קריעת ים סוף ושירת הים
הנס ששהתרחש לאחר יציאת מצרים, כשבני ישראל חנו לחוף ים סוף. פרעה רדף אחריהם, והם היו לכודים בין הים ובין פרעה וצבאו. בזכות נס קריעת ים סוף עברו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמצרים טבעו בים. משה ובני ישראל אמרו שירה, היא שירת הים, והנשים הצטרפו לשירה בתופים ובמחולות.
קריעת ים סוף
הביטוי "קריעת ים סוף" אינו מופיע במקרא: מקורו בלשון חז"ל1 והוא מתכוון לנס שאירע לבני ישראל על ים סוף, המתואר בתורה בספר שמות (פרק יד) וחוזר ונזכר בשירת הים ובמזמורי תהלים, כמו גם בדברי הנביאים.
סיפור קריעת ים סוף (שמות יד) מתאר את בני ישראל מיד לאחר יציאת מצרים, חונים על חוף ים סוף. פרעה, שהתחרט בינתיים על שילוחם, החליט לרדוף אחריהם יחד עם צבאו, והשיג אותם על חוף הים. כך נמצאו בני ישראל לכודים בין הים ובין פרעה המתקרב עם צבאו, מצטערים שמשה לקח אותם "למות במדבר", שהרי "טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר". אז הודיע משה לעם כי "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן".
בפקודת ה' הרים משה את מטהו על הים, וה' הביא רוח קדים עזה – וכך נבקע הים לשניים, ובני ישראל עברו בתוך הים ביבשה, "וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". אחרי שבני ישראל סיימו לעבור לצד השני, ובעוד פרעה וחילו נכנסו לים לרדוף אחריהם – הוריד משה את מטהו, ואז חזר הים למצבו הקודם – והמצרים טבעו.2
לפי חז"ל נזכר נס קריעת ים סוף כבר בברית בין הבתרים, שבה גילה ה' לאברהם לא רק את דבר השעבוד במצרים והיציאה ממנה – אלא גם את הנס הצפוי של קריעת ים סוף.3
מדרשי אגדה של חז"ל מתארים את תגובת בני ישראל לציווי להיכנס לים – עוד לפני שנבקע: לפי גרסה אחת, רבו שבטי ישראל ביניהם מי יעז לרדת ראשון, ולפי גרסה שנייה – סירבו השבטים להיכנס למים, עד ש"קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים".4 הביטוי "קריעת ים סוף" או "קריעת הים" הוא כאמור מלשון חז"ל, והוא נזכר גם בפיוט "דיינו" המופיע בהגדה של פסח – פיוט שנתחבר ככל הנראה בימי המשנה והתלמוד ובו נאמר: "אילו נתן לנו את ממונם [של המצרים] ולא קרע לנו את הים – דיינו".
קריעת ים סוף נזכרת בספרות חז"ל עשרות פעמים, בדרך כלל כעדות לגדולתו של אלוהים, לנפלאות מעשיו ולשליטתו ביקום ובהיסטוריה – "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד 12).5 לפי חז"ל, חשיבותו של נס קריעת ים סוף בהשפעתו על בני ישראל, שהרי בזכותו האמינו בה',6 ומכאן גם מרכזיותו בסדר התפילה היומית – פעמיים ביום, אחרי קריאת שמע, נוהגים להזכיר את נס קריעת ים סוף: בתפילת הבוקר (שחרית) אומרים (בניסוחים שמאוחרים לתקופת חז"ל): "וים סוף להם בקעת / וזדים טיבעת וידידים העברת,/ ויכסו מים צריהם – אחד מהם לא נותר"; ובתפילת הערב (ערבית): "המעביר בניו בין גזרי ים סוף, / את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טיבע."
קריעת ים סוף נזכרת בספרות חז"ל גם בהקשר לעניינים שאינם קשורים כלל ליציאת מצרים, והידוע בהם נוגע לזיווגים, ומתאר את הקושי הכרוך באיתור בן או בת זוג מתאימים: לפי המדרש, מאז בריאת העולם, אלוהים "יושב… ומזווג זיווגים – איש לאישה ואישה לאיש", ומלאכה זו קשה בעיניו "כקריעת ים סוף".7 הביטוי בהקשר זה בא להעיד כי זיווג נכון הוא עניין מרשים ואדיר כקריעת ים סוף, ולכן האל בכבודו ובעצמו עוסק בכך. אך גם פעולות יומיומיות כמו מזונותיו של האדם, פרנסתו ופעולתה התקינה של מערכת העיכול נזכרים בספרות חז"ל כעניינים הקשים כקריעת ים סוף – זאת אומרת: לא כפעולה פשוטה ומובנת, אלא כמעשה פלא.8
בלשון ימינו קיבל הביטוי משמעות שונה מעט: לא עוד פלא מרשים – אלא עניין מורכב הקשה לביצוע, שביצועו אינו נס – אך דורש כוחות ומיומנויות מעבר לרגיל ולמצוי.
שירת הים
שירת הים הם פסוקי השירה שאמרו משה ובני ישראל אחרי נס קריעת ים סוף (שמות טו 1-18). בני ישראל עמדו נפעמים מגודל הנס, ותחושת הישועה שלהם בלטה על רקע האימה וחוסר האונים שקדמו לה, כאשר בני ישראל – שזה עתה זכו ליציאת מצרים – עמדו לכודים בין הים ובין המצרים שרדפו אחריהם בכל עוצמתם הצבאית. ואז אירע הנס, ובני ישראל נחלצו מן האיום, בעוד עם מצרים נמצא "מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" (יד 30).
השירה בפרק טו פותחת בתיאור פעולתו הנסית של ה' – "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" ובדברי שבח לאל על ישועתו והצלתו – "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". פסוקי השירה מתארים בפירוט ובהתלהבות כיצד הטביע ה', "אִישׁ מִלְחָמָה", את מרכבות פרעה וכל חילו, ש"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן", "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים". שמעו של האירוע הנסי הגיע לידיעתם של עמי הסביבה – של אלופי אדום ומואב ויושבי כנען – ועורר בהם פחד וחלחלה: "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד". בניגוד לסיפור בפרק טו, לא נזכר בשירה לא מעבר בני ישראל ביבשה ולא משה וחלקו בנס – אלא רק תיאור מפלתם של המצרים, תוצאותיה ורישומה. לסיום (טו 20 – 21) נזכרת שירת הנשים "בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" בהנהגת מרים, אחות משה.
מדרש אגדה מספר9 כי כאשר טיבע ה' את המצרים, ביקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אבל ה' נזף בהם ואמר: "מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה לפני?!". לעומת זאת, שירת בני ישראל אחרי הצלתם הייתה רצויה בעיניו: "כיוון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה." ועל כך הגיב ה' ואמר: "לאלו הייתי מצפה." לפי מדרש זה הייתה שירת הים חידוש גדול: "מיום שברא הקב"ה (=הקדוש ברוך הוא) את העולם ועד שעמדו ישראל על הים – לא מצינו (=לא מצאנו) אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל."10
לשירת הים מקום במיוחד בתפילות ובקריאת התורה: בכל יום בתפילת הבוקר, היא תפילת שחרית, קוראים את פסוקי שירת הים, ובמסגרת קריאת התורה אומרים את השירה פעמיים בשנה:
א. בשבת שבה קוראים את פרשת בשלח, הכוללת את שירת הים, ונקראת לפיכך "שבת שירה".
ב. בחג השני של פסח, שבו לפי המסורת אירע נס קריעת ים סוף, ולפיכך פסוקי השירה נכללים בחג זה בקריאה בתורה. הקריאה של שירת הים נעשית בניגון מיוחד וחגיגי, כשכל המתפללים עומדים.
