (=למקום הקציר) מתכנסות לשם,

כדי שיהא נקצר בעסק גדול (=בפרסום רב).

כיוון שחשכה (=שירדה החשכה), אומר להם [הקוצר]: בא (=שקע) השמש?

אומרים: הן.

מגל זו? אומרים: הן…

קופה זו (=סל זה)? אומרים: הן…

אקצור? והם אומרים לו: קצור!

שלוש פעמים [חוזר הקוצר] על כל דבר ודבר,

והם אומרים לו: הן, הן, הן…" (משנה, מסכת מנחות, פרק י משנה ג).

ספירת העומר - מנהגי אבלות

במהלך ימי ספירת העומר יש הנוהגים מנהגי אבלות: לא מתחתנים, לא מסתפרים ולא מתגלחים. יש המקיימים את מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר, ויש המקיימים אותם עד חג השבועות – חוץ מן הימים האלה: ראש חודש אייר, ל"ג בעומר וראש חודש סיוון. בדורנו יש שמוסיפים גם את יום העצמאות, ויום ירושלים.
הטעם למנהגי האבלות בימי ספירת העומר אינו ברור. והועלו שתי השערות בנוגע לטעם:
א. על פי המסורת, בימי ספירת העומר במהלך מרד בר כוכבא מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא. המסורת מסבירה זאת משום שלא התנהגו זה לזה בצורה הנאותה. יש שקושרים את זה במחקר למרד בר כוכבא ולהרג הגדול שהביא.
ב. מסע הצלב הראשון באשכנז בשנת 1096 (תתנ"ו) לספירה, שבמהלכו פגעו הנוצרים הצלבנים ביהודים והשמידו קהילות רבות בגרמניה ובצרפת. על פי עדויות מן התקופה, הפרעות ביהודים היו בעיקר בחודש אייר ועד חג השבועות, ונראה שהן השפיעו מאוד על התפתחות דיני האבלות בימי ספירת העומר באשכנז.