מי מריבה

על מי מריבה מסופר בספר במדבר (כ ): בני ישראל הגיעו לקדש שבמדבר צין, "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה", ולכן – "וַיָּרֶב¹ הָעָם עִם מֹשֶׁה": העם האשים את משה והטיח בו (לא בפעם הראשונה): "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה… וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת" (פס' 2 – 5).

משה ואהרן פנו לאוהל מועד, ושם ציווה ה' על משה לקחת את הַמַּטֶּה, לאסוף יחד עם אהרן את בני ישראל, "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע". וכך עשה משה: הוא לקח את המטה, ובסיוע אהרן הקהיל את כל עדת בני ישראל, אבל בניגוד לציווי הוא הרים את ידו והכה במטה על הסלע פעמיים (במקום לדבר אל הסלע).

בכל מקרה, התוצאה הייתה כמובטח: "וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים,", אך תגובת ה' הייתה קשה: ה' הודיע למשה ואהרן מה היה חטאם ומה יהיה עונשם: החטא – "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (פס' 12),² והעונש – שניהם לא יזכו להביא את העם לארץ המובטחת. חומרתו של העונש עוררה שאלות על מהות חטאם של משה ואהרן בפרשה זו של מי מריבה. בפתיחת ספר דברים מציע משה הסבר אחר לעונש שגזר עליו ה' ומנע ממנו את הכניסה לארץ ישראל: "וה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים ד 21). בדברים אלו מסביר משה כי החטא היה של העם ולא חטאו שלו. פרשנות זו לפרשת מי מריבה מנוסחת באופן מפורש וברור בספר תהלים (קו 32 – 33):"וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחו וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו." על פי פרשנות המזמור – העם, ולא משה ואהרן, הוא האשם באירועי מי מריבה, ומשה רק קיבל על עצמו את עוון העם.