ספר העיקרים

מבוא

ספר העיקרים נכתב בעברית בספרד של המאה ה-15 בידי ר' יוסף אלבו, והציג את עיקרי האמונה היהודית ויסודותיה על בסיס מכנה משותף רחב של ההגות הדתית מאז ימי רמב"ם. הספר נכתב על רקע נסיבות הזמן, והוא ביקש לתת מענה ליהודי ספרד הנוצרית, שנאלצו להתמודד עם טענות הכנסייה נגד היהדות והתקשו לעמוד בלחץ הכנסייה להמיר את דתם.

ספר העיקרים נכתב לאחר ויכוח טורטוסה, שבו השתתף יוסף אלבו כאחד מנציגי היהודים. ספר העיקרים הציע עיקרי אמונה שהתאימו לזמנו וביטאו הסכמה כללית רחבה – ובכך חשיבותו וסוד הצלחתו: הספר "התקבל על דעתם של תלמידי חכמים ושל הדיוטות, על דעת פילוסופים ועל מקובלים שנטו לשמרנות", וציין כיוון התפתחות מרכזי בפילוסופיה היהודית – העיסוק בתורת העיקרים של היהדות. הספר ראה אור בשנת 1425, ומאז זכה למהדורות רבות, ובכלל זה – מהדורה מדעית שנדפסה בניו יורק ומהדורה שנדפסה בישראל.

ספר העיקרים - הרקע לכתיבתו

ספר העיקרים נכתב על רקע מצבם של היהודים בספרד הנוצרית: בשלהי המאה ה-14 חיו יהודי ספרד תחת לחץ הכנסייה ובאווירה של גזירות ופרעות. במדינת אַרַגוֹנְיָה, שבה חי ופעל מחבר ספר העיקרים, ר' יוסף אלבו, החלו הנוצרים לפרוע פרעות ביהודים בשנת 1348, והאירועים הגיעו לשיאם בפרעות קנ"א – 1391 בסביליה, שבמהלכן נדרשו היהודים לבחור בין שתי אפשרויות: התנצרות או מוות. מכאן ואילך חיו יהודי ספרד בתחושת מצור ולחץ מתמשכת, שהגבירה את מגמת ההתנצרות והניעה יהודים רבים להמיר את דתם.

נסיבות אלו היו הרקע לוויכוח טורטוסה, שהתקיים בתחילת המאה ה-15 בהשתתפות נציגי קהילות היהודים בספרד, ובהם ר' יוסף אלבו, מחבר ספר העיקרים. ספר זה היה תוצר ישיר של ויכוח טורטוסה, שבמהלכו נתגלו חילוקי דעות בין הנציגים היהודים על עיקרי האמונה היהודית. אלבו הבין את הדחיפות בניסוח עיקרי אמונה שיזכו "להסכמה כללית בקרב רבנים ותלמידי חכמים בספרד" ויציעו שילוב של יסודות האמונה, כפי שהתגבשו ביהדות ספרד עד לאותו הזמן. ספר העיקרים נכתב במגמה לבלום את תופעת ההתנצרות ולחזק את היהודי המאמין בעמידתו מול טענות הנוצרים. הספר תרם תרומה חשובה לשתי סוגיות שהעסיקו את היהודים המשכילים של ספרד באותה עת: פיתוח המחשבה הדתית ויסודות האמונה – "וסיכום הוויכוח היהודי-נוצרי."

העיקרים, השורשים והאמונות בספר העיקרים

ספר העיקרים מבוסס על ההנחה שהדת היא מדע, ומאחר שלכל מדע יש הנחות יסוד – "התחלות" – כך גם לדת ישראל. אלבו ביסס את ספרו על גישה מדעית, וזיהה שלושה סוגים של דת: דת טבעית, דת נימוסית – ודת אלוהית, שהיא המעולה מכולן. הדת האלוהית, בניגוד לדת הטבעית ולדת הנימוסית – מבוססת על חוק האל, ולא על חוקי בני האדם. האֵל – בניגוד לאדם – אינו טועה, והדת האלוהית מבוססת על הנורמות הטובות ביותר, ומובילה ליעד הרוחני הנכסף של הישארות הנפש לאחר המוות. לדת האלוהית – שלוש התחלות, שלושה עיקרים:

1. מציאות האל
2. תורה מן השמים
3. שכר ועונש –

ועיקרים אלו מבוססים על "קביעה מסורתית מובהקת" ועל י"ג עיקרי האמונה של רמב"ם. שלושת העיקרים שמציג אלבו מובילים ל"שורשים" – לאֲמִיתוֹת משנה הנגזרות מכל אחד משלושת העיקרים: מן העיקרון הראשון, מציאות האל, נגזרים השורשים האלה: אחדות האל, אי גשמיותו, אי תלותו בזמן, והיותו חסר חסרונות. מן העיקר השני, תורה מן השמים, נובעים ידיעת האל, נבואה, ושליחות השליח (=הנביא). ומן העיקר השלישי, שכר ועונש, נובעת ההשגחה.

אלבו מציג אפוא י"א (11) עיקרים ושורשים, שיש ביניהם קשר הדוק, וכל מי שכופר בשורש כלשהו – כופר למעשה בעיקר שממנו הוא נגזר. הקבוצה השלישית ביסודות האמונה הן שש אמונות, שהן בבחינת יישום של שלושת העיקרים: האמונה בחידוש העולם יש מאין, האמונה בייחודיות של נבואת משה, האמונה שהתורה לא תשתנה ולא תוחלף בתורה אחרת, האמונה שמצוות התורה מביאות לשלמות אנושית, האמונה בתחיית המתים, האמונה בביאת המשיח.
ספר העיקרים של ר' יוסף אלבו הגדיר עיקרים, שורשים, ואמונות שהציעו מכנה משותף דתי ואמוני לבני דורו והוכיחו את אמיתותה של דת ישראל כנגד טענות הנוצרים.

הצלחתו של ספר העיקרים

חשיבותו המרכזית של ספר העיקרים לא הייתה במקוריותו או בשיטתיות של מבנהו, אלא בהתקבלותו בחוגי היהודים בספרד, ובהם תלמידי חכמים והדיוטות, פילוסופים ומקובלים.

ר' יוסף אלבו העדיף את הגישה האקלקטית: הוא התבסס על גישות שונות בהגות הדתית שקדמה לו וגיבש מהן עיקרי אמונה שביטאו הסכמה כללית, ומכאן הצלחתו של הספר בדורו ובדורות שאחריו: "לא השיטתיות הלוגית חשובה בניסוח עיקרי דת, אלא הסיכוי להגיע לידי הסכמה כללית" גם במחיר של ויתור על עקיבות או על מקוריות.

הספר נחתם בשנת 1425, וכבר בשנת 1485 הודפס לראשונה בדפוס שונצינו (איטליה), ומאז התפרסמו כ-20 מהדורות שלו. מהדורות רבות שנדפסו בימי הביניים צונזרו בידי הכנסייה הנוצרית, אך עובדה זו לא מנעה ממנה לפרסם תשובות לספר העיקרים ואף להעריך את איכותו.

לספר העיקרים נכתבו בשלהי ימי הביניים שני פירושים: "אוהל יעקב", שכתב ר' יעקב קופלמן במאה ה-16, והפירוש "עץ שתול", שכתב ר' גדליה ליפשיץ במאה ה-17. בתחילת המאה ה-20 פרסם יצחק יוזיק (הוסיק) בניו יורק מהדורה מדעית של הספר בצירוף הערות ותרגום לאנגלית (1929 – 1930), ומהדורה זו שימשה בסיס למהדורה שיצאה לאור בישראל בהוצאת מחברות לספרות (תשכ"ד – 1964).

העשרה - קישורים

מהדורה מקוונת של ספר העיקרים – באתר דעת

מאמר מאת ד"ר מאיר וכסמן, "שיטתו של ר' יוסף אלבו בעיקרי הדת" – באתר דעת