תורה – חמישה חומשי תורה

הערות שוליים

1. חלוקת התורה לחמישה ספרים שנקראים חומשים נזכרת בתלמוד הירושלמי (מסכת סנהדרין, פרק י הלכה א): "'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים' (קהלת פרק יב פסוק יא)... 'וכמסמרות נטועים' - כמה מסמרים יהו (=יהיו) בו? רבי יוחנן אמר: חמישה - כנגד חמשה חומשי תורה" (וכן בתלמוד הבבלי, מסכת חגיגה, דף יד עמ' א ועוד). ובמדרש בראשית רבה (פרשה ג) נאמר כי המילה "אור" נזכרת בתיאור הבריאה ה"א (=5) פעמים "כנגד חמישה חומשי תורה".
2. "משה כתב חמישה ספרי תורה" (תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ה הלכה ו). שמונת הפסוקים המסיימים את ספר דברים, ואת התורה כולה, מספרים על מות משה. על זהות כותבם של פסוקים אלו מביאים חז"ל שתי דעות: 1. יהושע כתב אותם: "עד כאן [דברים לד עד פס' 4, כולל] תב משה, מכאן ואילך כתב יהושע". 2. משה כתבם מפי ה': "עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף יד עמ' ב).
3. במשמעות זו של חוקים ומצוות נזכרת המילה תורה פעמים אחדות בחמשת החומשים, לדוגמה: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד 44), "...מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (שם, א 5). המילה גם נזכרת במשמעות מצומצמת יותר של חוק ומשפט, לדוגמה: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" (שמות יב 49). המילה תורה נגזרת מן השורש יר"ה, ופירושה (בבניין הפעיל) - הדריך, לימד.
4. נושאים מרכזיים בתורה הם: הבריאה, בחירת אברהם וההבטחה לאבות, יציאת מצרים, מעמד הר סיני ומתן תורה, נדודי בני ישראל במדבר בדרך לארץ המובטחת בהנהגת משה, והברית בערבות מואב.
5. חלוקת התנ"ך לפרקים היא חלוקה נוצרית במקורה.
6. חוקים ומשפטים הם הנושא המרכזי בחלקים ניכרים של התורה, כגון - שמות כ 22- כג 33 (סוף פרשת יתרו, משפטים); שמות לד 11-26 (סוף פרשת כי תשא); רוב ספר ויקרא - להוציא שני סיפורים: מות בני אהרן (פרק י) והמקלל (כד 10-23) שגם הם כוללים חוקים; במדבר ה-ו, לה; דברים יא 31- כח 68 (פרשות עקב, ראה, שפטים, כי תצא, כי תבוא).
7. משה צבי סגל, מבוא המקרא א, קריית ספר, תשכ"ד - 1964, עמ' 77.
8. ואלה שמות הפרשות: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי. (ע"ע חלוקת התורה לפרשות).
9. החלק הראשון בספר בראשית כולל את הנושאים האלה: בריאת העולם והאדם - והשבת (א - ב 3); סיפור גן עדן, האכילה מן הפרי האסור של עץ הדעת והגירוש מהגן (פרקים ב 4 - ג); לידת הבנים הראשונים, הרצח הראשון בעולם - רצח הבל בידי קין אחיו - ותוצאות הרצח והמשך התרבות האנושות (פרק ד); רשימות יוחסין מאדם ועד נח (פרק ה); מעשה בני אלוהים ובנות האדם (ו 1 - 4); סיפור המבול, הברית שאחרי המבול - הברית הראשונה שכרת האל עם האנושות ובעלי החיים, לעולם - ובה התחייב לא להביא עוד מבול. אות הברית - קשת בענן (בראשית ט 8 - 17). שכרותו של נח וקללת כנען (פרקים ו-ט); רשימת העמים צאצאיהם של בני נח - שם, חם ויפת (פרק י); סיפור מגדל בבל ורשימת התולדות - מִשֵׁם עד אברם (פרק יא).
10. מ"ד קאסוטו, "בראשית", אנציקלופדיה מקראית ב, הוצאת מוסד ביאליק, תשי"ד - 1954 , עמ' 322.
11. כבר בדור הראשון של האנושות החלה הירידה: אדם וחווה הפרו את האיסור האלוהי לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע (ב 16 - 17; ג). בדור השני התרחש הרצח הראשון בעולם: קין רצח את אחיו הבל (ד 8). האלימות גברה בדורו של למך (ד 23 - 24), והגבול בין השמים לארץ נטשטש במעשה בני האלוהים ובנות האדם (ו 1- 4).
12. בראשית ט 1-7. האל בירך את נח ובניו שיפרו וירבו וימלאו את הארץ, ונתן להם שליטה על יתר הברואים. האל התיר אכילת בשר, אך אסר אכילת דם. איסור הרצח נומק: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ט 6). חז"ל הוסיפו גם איסור לאכול איבר מן החי (ראו רמב"ם, הלכות מלכים, ט א).לפי מסורת חז"ל, מצוות אלו שקיבלו בני נח, נוגעות לכלל אומות העולם ונקראות בלשון חז"ל: שבע מצוות בני נח.
13. בניגוד לבחירת נח, המנומקת בהיותו "צדיק תמים", אין התורה מנמקת את בחירת אברהם. חז"ל ממלאים את החסר ומייחסים את בחירתו של אברהם לעמידתו בעשרת הניסיונות שבהם התנסה אברהם.
14. סיפור אברהם (יב - כה 18), סיפור יצחק (כה 19 - כח 9), סיפור יעקב (כח 10 - לו), סיפור יוסף (לז - נ). חלוקה זו של הפרקים לסיפורי האבות נקבעה לפי הדמות המרכזית בסיפור האירועים ולא לפי מות האב. וכך מתחיל סיפור יצחק בטרם מות אברהם, וסיפור יעקב מתחיל בעוד אביו יצחק בין החיים. יוצא מן הכלל הוא סיפור אברהם, הפותח (פרק יב) אחרי תיאור מות אביו תרח (יא 32).
15. ההבטחה נתנה תחילה לאברהם, ואחר כך גם ליצחק וליעקב - בראשית יב 1 - 3, 7; יג 14 - 17; טו 5, 7; כו 24; כח 13 - 15 .
16. הברית עם אברהם והייעוד הייחודי של זרע אברהם לא עברו לכל צאצאיו, אלא לאותם שנמצאו מתאימים: מבני אברהם בחר האל ביצחק כיורש הברית והייעוד, ואולם גם ישמעאל זכה בברכה (יז 20) והיה "לגוי גדול". משני בניו התאומים של יצחק, נבחר יעקב לממשיכו ושומר הברית - ולא עשיו, אחיו התאום, שזכה עם זאת לברכה (פרק כז) והיה לאבי אדום, ואלופי אדום ומלכיה היו צאצאיו (פרק לו).
17. על עקרותה של שרה - בראשית יא 30; טז 1; יח 10; כא 1 - 2; על עקרותה של רבקה - כה 21-26; ועל רחל העקרה - כט 31; ל 22 - 23.
18. על פי ספר דקדוקי הטעמים, שכתב אהרן בן אשר במאה ה- 10 לספירה, נקרא הספר "ואלה שמות", "ספר יציאת מצרים", "ספר הברית". גם במדרש בראשית (מהדורת אלבק, פרשה ג) נקרא הספר "אלה שמות". וכך נאמר: "ויהי אור - כנגד ספר אלה שמות שבו יצאו ישראל ממצרים מאפילה לאורה".
19. ואלו הפרשות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי. (ע"ע חלוקה התורה לפרשות).
20. חלק זה פותח בתיאור התרבותם של בני ישראל במצרים ושעבודם לפרעה מלך מצרים (שמות א); סיפור לידת משה וחייו במדיין (פרק ב); התגלות ה' למשה בסנה הבוער ומסירת צו השליחות - להושיע את בני ישראל משעבוד מצרים (פרקים ג-ד); שליחותם של משה ואהרן אל פרעה; סירוב פרעה לשלוח את העם ומכות מצרים (פרקים ה-יא); חגיגת הפסח, מצוות הפסח וחג המצות, יציאת מצרים - ומצוות פדיון בכורות ותפילין (פרקים יב-יג); קריעת ים סוף ושירת הים (פרקים יד-טו). פרקים טו- יח מתארים את האירועים שהתרחשו בתחילת דרכו של העם במדבר, ובהם - תלונות העם על המים המרים (טו 22 - 25); תלונות העם על האוכל וירידת המן, "לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (טז 1 - 4); דיני השבת הקשורים לליקוט המן (טז 22 - 30); מלחמת עמלק (יז 8 - 16); ביקור יתרו, חותן משה פרק יח).
21. השווה לעיל - דברי יוסף לאחים לפני מותו (בראשית נ 24).
22. על פי פסוק זה נמשך שעבוד מצרים 430 שנה - משך זמן שאינו תואם את חישוב השנים המבוסס על שנות חייהם של בני הדורות מזמן הירידה למצרים (שמות ו 14 - ז 7), המצטרף ל- 350 שנה. חז"ל הציעו מספר שיטות לפתרון הפער בין המספרים: לפי אחת השיטות, היו בני ישראל משועבדים 210 שנים בלבד. 400 השנים הנזכרות בברית בין הבתרים (בראשית טו) הן - לפי דעה זו - מהולדת יצחק; והמספר 430 שנה - מציין את משך הזמן מברית בין הבתרים ועד יציאת מצרים. ועוד בנושא - עמוס חכם, ספר שמות, מוסד הרב קוק, תשנ"א - 1991, כרך ראשון עמ' רל"ג-רל"ד.
23. יציאת מצרים כיסוד האמונה נקבעה כבר בדיבר הראשון: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ 2).
24. עמוס חכם, מבוא לספר שמות, סדרת דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"א - 1991, עמ' 37.
25. וכך גם: שמות כג 9; ויקרא יט 34; דברים י 19, כד 17.
26. בני ישראל ראו "כִּי בֹֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר", ופנו אל אהרן בתביעה: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" ואף נימקו את בקשתם והסבירו: "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (לב 1 - 2). אהרן הכוהן נכנע ללחץ העם ועשה עגל זהב ואף בנה מזבח לעגל (לב 2 - 5). על מעשה זה נזף משה באהרן: "מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה?" (לב 21). לפי המסופר בספר דברים (ט 20) - ה' ביקש להעניש את אהרן ולהשמידו, אך אהרן לא נענש בזכות תפילתו של משה.
27. "שמות, ספר", האנציקלופדיה של התנ"ך כרך ד, עורך: רפאל פוזנר, המרכז לטכנולוגיה חינוכית-ידיעות אחרונות, תשמ"ז - 1987, עמ' 145.
28. לדוגמה: יהושע ב 10; כד 4 - 7; שמואל א יב 6, 8; הושע יב 14; חגי ב 5; מלאכי ג 22; תהלים קו 7 - 13; קיד 1, 3.
29. חז"ל כינו את הספר "תורת הכוהנים" (משנה, מסכת מגילה, פרק ג הלכה ה). השם מעיד על תוכן הספר, העוסק בחלקו הראשון (פרקים א-יז) בהלכות קרבנות - הנוגעים מעיקרם לכוהנים (ולא לכלל ישראל) - תורת הקורבנות ומינוי הכוהנים. בתרגום השבעים נקרא חומש ויקרא "ספר הלוויים", שכן בתקופה ההלניסטית משמעות המילה היוונית ל"לוי" הייתה "כוהן". השם Leviticus (ספר הלוויים) נשתמר גם בתרגום הלטיני.
30. ואלה הפרשות בספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי. (ע"ע חלוקת התורה לפרשות).
31. בחינוך היהודי המסורתי נהגו להתחיל את לימוד התורה לילדים צעירים דווקא בספר ויקרא - ולא בספר בראשית, משום ריבוי המצוות שבו. ויש הנוהגים כך גם בימינו במסגרות לימוד חרדיות (תלמודי תורה לילדים). לפי מניין מצוות התורה של רמב"ם, יש בספר ויקרא 347 מצוות, שהן יותר ממחצית 613 (תרי"ג) מצוות התורה.
32. על פי מנחם בולה, שם, עמ' 18.
33. פרק כז, החותם את ספר ויקרא, עוסק - כהשלמה לחוקי הקדושה - בדינים הקשורים להקדשות: בני אדם, בהמות וחפצים שהוקדשו למקדש בנדרים מיוחדים, ואשר אפשר לפדות אותם בכסף שניתן לבית המקדש.
34. עוד על משמעות הציווי "קדושים תהיו" - נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר ויקרא, ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשמ"ח – 1986, עמ' 212.
35. בכל המקומות האחרים שיש בהם חוקים שנועדו לבני ישראל הצטווה משה לדבר "אל בני ישראל", ורק בפרק יט מופיע הציווי לדבר "אל כל עדת בני ישראל". ועוד בנושא בהרחבה - נחמה ליבוביץ, שם, עמ' 207 - 211.
36. נחמה ליבוביץ, שם, עמ' 210.
37. "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (יט 14), "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (יט 32). ועוד שלוש פעמים נזכרת אזהרה זו בהמשך ספר ויקרא: בקשר לאיסור הונאה - "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (כה 17); בקשר לאיסור על ריבית - " אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (כה 36) ובקשר לעבד עברי - "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (כה 43).
38. ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, תש"ס - 200, עמ' 528. לייבוביץ (שם, עמ' 528 - 536) עוסק בהרחבה במשמעותו של ציווי זה, מביא דברי פרשנים - ראשונים ואחרונים - ומדגיש את הקשר בין שני חלקי הציווי "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".
39. תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט הלכה ד.
40. ספר במדבר נקרא בלשון חז"ל "חומש הפקודים", בשל תיאור הַמִּפְקָדִים הפותחים את הספר, ותיאור המפקד השני בפרק כו. ראו לדוגמה - משנה, מנחות ד, ג. במדרש נקרא הספר גם "וידבר" (ויקרא רבא, פרשה יא).
41. ואלו הן פרשות הספר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קורח, חוקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי. (ע"ע חלוקת התורה לפרשות).
42. חלק זה כולל את המפקדים שנערכו לצורכי הצבא, סדר החנייה סביב למשכן וסדר נסיעת השבטים (פרקים א- ד); חוקים (פרקים ה-ו) ובהם דיני שילוח הטמאים מהמחנה, פרשת אישה סוטה, תורת הנזיר וברכת כוהנים; עניינים שונים, ובהם - חנוכת המזבח, חוקים הנוגעים ללוויים, פסח שני, השכנת הענן מעל למשכן (פרקים ז-י 10).
43. חלק זה בספר במדבר כולל את היציאה לדרך מהר סיני ותלונות העם (י 11 - יא 36); את ערעורם של מרים ואהרן על מנהיגות משה ואת הצרעת שפגעה במרים (פרק יב), את סיפור המרגלים ותוצאותיו (פרקים יג-יד) ואת מחלוקת קורח ועדתו (פרקים טז-יז). בחלק זה - קובצי חוקים, ובהם דיני קורבנות, דין מקושש עצים בשבת ודין ציצית (פרק טו), וכן דינים הקשורים בכוהנים ולוויים ופרשת פרה אדומה (פרקים יח-יט).
44. החלק השלישי בספר במדבר כולל אירועים שקרו לבני ישראל במהלך נדודיהם במדבר, ובהם: מות מרים, מי מריבה, מות אהרון והמלחמה בכנעני ובמלכי האמורי (פרקים כ-כא); פרשת בלעם - שבא לקלל את ישראל ויצא מברך (פרקים כב-כד); חטא בעל פעור וברית פנחס (פרק כה); המפקד השני (פרק כו); פרשת בנות צלפחד ומינוי יהושע (פרק כז); המלחמה במדיין (פרק לא); ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי (פרק לב). החוקים בחלק זה כוללים דיני קרבנות ונדרים (פרקים כח-ל), דינים הקשורים לערי מקלט ולרוצח בשגגה (פרק לה) ועוד.
45. חלק זה מתחיל "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (במדבר א 1) ומסתיים "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" (במדבר י 11).
46. "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה" (דברים ב 4).
47. ועוד בנושא: יחיאל צבי מושקוביץ, מבוא לספר במדבר, סדרת דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ח - 1988, עמ' 14 - 15. בניגוד לחומשים קודמים, לא נאמר בספר דברים שמשה אמר את הדברים במצוות ה'.
48. הספר נקרא גם "משנה תורה" לפי הנאמר בדברים יז 18: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם", ושם זה נזכר גם בספר יהושע (ח 32). אלא שלא ברור אם השם "משנה תורה" במקומות אלו מתכוון לספר כולו - או לחלק ממנו. חז"ל השתמשו בשם "משנה תורה" לחומש כולו - כפי שעולה מן התלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף לא עמ' ב). שמו הלטיני של הספר, Deuteronomium, הוא תרגום השם "משנה תורה" - ומכאן גם שמו באנגלית Deuteronomy.
49. ואלו הן הפרשות: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שפטים, כי תצא, כי תבוא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה. (ע"ע חלוקת התורה לפרשות).
50. ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 761. בניגוד לחומשים קודמים, לא נאמר בספר דברים מפורשות שמשה אמר את הדברים במצוות ה'.
51. בספר דברים הר סיני נקרא חורב, לדוגמה: דברים א 2, ד 10.
52. על החלוקות השונות שהוצעו לספר דברים: אהרן מירסקי, מבוא לספר דברים, סדרת דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, תשס"א - 2001, עמ' 16 - 17. ספר דברים כולל את התכנים והנושאים האלה: פתיחה, ואחריה נאומו הראשון של משה (א 6 - ד 40). בנאום סקירה היסטורית של האירועים מן היציאה מחורב ועד ההגעה לערבות מואב, ואחריו דברי אזהרה ומוסר. הנאום השני (ד 44-כו) מזכיר את ברית חורב, היא ברית סיני, ואת עשרת הדיברות, וכן את המצוות, החוקים והמשפטים שנמסרו לבני ישראל ושעליהם נכרתה הברית בערבות מואב. הנאום השלישי (כז-כח) כולל את המעמד בהר גריזים ובהר עיבל, ובו הציווי לבני ישראל לכתוב את דברי התורה על אבנים כאשר יעברו את הירדן, וכן הברכות והקללות, שנאמרו קודם לכן בספר ויקרא (כז). הנאום המסכם של משה (כט-לא) נאמר במעמד ברית ערבות מואב והוא כולל דברי אזהרה ומוסר, ואת העברת ההנהגה לידי יהושע בן נון. בסיום הספר - שירת האזינו וברכת משה לכל אחד משנים עשר השבטים - לפני מותו (לג) כמו ברכת יעקב לבניו טרם מותו (בראשית מט). הפרק המסיים את הספר - ואת התורה כולה - מתאר את מות משה.
53. עם זאת, יש בספר דברים נושאים ומצוות חדשים, שלא נזכרו בחומשים הקודמים, בעיקר אלו הנוגעים לכניסה לארץ ישראל ולחיי העם בארצו, כגון: דיני מלחמה (דברים כ), חוק המלך (דברים יז 14 - 20), מצוות ביכורים (דברים כו 1 - 11).
54. אהרן מירסקי, שם, עמ' 23.
55. שמונת הפסוקים המסיימים את ספר דברים - ואת התורה כולה - מספרים על מות משה. על זהות כותבם מביאים חז"ל שתי דעות: 1.יהושע כתב אותם: "עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע". 2. משה כתבם מפי ה': "עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב. מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף יד עמ' ב).
56. משה צבי סגל, מבוא המקרא א, קריית ספר, 1964, עמ' 101.
57. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד 35).
58. " לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים... כִּי אֵל קַנָּא ה'... פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים ו 14-15). וגם: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם" (דברים יא 16 - 17).
59. למשל: "...מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" (דברים ז 5).
60. לדוגמה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶתה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ..." (דברים ו 12-15), "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְווֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו... פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ... וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (ח 11 - 14).
61. וכך לדוגמה חוק המלך (דברים יז 14 - 20). המלך נדרש - עם המלכתו - לכתוב "אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר וְלִקְרֹא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם". הצלחת המלך וירושת המלוכה לבנים מותנות אפוא בלימוד מצוות התורה וקיומן - "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".
62. אהרן מירסקי, שם, עמ' 21 - 22.