ספר הזוהר

מבוא

ספר הזוהר¹ הוא "היצירה הקלאסית של ספרות הקבלה היהודית", שככל הנראה נכתב בספרד במאה ה-13 בידי משה די ליאון. ספר הזוהר "הוא ביסודו פירוש לכל חמשת חומשי התורה", המציג השקפה קבלית על התורה ונוגע במגוון רחב של נושאים: "אין לך כמעט תחום מחיי האדם שלא מצא בו ביטוי".² המסורת מייחסת את ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, ודברים רבים בספר אכן מובאים בשמו. ספר הזוהר נכתב ברובו בארמית, בלשון סמלים ורמזים קשה להבנה, גם למי ששולט בשפה זו.

החל במאה ה-16 היה ספר הזוהר "לספר מקודש שמעמדו נתבצר לצד המקרא והתלמוד", וזכה להערצת הציבור הרחב כספר קדוש.³ במשך מאות שנים נחשב ספר הזוהר לנחלתם של יחידי סגולה, אך בימינו רבים מבקשים לקרוא בו, ומכאן תרגומיו הרבים לעברית⁴ ולשפות אחרות, ובהן גרמנית, צרפתית ואנגלית לצד מהדורות מקוונות של פרקים מן הספר ברשת האינטרנט.

ספר הזוהר ומחברו

יש הסבורים כי שמו של הספר – ספר הזוהר – קשור "לתפקודו הזוהרי של הפסוק 'וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ' (דניאל יב 3)".⁵ וכך דורש ספר הזוהר את הפסוק: "והמשכילים יזהירו" – כגון התנועות שמנגנות, ובניגון שלהן נמשכות והולכות אחריהן האותיות והנקודות, ומתנועעות אחריהן כחיילים אחרי מלכיהם…"⁶ וכך נוצרת מעין "סימפוניה של מסתורין" המשמשת רקע לחיפוש אחר הסודות שבתורה: "כמה חביבין דברי התורה, שבכל מילה ומילה יש סודות עליונים… אף על פי שיצא ממנה סיפור סתם – ודאי לא בא להראות על אותו סיפור, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים."⁷

לפי המסורת ולפי הכתוב בספר הזוהר, הוא הועלה על הכתב בידי תלמידיו של ר' שמעון בן יוחאי (במאה ה-2 לספירה), אבל המחקר המודרני של ספר הזוהר העלה כי הוא נכתב בספרד במאה ה-13 (לא לפני שנת 1270) בידי המקובל משה די ליאון,⁸ שהחל להפיץ את הספר והציגו כאוסף של מדרשים עתיקים שמצא בכתבי יד והעתיק – אך לא כתב בעצמו.

הראשון שניסה לברר את זהותו של מחבר ספר הזוהר היה ר' יצחק מעכו, שנפגש לשם כך עם די ליאון בשנת 1305.⁹ באותה פגישה הבטיח די ליאון לחשוף את המקורות שעליהם הסתמך – אך הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. לפי דעה אחרת, הספר לא נתחבר בידי משה די לאון, אלא הוא יצירה שיתופית של "חבורה שלמה שעסקה יחד בתורת הקבלה" על פי מסורת משותפת וטקסטים עתיקים, ופעלה עוד לפני כתיבת ספר הזוהר, באמצע המאה ה-13 ^10. על פי דעה זו, התיאור של חבורת רשב"י בספר הזוהר מצביע על חבורה היסטורית בתקופתו של ר' משה די ליאון, ש"יכלה לכלול גם אשכנזים, כגון ר' יוסף הארוך ור' דוד בן יהודה החסיד" – ובכך להסביר את "המסורות והמנהגים הזוהריים שמקורם באשכנז".

ספר הזוהר אינו ספר אחד, אלא "ספרות שלמה שנתאחדה בשם כולל", והיא כוללת בדרך כלל שלושה ספרים נפרדים: א. ספר הזוהר על התורה (שלושה או חמישה חלקים); ב. תיקוני הזוהר; ג. זוהר חדש.¹¹

ספר הזוהר על התורה

ספר הזוהר לא התפרסם כיצירה אחת, אלא כקבצים, הכלולים כיום תחת הכותרת "ספר הזוהר על התורה". עיקרו של ספר הזוהר מאורגן לפי פרשיות התורה כסדרן בחמישה חומשי תורה,¹² והוא פירוש קבלי על התורה, ובו דרשות – ארוכות וקצרות, סיפורים על רבי שמעון בר יוחאי וחבריו ודברי אגדה.

ספר הזוהר אינו מציג דרשות על כל או על רוב הפסוקים בפרשה – אלא על מיעוטם בלבד – ופעמים רבות מפליגה הדרשה לעניינים שונים הרחוקים מפסוקי הפרשה. לכל דרשה יש פתיחה, המעוגנת בדרך כלל בפסוקי נ"ך – בעיקר בפסוקים מספר תהלים. ספר הזוהר על התורה כולל גם שלוש חטיבות שבהן חוזרת ומופיעה המילה "אידרא" – מילה בארמית שפירושה: מושב דיונים של חכמים. בספר הזוהר יש שלושה מושבים מסוג זה:
אידרא רבה – "מושב הדיון הגדול", עוסק בסודות הבריאה וכולל את דבריהם של ר' שמעון בר יוחאי ותשעת תלמידיו, ובהם אלעזר בנו.¹³ הדיון בחלק זה מסתיים עם מותם של שלושה מן המשתתפים, ש"נשרפו" באש התלהבותם מן העיסוק בסתרי תורה. אידרא רבה נדפס בפירוש הזוהר לספר במדבר, פרשת נשא.
אידרא זוטא – "מושב הדיון הקטן", מתאר את רגעי חייו האחרונים של שמעון בר יוחאי ואת מותו. בחלק זה יש דרשה של שמעון בר יוחאי המסכמת את הנושאים בחלק הראשון של הספר (אידרא רבה), וכוללת הקבלה בין מותו של בר יוחאי לפטירתו של משה רבנו.
אידרא דבֵּי משכנא – "מושב בית המשכן", ובו מתדיינים שמעון בר יוחאי ושלושה מתלמידיו על פסוקים מתוך פרשות המשכן (בספר שמות) בניסיון למצוא בפסוקים אלו – על דרך הסוד – את רזי התפילה. אידרא דבי משכנא מופיע בספר שמות בתחילת פרשת תרומה – פרשה העוסקת בבניית המשכן.
ספר הזוהר על התורה מקיף, כאמור, עניינים רבים מתחומים שונים, ובהם סודות הבריאה וגילוי האלוהות, מעשי חכמים, הקריאה בכף היד וחכמת הפרצוף ועוד.

תיקוני הזוהר וזוהר חדש

תיקוני הזוהר הוא חיבור המציג שבעים אופנים של פירוש המילה הפותחת את התורה – "בראשית":¹⁴ כל פרק בספר נפתח בפירוש חדש של מילת הפתיחה – "בראשית", ועוסק אגב כך בפסוקים אחרים מפרשת הבריאה. חיבור זה נחשב במשך דורות רבים חלק בלתי נפרד מספר הזוהר, אך מסתבר שהוא איננו חלק מן הזוהר שכתב משה די ליאון. משערים שספר תיקוני הזוהר נכתב על ידי מקובל לא ידוע, שחי גם הוא בספרד וכתב את הספר זמן קצר לאחר כתיבתו של הזוהר, כנראה במאה ה-14.¹⁵ "תיקוני הזוהר" כתוב גם הוא בארמית ובסגנון דומה לזה של ספר הזוהר.
זוהר חדש – ובו מדרש קבלי לשניים מחמישה חומשי תורה – ספר בראשית וספר ויקרא – וכן לשלוש מתוך חמש מגילות: מגילת רות, שיר השירים ומגילת איכה. חיבור זה הוא כיום חלק מספר הזוהר – אך הוא נתחבר בתקופה מאוחרת יותר. הזוהר החדש הוא אסופה של מדרשים השייכים לספרות הזוהר ונאספו מתוך כתבי יד על ידי מקובלי צפת, ואחד מהם – אברהם הלוי ברוכים – הוא שערך את הספר במאה ה-16. ¹⁶

פירושים לספר הזוהר

ספר הזוהר השפיע על בני דורו בדרכים שונות: היו מקובלים שהתייחסו אליו כאל מדרש עתיק ושילבו אותו בכתביהם, אחרים ניסו לחקות את סגנונו ולשונו, והיו שניסו לפרש חלקים מתוכו.¹⁷
פירושים מוקדמים יותר לספר הזוהר נכתבו החל במאה ה-16, ובהם פירושו של המקובל מצפת ר' משה קורדובירו, ומאוחר יותר – פירושו של הגר"א (המאה ה-18).

הספרות הפרשנית לספר הזוהר נכתבה בעיקר אחרי פרסומו בדפוס בשנים 1587 – 1560 בשתי מהדורות, שהביאו להפצתו בקהילות היהודים ברחבי העולם. גם בימינו נכתבים פירושים לספר הזוהר והוא מתורגם לשפות שונות – אנגלית, צרפתית גרמנית ועוד – וכל תרגום הוא, כידוע, סוג של פרשנות. חוקרי קבלה – ובהם גרשום שלום, משה אידל ויהודה ליבס – מנסים לפענח במחקריהם את סודו של ספר הזוהר, ובפרשנותו עוסקים גם מקובלים המקדישים את כל זמנם ללימוד הספר, דוגמת הרב יהודה אשלג.

בפירושו לספר הזוהר, "הסולם", מציע הרב אשלג שיטה חדשה ללימוד ספר הזוהר (והקבלה בכלל) המבוססת על שיטתו של האר"י – הקבלה הלוריאנית. את פירושו של הרב אשלג לספר הזוהר אפשר למצוא היום ברשת האינטרנט, לצד פרקים מתוך ספר הזוהר בארמית, ותרגומים של פרקים מן הספר לעברית.

העשרה - קישורים

מאמר של פרופ' יהודה ליבס, "שימושן של מילים בספר הזוהר" – באתר

מאמר של הנרי וסרמן על מחקרו של פרופ' גרשום שלום על מקורות ספר הזוהר – באתר עיתון הארץ