ספר חסידים

מבוא

ספר חסידים נכתב בעברית בגרמניה במאה ה-12 על ידי יהודה החסיד.¹ זהו ספר מוסר מרכזי הנחשב לאחת היצירות "המקוריות ביותר ורבות ההשפעה" באשכנז בימי הביניים. הספר הוא מדריך לחיים יהודיים שלמים ומוסריים, והוא מציג חזון דתי וחברתי קיצוני ותובעני של חבורת חסידים, הבוחרת בהתבדלות מכל יתר היהודים.

חזון זה לא התממש כנראה בימיו של יהודה החסיד, אך חלחל מדור לדור ובא לידי ביטוי בתפיסותיה של החברה החרדית בעת החדשה.² הספר עוסק בקשת רחבה של נושאים מחיי היום יום, ובהם ענייני צדקה וענווה, יחסים במשפחה ובקהילה, קשרי מסחר וענייני כספים, לצד אמונות עממיות ומעשי נסים; והוא משקף "בצורה שלמה ביותר את חיי היום יום של היהודים באשכנז".³ ספר חסידים נערך ונדפס לראשונה בבולוניה שבאיטליה בשנת רצ"ח – 1538, והוא נחשב ל"חידוש מובהק" גם בתוכנו וברעיונותיו וגם בלשונו ובסגנונו הספרותי.

מעט יוצרים: על חינוך ילדים בספר חסידים

מאת:

• ראובן מרגליות

‏"החכם‎ ‎נכנס‎ ‎בבית‎ ‎יהודי‎ ‎צדיק
והיו‎ ‎לאותו‎ ‎צדיק‎ ‎ילדים‎ ‎קטנים.‏
והיו‎ ‎הילדים‎ ‎אומרים: 'בן‎ ‎הזונה, תן‎ ‎לנו‎ ‎זה‎ ‎וזה' – והיה‎ ‎הצדיק‎ ‎שוחק (=צוחק).‏
אמר לו החכם: ילדים‎ ‎שכבר‎ ‎יודעים‎ ‎מהו‎ ‎בן‎ ‎הזונה -‏
אם‎ ‎יחרפו‎ ‎או‎ ‎יקללו‎ ‎את‎ ‎אביהם‎ ‎ואמם,נחשב‎ ‎להם‎ ‎לעוון.‏
ואף על פי שהאב‎ ‎והאם‎ ‎אינם‎ ‎חוששים -‏
אין‎ ‎מניחים‎ ‎להם(=לילדים) לחרפם‎ ‎או‎ ‎לקללם‎ ‎או‎ ‎להכותם."‏

‏"אחד‎ ‎זקן‎ ‎נכנס‎ ‎בבית‎ ‎אחד.‏
שמע‎ ‎שבנו‎ ‎של‎ ‎בעל‎ ‎הבית‎ ‎אמר‎ ‎לאביו: 'בן הזונה', והכהו‎ ‎אביו‎ ‎על‎ ‎זה.‏
והיה‎ ‎בן‎ ‎ארבע‎ ‎שנים‎ ‎הילד,‏‎ ‎והיה‎ ‎הילד‎ ‎מחלל‎ ‎שבת‎ ‎ולא‎ ‎אמר‎ ‎לו‎ ‎‏[אביו] דבר.‏
אמר לו הזקן: 'למה‎ ‎אתה‎ ‎מקפיד‎ ‎על‎ ‎זה‎ ‎שקרא‎ ‎לך בן הזונה?‏
אם אין בודעת – שאינו יודע מה בן הזונה- למה קשה לך?‏
ואם יש בו דעת- מהמזיק, [הרי] הוא מחרף (=מקלל) את עצמו.‏
ואם ישב ודעת- היה לך למנעו מלחלל השבת.‏
כי אם יש בו דעת להבחין מה בן הזונה -‏
כך יש בו דעת להבחין שלא יחלל השבת.'"‏

 

---

ספר חסידים עם מקורות, ציונים ופירושים מאת ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ז – 1957, סימן תקמג, תתסג.

מטרתו של ספר חסידים

ר' יהודה החסיד, מחברו של ספר חסידים, מצהיר על מטרת הספר בדברי הפתיחה:

"זה נקרא ספר חסידים. דבריו ממתקים וכולו מחמדים. ונכתב ליראי ה'… [ל]חסיד אשר לבו חפץ באהבת בוראו לעשות כל רצונו ואינו יודע לשום על לב הדברים כולם ומאיזה דבר צריך להיזהר ואיך להעמיק לעשות רצון בוראו."

נקודת המוצא של המחבר היא "שיש חסיד שמֵשִׂים (=שם) הרבה דברים על לבו, ויש חסידים שעושין מעט" – אך אילו היו יודעים ומבינים "בדברי החסידות", היו עושים "הרבה מאוד."⁴ ספר חסידים נתן מענה דתי לחיים יהודיים הלכתיים שלמים ומוסריים במציאות הקשה שבה חיו יהודי אשכנז במאות 12 – 13, בצל מסעות הצלב ותוצאותיהם: רדיפות, גזירות מוות וחורבן – ותופעות של קידוש השם.⁵

מציאות אכזרית זו לא הצמיחה תקוות משיחיות, אלא "שאיפה עזה וקיצונית למילוי מדוקדק וקפדני" של המצוות, במטרה להשיג שלימות דתית, הלכתית ומוסרית. ההתייחסויות הישירות והעקיפות בספר חסידים לתופעה של קידוש השם אינן עוסקות בהיבט הדתי והעיוני של הקרבת החיים, אלא בתופעה כחלק ממציאות החיים התובעת תשובות לשאלות מעשיות, ובכלל זה התביעה לשמר את זכרם של הקדושים שמסרו את נפשם על קידוש השם ולבקש מה' נקמה בפורעים.⁶ ספר חסידים הוא אפוא ספר מוסר המדריך את היחיד אל המטרה הנכספת – דרגת החסידות, הענווה והיראה של היהודי
החסיד, תוך התמודדות עם המציאות ההיסטורית המיוחדת של אותה תקופה: סביבה נוכרית מסוכנת של "פושעים, פורעים וצלבנים" – שמכולם יש להישמר, אך בה בעת להקפיד על קיום דקדקני של המצוות. הספר כולל מדרשים על פסוקי מוסר – מרביתם מספר משלי – וכן סיפורים, משלים ודוגמאות מחיי חסידים (אמיתיים או בדיוניים). ספר חסידים מסרטט תמונת עולם נאמנה של חיי היהודים באשכנז במאות 12 – 13. ומשקף את התמודדותו של היהודי כיחיד, כמשפחה וכקבוצה דתית מיוחדת המתוארת בספר – החסידים.⁷

מבנה הספר

"ספר חסידים" מאורגן לפי "מחברות", שכל אחת מהן עוסקת בנושא אחר. המחברות המרכזיות עוסקות בנושאים כגון תפילה, לומדי תורה, צדקה, שבת, כיבוד אב ואם ועוד. בנושאים רבים יש מחברת שנייה הנוספת על הראשונה, ופותחת במילים: "גם כאן כתוב ענייני…" או: גם זה דין…". המחברות הנוספות מרוכזות בעיקר בסופו של הספר. הספר על מחברותיו מחולק לסימנים ולפסקאות, שאותם ציין יהודה החסיד באותיות.

בספר יש כ-2,000 סימנים⁸ – בהם פסקאות קצרות של משפט אחד או שניים ופסקאות ארוכות המשתרעות על כמה עמודים. הסימנים הארוכים מציגים לעתים דרשות על פרקי המקרא וסיפוריו בצירוף דיון במקורות חז"ל באותו עניין. כל סימן, כל פסקה, הוא יחידה שלמה העומדת לעצמה, ואינה מבוססת לא על הסימן שלפניה ולא על זה הבא אחריה. הפסקאות בספר הן תיעוד של מצבים ואירועים שהעלו שאלות ודרשו תשובות מיידיות במהלך החיים של יהודי אשכנז במאות 12 – 13. "זהו ספר שכל פסקה שבו משקפת את הרגע עצמו, את העניין שהתעורר ושתובע תשובה."⁹

ייחודו של ספר חסידים

ספר חסידים נחשב ל"חידוש מובהק" ברעיונותיו ובתכניו, כמו גם בלשונו ובסגנונו. אחד המאפיינים הבולטים של ספר חסידים הוא השימוש המרובה בסיפורים, ארוכים וקצרים, המתארים מעשה טוב או רע – ואת תוצאותיו. סיפורים אלה מציגים דוגמה ומופת להתנהגות ראויה, הם פותחים בדרך כלל במילים "מעשה באחד שהיה…", אך גיבורי הסיפורים נותרים אלמונים ואינם נזכרים בשמותיהם.¹⁰

ספר חסידים בולט גם בסגנון ובלשון המיוחדים למחברו, ר' יהודה החסיד, שהם חידושו של המחבר, ואין להם תקדים ביצירה העברית שקדמה לספר חסידים. הספר נכתב בסגנון הקרוב ללשון הדיבור – לא בעברית של לשון חז"ל שהייתה מקובלת ביצירה היהודית באותה תקופה. סיפורים רבים מציגים דו שיח בין הדמויות – עוד חידוש בספרות אשכנז של אותם ימים.¹¹

מאפיין סגנוני אחר – בהשפעת השפה הגרמנית – הוא המעבר בין השימוש בגוף ראשון (אני, אנחנו) לשימוש בגוף שלישי (הוא, הם). ספר חסידים כולל ביטויים לועזיים רבים, שרווחו בספרות היהודית באשכנז בימי הביניים.¹² ביטויים אלה כוללים מילים ומושגים בגרמנית, בצרפתית ובשפות הסלאביות של אותו הזמן. הסיפורים בספר חסידים עוסקים גם בתופעות וביצורים על-טבעיים – שדים ומלאכים, מכשפות ומעשי פלא, שהיו, לפי תפיסתו של יהודה החסיד, בבחינת הוכחות לכוחו הבלתי מוגבל של אלוהים.

יהודים ונוצרים בספר חסידים

מגוון הנושאים שבהם עוסק ספר חסידים כולל גם את היחסים בין יהודים לנוצרים. הספר אינו דן בשאלות עקרוניות הנוגעת ליחסים אלו, אלא מציג תשובות לשאלות מעשיות שעלו מתוך מציאות החיים שבה התקיימו תדיר מגעים בין יהודים לנוצרים כחלק משגרת החיים – לדוגמה: העסקתם של משרתים ומשרתות נוצרים במשפחות יהודיות או קשרי מסחר וכלכלה בין יהודים לנוצרים.

מחבר הספר, יהודה החסיד, אינו דורש מן היהודים שלא להיות בקשר עם הנוצרים – אלא מקפיד על ההפרדה ביניהם בכל הקשור לעבודת ה' ולקודשי היהדות.¹³ ולמרבה ההפתעה – יש בספר חסידים תיאורים המהללים את התנהגותם של הנוצרים כדוגמה ומופת ראויים לחיקוי. כך, לדוגמה, משבח ספר חסידים את "הגויים בבית תפילתם" שהם "עומדים בתרבות" – היינו: מתנהגים בכנסייה בצורה תרבותית, ואם הנוצרים מתנהגים כך – קל וחומר היהודים בשעה שהם עומדים לפני ה', "המלך הגדול" – אסור שיאמרו ולו מילה אחת שיש בה ביטול התפילה.

דוגמה אחרת היא האיסור החד משמעי לרמות את הגוי: "…והקדוש ברוך הוא עשה משפט לעשוקים, בין יהודי בין גוי. לכך לא יגנוב לא ליהודי ולא לגוי שלא יתחלל שם שמים על ידו".¹⁴ ספר חסידים גם מדגים כיצד משתמש אלוהים בגויים כאמצעי ענישה, מידה כנגד מידה על התנהגותם החוטאת של היהודים: "לעולם לא יעשו הערלים (=הנוצרים) רעה – אלא אם כן יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם, זה לזה. ולא יתבזו תלמידי חכמים – אלא אם כן יבוזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם."¹⁵

החזון החברתי בספר חסידים

ספר חסידים מציג חבורת אנשים חסידים המתבדלים מכל יתר היהודים, ולצדם קבוצה שלישית לא יהודית – הנוצרים. שתי הקבוצות בחברה היהודית של ספר חסידים הם החסידים – וכל היתר, שאינם חסידים. היהודים החסידים נקראים בספר בכינויי שבח – צדיקים, הגונים, נקיים, יראים וטובים. ואילו היהודים שאינם חסידים נקראים רשעים, רעים, פסולים, פרוצים וכיוצא באלה.¹⁷ בפתיחה לספר מצהיר המחבר, ר' יהודה החסיד, כי הספר מיועד לחסידים הצדיקים בלבד, ומדגיש כי "…לא לרשעים נכתב, שאם יראו בו (=יקראו בו) רשעים, יהיו נראים כמה דברים בעיניהם דברי שטות. ואם ידברו באוזניהם – ילעיגו למו". וזאת מאחר "שדרכי החסידות והענווה והיראה הם מכשול לרשעים."¹⁸
מן הספר עולה כי החסידים הם המיעוט – קומץ קטן של יהודים טובים וצדיקים – ואילו יתר היהודים, שהם רוב החברה היהודית, אינם אלא רשעים, שהחסידים נדרשים להיבדל מהם. אף על פי שיהודה החסיד הכיר בעיקרון המסורתי של ערבות הדדית בעם ישראל – הוא אסר על התקרבותם של החסידים ל"רשעים", וצמצם את עקרון הערבות ההדדית לחובת התוכחה בלבד, תוך שמירה על ניתוק והפרדה: "לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים ולא צדיקים אצל רשעים, ולא בדין ולא בעצה ולא בסעודה ולא יתחבר עמהם."¹⁹ ומכאן האיסור על חסידים להתחתן עם יהודים שאינם חסידים או ליצור אתם מגע כלשהו, ואם אחד החסידים לקה בבריאותו או בממונו – מן הסתם נענש על שהתחבר עם אחד מן "הרשעים".
מתיאור המקרים והאירועים בספר חסידים עולה כי ההשפעה היא לעולם חד סטרית – השפעת הרשעים על הצדיקים, ולא להפך. מכאן ההדגשה על ההפרדה ביניהם לא רק כחובה חברתית, אישית ודתית – אלא גם כחובה לאומית וכלל אנושית: "כל מי שגורם להתקרבות בין הטובים ובין הרשעים מביא כליה על עצמו, על זרעו ואף על העולם."²⁰ ומסיבה זו אין בספר חסידים קבוצה המייצגת את ה"בינוניים" – המייצגים שילוב של הרע עם הטוב ומיזוגם.
תפיסה קיצונית זו לא התקבלה ביהדות אשכנז, ולדעת חוקרים – גם לא בקרב בני חוגו של ר' יהודה החסיד ותלמידיו, אך היא חלחלה לתפיסות ומנהגים של חלקים בחברה החרדית בת ימינו, המאמינים בהשפעתם הסוחפת של כוחות הרוע ומעמידה כנגדם את העיקרון של הסתגרות והתבדלות מסביבתם.

העשרה - קישורים

שלושה פרקים מתוך ספרו של יוסף דן, ר' יהודה החסיד – באתר מט"ח

ספר חסידים מהדורה מצולמת ומקוונת משנת 1580 – באתר האוניברסיטה העברית

 מאמר של יוסף דן, לתורת החלום בחסידי אשכנז ובספר חסידים – באתר דעת

מאמר של זאב גריס, כיבוד אב בספרות המוסר, בספר חסידים – באתר