ר' חיים בן עטר

ר' חיים בן עטר (1696 – 1743), שזכה לכינוי "האור החיים הקדוש", נולד בשנת תנ"ו – 1696 בעיר סאלי שבמרוקו למשפחה מכובדת ממגורשי ספרד, שהייתה מעורה בחיי המסחר והעסקים כמו גם בעולם התורה.

אביו, משה בן עטר, היה תלמיד חכם ודרשן, וסבו המלומד, רב חיים בן-עטר הזקן, לימד את נכדו והקנה לו ידע והבנה בתורה שבכתב, בתורה שבעל-פה וגם בתורת הנסתר, בקבלה. מסבו רכש בן עטר את דרכי הלמידה והשקדנות בתורה ואת אורחות חייו – ענווה, הסתפקות במועט, שקדנות ודבקות, ונודע כבר בצעירותו כאיש אלוהים קדוש.

כשהיה כבן שמונה עשרה התחתן עם בתו של הנגיד משה בן עטר, קרוב משפחתם (בן דוד של אביו). חותנו היה אדם אמיד שפרנס מכספו את הזוג הצעיר, וחיים בן עטר היה פטור מדאגות פרנסה, המשיך בלימוד תורה ואף החל בכתיבת פירושו לתורה – "אור החיים". מות חותנו הפר את תנאי חייו הנוחים, וצרות ורדיפות פקדו אותו. אך גם בנסיבות אלו הוא המשיך בכתיבת פירושו לתורה – "ד' או ה' שעות בכל שבוע", כפי שהעיד בהקדמה לפירושו. בשנת 1740 נאלץ לעזוב את מרוקו, ובדרכו לארץ ישראל הגיע לעיר ליוורנו שבאיטליה, שם מצא מעריצים ותומכים שעזרו לו להוציא לאור את ספריו (תק"ב – 1742). משם המשיך ר' חיים בן עטר לארץ ישראל, הקים בירושלים ישיבה, עמד בראשה ולימד בה.
בהקדמתו לפירושו "אור החיים" העיד בן עטר, כי פרשנותו לתורה כוללת פשט ודרש לצד "דרך סוד בדרך הנסתר", וכן עיגון דברי חז"ל בפסוקי התורה כדי "להכניס בכתובים דברים שנמסרו בעל פה". באמצעות פרשנותו ביקש בן עטר להציע ללומד עצות, חיזוקים והכוונה, ולפיכך כלל בפירושיו דברי מוסר שיסייעו לאדם לרכוש מידות טובות ואמונות נכונות. אופיו הייחודי של הפירוש קנה לו מעריצים בקרב חצרות החסידים במזרח אירופה, שלמדו באופן תדיר את פירושו על מנת להגיע לרמת חסידות גבוהה יותר.¹

ר' חיים בן עטר זכה לחיות בירושלים זמן קצר בלבד. הוא נפטר בשנת 1743, והוא בן 47 בלבד, בלי להשאיר אחריו ילדים. אשתו הראשונה נפטרה עוד בחייו, והוא קבור בבית הקברות שעל מורדות הר הזיתים לצד שתי נשותיו.