תולדות התפילה

מבוא

לתפילה במסורת ישראל שתי פנים: התפילה היא פנייה ישירה של ה"אני" האנושי אל ה"אתה" האלוהי, בבקשה ובתחנונים, בשבח או בדברי הודיה. ועם זאת התפילה היא על פי המסורת מצווה וחובה יומיומית "של הציבור היהודי בתור שכזה" וכן "של כל יחיד ויחיד מתוכו".¹

התפילה כיום מתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת ומבוססת על טקסים וניסוחים קבועים שהתגבשו בקהילות ישראל והועלו על הכתב בסידורי התפילה.² התפילה במקרא ובמרבית ימי הבית השני הייתה תפילה ספונטנית של היחיד. עם התמסדות החיים הדתיים, בתקופת המשנה והתלמוד ובעיקר בתקופת הגאונים, קיבלה התפילה את ניסוחיה ואת מקומה הקבוע במהלך היום ובמעגל השנה. בעקבות אירועים מרכזיים בחיי העם ובהמשך המדינה נוספו לנוסח התפילה הקבוע קטעי תפילה חדשים.³

מעט יוצרים: תפילת הדרך

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָלוֹם,
וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִמְחָה וּלְשָלוֹם
(ואם מתכוון לחזור באותו יום מוסיף: וְתַחְזִירֵנוּ לְשָלוֹם),
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַדֶּרֶךְ
וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת הַמִתְרַגְּשוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,
וְתִשְלַח בְּרָכָה בְּכל מַעֲשֵה יָדֵינוּ,
וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינו,
וְתִשְמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ, כִּי אֵל שוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

ויש הנוהגים להוסיף:
"ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קכא 8).

ואומרים שלוש פעמים:
"יַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם" (בראשית לב 1 – 2).

ואומרים שלוש פעמים:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו 24 – 26).

 

---

(במדבר ו 24 – 26).

וזה נוסח ברכת הדרך המופיע בתלמוד הבבלי ( מסכת ברכות, דף ס עמ' א):
"יהי רצון מלפניך, ה' אלוהי ואלוהי אבותי,
שתוציאני מכרך (= מעיר) זה לשלום.
יצא – אומר:
מודה אני לפניך ה' אלוהי שהוצאתני מכרך זה לשלום,
וכשם שהוצאתני לשלום, כך תוליכני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצעידני לשלום,
ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך."

התפילה במקרא

התפילות המתוארות בתנ"ך "הן תמיד תפילות ספונטניות",⁴ שנאמרו במצבים של צרה ומצוקה וגם במצבים הפוכים של ישועה והצלה. יש בהן תפילות היחיד על עצמו או על הזולת – כגון:
תפילת יעקב ונדרו לפני צאתו לחרן (בראשית כח 20 – 22), תפילת משה על מרים אחותו שחלתה בצרעת (במדבר יב 13), תפילת חנה העקרה (שמואל א, א 10-12) ותפילת שמשון לפני מותו (שופטים טז 28). ויש במקרא תפילות של המנהיג למען הציבור – ובהן תפילת משה למען העם לאחר חטא עגל הזהב (שמות לב 11 – 13) וכן תפילת שלמה בטקס חנוכת בית המקדש הראשון (מלכים א, ח 22 – 54). יש תפילות במקרא שקשורות לטקס דתי כגון בניית מזבח (תפילת יעקב) או חנוכת בית המקדש (תפילת שלמה), וכן למקום ששימש מרכז דתי – כגון המשכן בשילה (תפילת חנה). מזמורים רבים בספר תהלים הם פניות של היחיד לאלוהים – תפילות הלל ושבח לצד תחינה ובקשה לעזרה.⁵
בתורה לא נזכרות תפילות קבע כלשהן, אך יש בה פסוקים שהתפרשו כציוויים על ברכות – כגון: ברכת המזון וברכת כוהנים – וכן על אמירת דברי שבח לה' על חסדו וישועתו, כמו הציווי לְסַפֵּר ביציאת מצרים, שהוא הבסיס לקריאת ההגדה של פסח. אזכור ראשון לתפילה שיש בה רכיבים של תפילת קבע אנחנו מוצאים במקרא בספר דניאל, שעליו מסופר שהתפלל שלוש פעמים כשפניו "נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם" (דניאל ו 11).

התפילה בתקופת המשנה והתלמוד

לאחר חורבן בית המקדש השני הפכה התפילה למרכיב מרכזי בחיים הדתיים ובעבודת ה'. היו חכמים שראו בה תחליף לעבודה בבית המקדש: "איזוהי עבודה שהיא בלב?… זוהי תפילה."⁶ לפי מקורות חז"ל, חובת התפילה תוארה כמסורת קדומה שהגיעה לידיהם.⁷
בימי התנאים, חכמי המשנה, החל תהליך מיסודן של תפילות הקבע, בעיקר בכל הקשור למסגרת התפילה – אמירתה באופן קבוע ובציבור (ולא ביחידות) בזמנים מוגדרים במשך היום. ניסוח ראשוני של תוכני התפילות והברכות נעשה בידי התנאים והאמוראים, בשני המרכזים של עם ישראל באותה תקופה – בארץ ישראל ובבבל. בתלמודים (הבבלי והירושלמי) ובמדרשי חז"ל יש דיונים רבים על תוכני תפילות וניסוחן -בדרך כלל ללא הצגת הטקסט כלשונו: "אין התלמוד מביא את נוסח התפילות אלא ברמיזה".⁸ ונראה שנוסחי התפילות שהתפתחו בתקופה זו – גם בארץ ישראל וגם בבל – "היו עדיין נזילים וגמישים במידה מרובה."⁹

עיקרה של התפילה בתקופת חז"ל היה תפילת העמידה, הידועה גם בשם תפילת שמונה עשרה ונזכרת כבר במשנה: "בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה".¹⁰ התפילות בתקופת המשנה והתלמוד נאמרו בעל פה בהנחייתו של שליח ציבור – חזן, שקרא את התפילה בקול בעבור המתפללים – כן לא היה בידיהם נוסח כתוב של התפילה וממילא מרבית בני העם בארץ ישראל ובבל לא ידעו עברית.¹¹ בתקופה זו נוצר הפיוט הארץ-ישראלי הקדום, שנכתב תחילה לא כתוספת לתפילה אלא כתחליף לחלקים מתפילת הקבע בבית הכנסת בארץ ישראל.¹²

התפילה בימי הביניים

תקופת הגאונים בתחילת ימי הביניים הייתה "התקופה המרכזית והמכרעת בהיווצרות סידור התפילה של עם ישראל". ראשי הישיבות בבבל ביקשו לקבוע דפוסים אחידים בכל הקשור להלכה ולאורח החיים היהודי, ולפיכך החלו להעלות על הכתב את נוסח תפילות הקבע ולחבר סידורי תפילה.

הראשון שבהם נכתב בידי רב עמרם גאון והוא מכונה היום "סדר רב עמרם גאון".¹³ סידור זה כלל את נוסח התפילה לכל ימות השנה, לצד הלכות תפילה והסברים על מנהגי התפילה. סידורו של רב עמרם גאון נחשב ל"ספר היסוד של תפילת עם ישראל" והיה התשתית לנוסח הקבוע, שעליו הוסיפו קהילות ישראל את המסורות שהיו נהוגות במקומותיהן.¹⁴

במקביל לנוסח התפילה הבבלי של רב עמרם היה נוסח ארץ-ישראלי של התפילה, שהגיע לידינו בעיקר דרך סידורים שנשתמרו בגניזת קהיר. נוסח זה היה ממוסד פחות מן הנוסח הבבלי וכלל פיוטים רבים.¹⁵ במהלך ימי הביניים עיצב כל מרכז יהודי – כולל המרכזים באשכנז, בספרד ובאיטליה – את סידור התפילה, שהיה מבוסס על נוסחים קדומים בשילוב המנהגים המקומיים – לדוגמה: נוסח אשכנז של הסידור מבוסס על סידורו של רב עמרם בצירוף מנהגי קהילות אשכנז, שהושפעו בחלקם ממסורת התפילה הארץ-ישראלית הקדומה.

התפילה בעת החדשה

גלות ספרד והפיזור שהיא הביא לתפוצות השונות יצר את שני הנוסחים המוכרים לנו היום: נוסח אשכנז (שהתחיל באיזור גרמניה והתרחב לכל אירופה) ונוסח עדות המזרח שהובא על ידי הגולים מספרד וכך התפזר לכל ארצות המגרב, עירק ואירן וכן לקהילות שצמחו באירופה על בסיס הגולים.
פיצול חשוב נוסף התרחש בצפת – האר"י יצר סידור שבו שילב את נוסח התפילה הספרדי (עדות המזרח) ונוסח התפילה שהכיר מגרמניה – נוסח אשכנז.

התפתחות חשובה בתולדות התפילה הייתה במאה ה-18: צמיחתה של תנועת החסידות הביאה לפיצול בנוסח התפילה של יהודי אשכנז לשני נוסחים: נוסח אשכנז של המתנגדים והנוסח שכינויו "נוסח ספרד" של החסידים. נוסח ספרד זה (להבדיל מנוסח עדות המזרח) מבוסס על מנהג אשכנז עם תוספות ושינויים לפי תורת הקבלה והסידור שכתב האר"י.
חידוש אחר של העת החדשה הם נוסחי התפילה בקהילות לא אורתודוקסיות, המבוססים על השמטות ושינויים בתוכני התפילות ובנוסחיהן, כמו גם במנהגי התפילה. שינויים אלו הפכו את התפילה לשוויונית יותר ולכזו שמתאימה לעולמו המודרני של המתפלל היהודי בתפוצות.
גם בימינו, במאה ה-20, נתחברו תפילות חדשות בהתאם לאירועים מרכזיים בעם ישראל – השואה והקמת המדינה. ומכאן קטעי התפילה שנוספו לסידור התפילה, ובהם: תפילה לשלום המדינה,¹⁶ תפילה לחיילי צה"ל, תפילה לשלום השבויים והנעדרים, יזכור לנרצחים בשואה, יזכור לחללי מערכות ישראל, קינות לתשעה באב שנתחברו לזכר השואה, סדר תפילות ליום העצמאות וליום ירושלים, ותקנות כגון אמירת פרקי תהלים בתקופות של פיגועי טירור (לפי קביעת הרבנות הראשית).

העשרה - קישורים

מאמר של פרופ' יוסף היינימן, תפילת הקבע בהתהוותה – באתר דעת

מאמר של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, רעיונות על התפילה – באתר דעת

מאמר של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, על התפילה – באתר עמותת "לשמה"

מאמר של הרב יובל שרלו, תפילה יוצרת ותפילה מביעה: על התפילה כחובה, כעבודה שבלב, ועל התפילה כזכות וכחסד – באתר דעת

מאמר על תפילות מחודשות שנתחברו במדינת ישראל – באתר דעת

מאמר של יהודית באומל, אנקת אסיר: התפילה באירופה הכבושה תחת השלטון הנאצי – באתר דעת