יציאת מצרים

מבוא

יציאת מצרים היא אירוע מכונן בתולדות עם ישראל, בערכיו ובאמונתו,¹ הנזכר בדיבר הראשון מבין עשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ 2).² השעבוד במצרים והיציאה ממנה משמשים רקע והסבר למצוות רבות בתורה, ובהן השבת והחגים פסח, שבועות וסוכות, לצד מצוות חברתיות העוסקות ביחס לחלשים ולנזקקים, ובהם הגֵר.

יציאת מצרים היא פרק מרכזי בסיפור התגבשותו של עם ישראל, הפותח בהבטחת הארץ לאבות ובברית בין הבתרים ומסתיים עם כניסת העם לארץ המובטחת. לפי המסורת, יציאת מצרים היא עדות לברית בין עם ישראל ובין ה', שגאל את עמו מן השעבוד באותות ובמופתים גדולים.³
אחת לשנה, בליל הסדר, נוהגים לספר ביציאת מצרים בקריאת ההגדה של פסח, כסמל להזדהותם של היהודים, בכל דור ובכל מקום, עם היוצאים ממצרים, בבחינת "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". תביעת ה' מפרעה "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" (שמות ה 1) הייתה לסיסמה של המאבק לחירות בעת החדשה, ובכלל זה – המאבק לעלייה של יהודי ברית המועצות תחת השלטון הקומוניסטי.

מעט יוצרים: יציאת מצרים

מאת:

• דוד בן גוריון

"יש חוקרים מודרניים שכופרים ביציאת מצרים משום שאין לה זכר בכתבי מצרים.
אבל אין אדם צריך להיות מאמין עיוור או כפוף למסורת הכתובה בשביל להבין, שיציאת מצרים היא עובדה היסטורית בלתי מפוקפקת דבר שנחרת כה עמוק בהכרת העם, ושהדיו נשמעים כמעט בכל ספרי הנביאים ובכמה מספרי הכתובים –
אין ספק שהוא מאורע היסטורי, ומאורע מרכזי בתולדותינו.
– – – – – –
תקומת ישראל ומלחמת הקוממיות האירו לי את התנ"ך באור חדש,
ולאחר שעיינתי בו לאור המציאות של מלחמת הקוממיות…
נתעוררו בי שאלות שמפרשי התנ"ך בישראל בכל הדורות
לא שמו אליהן לב במידה מספיקה, כי בשבילם היו המושגים
עם, שבטים, כיבוש, מלחמה, גיאוגרפיה, ארץ ישראל, התנחלות,
שפת העם – כמעט רק מושגים מופשטים…
השאלות האלה הביאו אותי למסקנות אחדות בדבר קדמות ישראל בארצו,
שתמציתן היא – שהעם העברי ישב בארץ כל השנים,
ורק משפחה אחת ממנו ירדה מצרימה.
הדור השלישי של יורדי מצרים, בהנהגת משה רבנו,
יצא ממצרים וחזר לארצו לאחר נדודים במדבר,
שבהם זיכך משה, על-ידי מתן תורה נַעֲלָה יותר,
את האמונה העתיקה של העברים באל אחד.
אבל שבטי ישראל ישבו בארץ כל השנים."

*דוד בן-גוריון, עיונים בתנ"ך, הוצאת עם עובד, החברה לחקר המקרא והחברה להפצת משנתו של דוד בן גוריון, תשל"ו – 1976, עמ' 243-244.
© כל הזכויות שמורות להוצאה.

משעבוד מצרים ליציאת מצרים

תיאור השעבוד במצרים ויציאת מצרים נמצא במקורות המקראיים בלבד, בעיקר בספר שמות (א-טו). אבל השעבוד נזכר במקרא לראשונה עוד קודם לכן, בדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו 13). תחילת מימושו של שעבוד זה – בירידת יעקב למצרים (בראשית מו 5 – 6), אך סיפור השעבוד נמצא, כאמור, בספר שמות, בפתיחתו, לאחר תיאור התרבותם של בני ישראל במצרים ועלייתו לשלטון של מלך חדש "אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף".⁴
ריבויים המהיר והמופלא של בני ישראל – "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד"⁵ – עורר את דאגתו של המלך החדש, והוא חשש מן הריבוי של "עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"⁶ ומהשלכותיו האפשריות – אי נאמנותם במקרה של מלחמה – "וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ". במגמה להגביל את הריבוי של בני ישראל הטיל עליהם פרעה סדרת גזירות הדרגתית: תחילה גזר עליהם עבודות כפייה בבניית ערים,⁷ ואולם גזירות אלו לא השיגו את מטרתן – "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
אחר כך הטיל עליהם עבודות פרך, ובהמשך גזר על ילודת הבנים: בשלב הראשון ציווה פרעה על המיילדות להמית את הבנים הנולדים לעבריות, אך מאחר שהמיילדות התחמקו ממילוי הפקודה – פנה בשלב השני לכל עמו וציווה: "כָּל הַבֵּן [העברי] הַיִּלּוֹד – הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות 7 – 21). בנסיבות אלו של גזירות הבנים נולד משה בן עמרם ויוכבד, מי שנבחר לאחר מכן בידי ה' להנהיג את בני ישראל ביציאת מצרים ובמדבר.
מותו של המלך המשעבד ציין את תחילת סופו של השעבוד ואת הגאולה הקרבה: בני ישראל זעקו לה', "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב 23 – 24). ומיד לאחר מכן מסופר על ההתגלות של ה' למשה ועל בחירתו לשליחות: "לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג 10). ה' שלח את משה לבשר לבני ישראל שהוא יוציא אותם מארץ מצרים, יציל אותם מן השעבוד ויגאל אותם "בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים", וכל זאת – למען מימוש הברית בין ה' לעם ישראל: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו 6 – 7).⁸

יציאת מצרים - "ויהי בחצי הלילה"

הצעד הראשון לקראת יציאת מצרים היה שליחותו של משה אל פרעה בשם ה': "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה 1). לבקשת משה צירף ה' את אהרן, ושני האחים התייצבו לפני פרעה פעמיים: הפגישה הראשונה לא הועילה; פרעה התריס באוזניהם: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?", והחליט להכביד את השעבוד ולהחמיר את תנאי עבודתם של בני ישראל (ה 1 – 21).
הפגישה השנייה כללה אותות שנועדו להרשים את פרעה: מטהו של משה הפך לתנין ואף בלע את מטות החרטומים, אך ללא תוצאות; פרעה חזר והתריס באוזניהם: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?!" ואז הודיע ה' למשה כי מכאן ואילך הוא יקשה את לב פרעה "וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם" (שם ז 4) – והביא על פרעה ומצרים את עשר המכות.⁹
פרעה החליט להתיר את יציאת בני ישראל באופן מוגבל אחרי מכת צפרדע (ח 4 – 11), מכת ערוב (ח 21 – 28), מכת ברד (ט 27 – 35), מכת ארבה (י 16 – 20) ומכת חושך (י 24 – 27), אבל בכל פעם חזר בו, עד למכת בכורות (שמות יב).
הלילה שנקבע למכת בכורות היה גם הלילה שנקבע ליציאת מצרים: בני ישראל נצטוו לסמן את פתחי הבתים, כדי שלא יינגפו במכת בכורות. והם גם קיבלו הוראות להתכונן ליציאה: לקחת שֶׂה לכל משפחה – הוא זבח הפסח, לאכול אותו בחיפזון ולהיות מוכנים ליציאה, "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם". ואז, "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה", הכה ה' כל בכור בארץ מצרים, ובעקבות מכת בכורות הגיעה קריאתו של פרעה – "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" – ובני ישראל יצאו בחיפזון, עם מצות הבצק שלא הספיק להחמיץ, לא לפני ששכניהם המצריים נתנו להם "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת".
מספר היוצאים היה "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות יב 3 – 37), וזאת בהשוואה ל-70 הנפש שירדו עם יעקב למצרים (א 5). לפי המסופר בספר שמות, ישבו בני ישראל במצרים 430 שנים: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יב 41).¹⁰ אך גם לאחר היציאה של בני ישראל, שנעשתה ברשות פרעה, התחרט פרעה והחליט לרדוף אחרי בני ישראל. המרדף הסתיים כידוע בקריעת ים סוף ובטביעת פרעה וכל חילו בים.

יציאת מצרים בחוקי התורה

שעבוד מצרים ויציאת מצרים משמשים נימוק למצוות דתיות וחברתיות רבות בתורה. מצוות השבת והזכות הכללית למנוחה – ובכלל זה זכותם של עבדים ובהמות בית – מנומקת ביציאת מצרים: "וְזָכַרְתּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה" (דברים ה 14).
חג הפסח – ובכלל זה טקס ליל הסדר וההגדה של פסח – עוסקים ביציאת מצרים ובמצוות הקשורות לה: קרבן הפסח, איסור חמץ (וביעורו) ומצוות אכילת מצה. חג השבועות כולל את מצוות הבאת ביכורים בטקס המספר על שעבוד מצרים ויציאת מצרים (דברים כו 5 – 8). וגם מצוות סוכה בחג הסוכות קשורה ליציאת מצרים, "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג 43).
מצוות פדיון בכורות, הכוללת את פדיון הבן, מנומקת כזכר למכת בכורות, שממנה ניצלו בכורי ישראל; ומצוות הנחת תפילין אף היא עדות ליציאת מצרים: "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם"(שמות יג 16).
גם האיסור להחזיק עבד עברי לצמיתות מנומק בכך שבני ישראל כולם "עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כג 42). זכויות הגֵר במקרא – האיסור להונות אותו, לנצלו או להעבידו בפרך, ואף הציווי לאהוב אותו – מעוגנות בנימוק החוזר "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב 20; דברים י 19).
התורה מצווה עלינו לזכור את יציאת מצרים ומזהירה אותנו לא לשכוח את ההתנסות הקשה של השעבוד – את ה"טראומה הנמשכת של היותנו 'גֵרִים' בארץ זרה, מנוצלים ניצול מחפיר ונרדפים על נפשנו", שלא נעשה לאחרים את שעשו לנו.¹¹ זיכרון תקופת הגֵרוּת במצרים הוא גם נקודת זכות לבני מצרים, שהעניקו ליעקב ובניו מגורים ומחיה בשנות הרעה, ולפיכך הוסיפה התורה וציוותה: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג 8).

העשרה - קישורים

תיארוך יציאת מצרים – במסורת היהודית ובהיסטוריה של המזרח הקדום – באתר ויקיפדיה

פרופ' יהודה אליצור, יציאת מצרים לאור ההיסטוריה – באתר דעת

ד"ר שמואל אברמסקי, עבדות ישראל במצרים – באתר דעת

עמוס פריש, התייחסות ליציאת מצרים בראשיתו של ספר מלכים – באתר מקראנט

דיון על הסרט "נסיך מצרים" – סרט הנפשה של אולפני וולט דיסני על משה ויציאת מצרים – באתר כיפה