אברהם אִבֵּן עזרא

מבוא

אברהם אִבֵּן עזרא¹ (1090 – 1165) נולד בטודלה והיה יוצר רב-גוני – פייטן ומשורר, פרשן המקרא ודקדקן, מתמטיקאי ואיש מדע. את עיקר שירתו כתב בספרד ונחשב לאחרון הפייטנים הגדולים של שירת הקודש, וגם שירת החול שלו מסמלת "את קץ העידן הקלאסי" של שירת ספרד.² אבן עזרא קנה את פרסומו לדורות דווקא בזכות פעילותו מחוץ למולדתו ספרד – פרשנות המקרא שכתב בשנות נדודיו, פרשנות פשט המייצגת את המתח המפרה "בין אמונה בקדושת המקרא ואמיתותו ובין חירות פרשנית יתירה". מאחר שנדד במשך רוב חייו הבוגרים בקהילות היהודים מחוץ לספרד, כתב את כל יצירותיו בעברית (ולא בערבית).³ אבן עזרא נחשב לגדול שבין אנשי המדע היהודים שפעלו בימי הביניים המוקדמים, ויצירתו המדעית העיקרית הם חיבוריו האסטרולוגיים.

מעט יוצרים: כי אשמרה

מאת:

• אברהם אבן עזרא

כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת – אֵל יִשְׁמְרֵנִי,
אוֹת הִיא לְעוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.
—————————-
השבת היא אות ברית בין הבורא לאדם.

אָסוּר מְצֹא חֵפֶץ, עֲשׂוֹת דְרָכִים,
גַם מִלְּדַבֶּר בּוֹ דִּבְרֵי צְרָכִים,
דִּבְרֵי סְחוֹרָה אוֹ דִּבְרֵי מְלָכִים –
אֶהְגֶּה בְּתוֹרַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי.
—————————
אסור לעסוק במלאכות אסורות בשבת (אבות המלאכה)
ואסור ללכת בשבת מחוץ לתחום השבת.

בּוֹ אֶמְצָא תָמִיד נֹפֵשׁ לְנַפְשִׁי,
הִנֵּה לְדוֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי
מוֹפֵת, בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי –
כָּכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי.
—————————
לדור ראשון, לדור המדבר, נתן האל הקדוש מופת:
אות וסימן – מנה כפולה, לחם משנה, של מָן (לחם משמיים)
שקיבלו בני ישראל ביום שישי,
כדי שיספיק גם לשבת.

רָשַׁם בְּדָת הָאַל חֹק אֶל סְגָנָיו,
בּוֹ לַעֲרֹךְ לֶחֶם פָּנִים בְּפָנָיו.
גַם בּוֹ לְהִתְעַנוֹת עַל פִּי נְבוֹנָיו
אָסוּר, לְבַד מִיּוֹם כִּפּוּר עֲוֹנִי.
הוּא יוֹם מְכֻבָּד, הוּא יוֹם תַּעֲנוּגִים,
לֶחֶם וְיַיִן טוֹב, בָּשָׂר וְדָגִים,
הַמִּתְאַבְּלִים בּוֹ הֵם אָחוֹר נְסוֹגִים –
כִּי יוֹם שְׂמָחוֹת הוּא וּתְשַׂמְּחֵנִי.
—————————
בחוקי השבת רשם האל חוק לסגניו, הכוהנים,
לערוך לחם טרי על שולחן הפנים שבמשכן (ובמקדש).
לפי חכמי ההלכה אסור לצום, להתענות, ביום שבת,
פרט לשבת שבו חל יום הכיפורים.
האבלים נסוגים מאבלם ומפסיקים להתאבל למשך השבת.

מֵחֵל מְלָאכָה בּוֹ – סוֹפוֹ לְהַכְרִית, (מי שמחלל את השבת ועושה בו מלאכה – דינו כָּרֵת (מוות בידי שמים).)

עַל כֵּן אֲכַבֵּס בּוֹ לִבִּי בְּבוֹרִית, (אטהר את ליבי (בורית=סבון).)
וְאֶתְפַּלְּלָה אֶל אֵל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית,
מוּסָף וְגַם מִנְחָה הוּא יְעַנֵנִי.

תולדות חייו

אברהם אבן עזרא נולד כנראה בשנת 1090 או בשנת 1093⁴ בעיר טודילה שבספרד, לאביו מאיר, בן למשפחה מיוחסת. בצעירותו סבל עוני ומחסור ונמנה עם תלמידי החכמים, המשוררים ואנשי המדע שנזקקו לתמיכתם של יהודים עשירים ונדיבים – בני השכבה הגבוהה שהיו מקורבים לשלטונות – והיחסים המורכבים בין התומך הנכבד ובין איש הרוח הנתמך קיבלו ביטוי קליל והומוריסטי בשירת החול שלו. אברהם אבן עזרא היה ידידו הצעיר והקרוב של המשורר והפילוסוף יהודה הלוי, שנולד גם הוא בטודלה שבספרד. על פי האגדה, התחתן אבן עזרא עם בתו של יהודה הלוי, שהסכימה להינשא לו למרות היותו עני וחסר אמצעים. לאבן עזרא היו חמישה ילדים, אך רק אחד מהם ידוע בשמו – בנו יצחק, שהיה גם הוא משורר, ולימים התאסלם.⁵

בגיל 50 (בערך) עזב אבן עזרא את ספרד ועבר לאיטליה, אך נותר גאה במוצאו ובמורשתו וכל ימיו התהדר בכינוי "אברהם הספרדי". תחילה התיישב ברומא וחי בה במשך כמה שנים, ולאחר מכן נדד בין ערי איטליה, והביא לקהילות היהודים שם את התרבות והיצירה של יהודי ספרד, ובכלל זה – את הלשון העברית, לאחר שעמד על העברית המשובשת של פייטני איטליה.⁶ כדי לשפר את העברית של חכמי רומא כתב אבן עזרא ספרי דקדוק בעברית, ובהם הספר "מאזניים". לפרנסתו עסק, בין השאר, בהוראת עברית וכן בתרגום יצירותיהם של יהודי ספרד מערבית לעברית, להשכלתם של יהודי איטליה. בנדודיו באירופה הגיע אברהם אבן עזרא לצרפת, שם היה בקשר עם רבנו תם, נכדו של רש"י – ולאנגליה, שם כתב את "איגרת השבת".⁷ ויש הסבורים שהגיע גם לארץ ישראל ולצפון אפריקה. אבן עזרא עסק גם בהגות – אם כי רק כעיסוק צדדי, בהשוואה לתחומי יצירתו האחרים – וכתב שני חיבורים הגותיים: את "ספר השם" על שמות האלוהות ואת "יסוד מורא" על טעמי המצוות.

במשך כ-25 שנות נדודיו באירופה כתב אבן עזרא את פרשנותו למקרא – שבזכותה קנה את עיקר פרסומו לדורות. לידינו הגיעו פירושיו הקצרים לחמישה חומשי תורה – ולשניים מהם גם פירושיו הארוכים, וכן פירושו לספר ישעיהו, פרשנותו לחמש מגילות ולספרים איוב ודניאל.⁸ לא ידוע אם כתב פירוש לכל ספרי המקרא, וכבר מבאריו הראשונים טענו שלא היו בידיהם פירושיו לספרי נביאים ראשונים לירמיהו, ליחזקאל, למשלי, לעזרא ולנחמיה ולדברי הימים.⁹ בשנות נדודיו כתב גם חיבורים על הלשון העברית והדקדוק וספרי אסטרונומיה ואסטרולוגיה. שירתו – קודש וחול – נכתבה בשנותיו בספרד. נדודיו הרבים הקשו על שימור יצירותיו, וכמה מחיבוריו המדעיים שנכתבו בעברית אבדו, ונשתמרו רק בתרגומיהם ללטינית, לצרפתית ולקטלאנית.¹⁰ אברהם אבן עזרא נפטר בשנת 1165, כנראה באנגליה, ובין מסמכיו נמצאה עדות בכתב ידו על סופו המתקרב: "ואברהם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרון אף ה'."¹¹

שירתו של אברהם אבן עזרא

אברהם אבן עזרא, כמו משוררי ספרד אחרים, כתב שירי קודש, פיוטים, לצד שירי חול.¹² שירת החול של אבן עזרא עוסקת בנושאים שרווחו בסוגה זו, ובהם שירי ידידות, אהבה וקינה – לצד חידוש משלו – שירי ויכוח, שבהם מתנצחים ביניהם שני צדדים המייצגים רעיונות מופשטים או מהויות – מי מהם חשוב יותר, לדוגמה: ויכוח בין האביב לחורף, בין הלחם ליין,¹³ בין השבת לחגים, בין האדם לבעלי החיים. שירת החול של אברהם אבן עזרא כללה מכתמים – שירים קצרים ולהם תוכן סטירי עוקצני או דבר חידוד. בשירים אלו נתן המשורר ביטוי קליל, הומוריסטי ואף אירוני – אך לא מריר – לתלאות החיים שהיו מנת גורלו, ולתלותו בעשירים ונגידים שהיו בעלי ממון – אך לא בהכרח הצטיינו בחוכמתם. כך התלונן אבן עזרא על התרוצצותו בניסיון לפגוש את השר מיטיבו – ואת הדחיות שקיבל מבני פמלייתו:

"אַשְׁכִּים לְבֵית הַשַּׂר – / אוֹמְרִים: כְּבָר רָכַב, /

אָבוֹא לְעֵת עֶרֶב – / אוֹמְרִים: כְּבָר שָׁכַב" –

ומסקנתו האירונית של המשורר:

"אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי / נוֹלַד בְּלִי כּוֹכָב (=בלי מזל)."

אך כל אלה לא פגעו בגאוותו העצמית, וכמו אנשי רוח ויוצרים חסרי אמצעים בימיו ובמצבו – האמין ביתרון חוכמתו ורוחו. באחד ממכתמיו מתאר אבן עזרא את מעילו הבלוי והקרוע – "מעיל יש לי והוא כדמות כְּבָרָה" מלא חורים עד כי המשורר נלאה "מספור את כל נקביו", אך בסיום השיר ומתוך הכרת ערך עצמו מבקש המשורר: "אלוהי, החליפהו במעטה / תהילה לי, ותיטיב התפירה." זהו "אברהם אבן עזרא, המספר על עוניו ותלאותיו וחיוך על שפתיו".¹⁴ עוד חידוש של אברהם אבן עזרא בתחום שירת החול היה סיפור משל מחורז שכתב, "חי בן מֵקיץ", ובו דמות פלאית, המייצגת את השכל, מתגלה למשורר ולוקחת אותו למסע שבמהלכו הוא מתוודע אל בוראו, אל נשמת האדם ואל החכמה. לצד שירי חול כתב אברהם אבן עזרא עשרות פיוטים, המבטאים את רגשותיו הדתיים ובהם דברי שבח והלל לבורא עולם ולרוממותו. מקצת פיוטיו שולבו בתפילות השבת והחג של קהילות היהודים בעירק ובצפון אפריקה וגם בזמירות השבת של מרבית קהילות ישראל, ובהן "צמאה נפשי",¹⁵ "כי אשמרה שבת". על שירתו של אברהם אבן עזרא כתב יהודה אלחריזי: "וכל פיוטיו נוראים וענייניו נפלאים / כהם לא ראו הרואים."¹⁶

פרשנות המקרא של אבן עזרא

אבן עזרא הציג את עיקרי פרשנותו בדברי ההקדמה המחורזים לפירושו לתורה, באלה המילים:

"זה ספר הישר / לאברהם הַשָׁר / ובעבותות הדקדוק נקשר / ובעיני הדעת יכשר / וכל תומכו מאושר."

במילה "ישר" מתכוון אבן עזרא לפירוש פשט, שצריך לעמוד במבחן הכפול של כללי הדקדוק הקפדניים ושל סבירות רציונאלית ("בעיני הדעת"). פירושיו של אבן עזרא מבוססים אפוא על סבירות סגנונית, הנקבעת לפי לשון הדיבור של בני האדם ואינה מייחסת למקרא לשון או דרך הבעה ייחודיות: "חלילה שידבר הנביא בגימטריות וברמיזות."¹⁷ פרשנות המקרא של אבן עזרא מעוגנת בהנחה השכלתנית שהכתוב במקרא אינו עומד בסתירה לתבונה – ואף לא בסתירה לפסוק אחר במקרא. ובמקום שנראה כי יש סתירה – על הפרשן לעשות "תיקון" ולהתאים את הכתובים לתביעות התבונה, אך לעשות זאת רק באותם מקרים מעטים והכרחיים.

אבן עזרא קיבל בדרך כלל את סמכותם של מדרשי ההלכה של חז"ל כפרשנות מחייבת להלכות שבתורה, אך לא ראה במדרשי האגדה שלהם פירושים מחייבים. הוא גילה גישה נועזת בכל הקשור למחברי ספרי המקרא, וראה בפסוקים או בפרקים מסוימים תוספת מאוחרת. כך, לדוגמה, הוא קבע את זמנן של הנבואות בחלק השני של ספר ישעיהו לתקופה מאוחרת – ימי גלות בבל. הוא גם קבע שכל מזמורי תהלים נכתבו ברוח הקודש – אך לא על ידי דויד המלך אלא על ידי משוררים נביאים, המזוהים לעתים בכותרות המזמורים. נראה שעיקר חשיבותו כפרשן אינה דווקא בתרומתו המקורית, אלא "בבחנים שהעמיד לצורך הברירה הביקורתית" מן הפרשנות הבבלית והספרדית שקדמה לו, תוך היצמדות לפשט ולסבירות הרציונאלית. "רמזיו הביקורתיים הנועזים, ושמא אף לשונו החריפה ומזגו הפולמוסי" הקנו לו "תדמית של חדשן קיצוני" – ולא היא: במרבית המחלוקות בפרשנות המקרא הוא ייצג "עמדת ביניים שקולה" שהעידה על אחריות ציבורית – אך גם על עצמאות, כפי שהעיד בהקדמתו לתורה: "ומה' לבדו אירא / ולא אשא פנים בתורה."¹⁸

אִבֵּן עזרא - איש לשון ומדען

אברהם אִבֵּן עזרא נחשב לאחד מאבות הדקדוק העברי. הוא ליקט בכתביו את פרי עבודתם של קודמיו, אך בניגוד להם – כתב את ספריו בעברית (ולא בערבית). וכל זאת בהתחשב בקהל היעד העיקרי של ספרים אלו – חכמי איטליה הנוצרית, שלא ידעו ערבית. כשהגיע לרומא, גילה אבן עזרא כי העברית של פייטני איטליה ומלומדיה לקויה ומשובשת, והידע שלהם בדקדוק העברי מוגבל לספרי המדקדקים הספרדים הראשונים שכתבו בעברית. רק בתיווכו של אבן עזרא הכירו חכמי איטליה את שיטת הדקדוק העברי המתקדמת, שהתבססה על שורשים בני שלוש אותיות. שם, באיטליה, כתב ככל הנראה את ספרו "מאזניים" על יסודות הדקדוק העברי. כמו כן חיבר את הספר "צחות" ובו שילוב של הגות ודקדוק, "שפה ברורה" על תפקידי האותיות, את הספר "יסוד מספר" על שמות המספרים – ועוד. אבן עזרא גם תירגם לעברית את ספרי יהודה חיוג' על שיטת השורשים בני שלוש האותיות.
בתחום המדע היה אברהם אבן עזרא החשוב באנשי המדע היהודים של זמנו – וגם לאחר מכן. הוא הטביע את חותמו "כמתווך מדעי" למלומדים – יהודים ונוצרים כאחד. אבן עזרא היה יוצר פורה, מקורי ורב פנים, שעסק גם בתחום המדעים – במתמטיקה, באסטרונומיה ובאסטרולוגיה. תרומתו המרכזית למדע היו חיבוריו בתחום האסטרולוגיה – שמונה קונטרסים שכתב בשנים 1146 – 1148. מקצתם תורגמו לצרפתית – וממנה ללטינית ולאנגלית – וגם לקטלאנית. אבן עזרא כתב ספרים רבים בתחום האסטרונומיה, ובהם הלוחות האסטרונומיים פרי עבודתו,¹⁹ אך מרבית כתביו בתחום זה לא נחקרו עדיין. בשנת 1146 כתב את חיבורו הראשון על האצטרולב²⁰ – "כלי נחושת – וארבע שנים לאחר מכן, בזמן שהותו באנגליה, כתב חיבור שני על האצטרולב, שהגיע לידינו רק בגרסתו הלטינית.²¹

העשרה - קישורים

שירי הקודש של אברהם אבן עזרא – באתר פרויקט בן יהודה

מידע על אברהם אבן עזרא, בצירוף כמה מפיוטיו, מלווים בדברי הסבר ועם לחנים לפי מסורות עדות ישראל – באתר פיוט

אברהם אבן עזרא, גרסה מקוונת של איגרת השבת – באתר דעת

אברהם אבן עזרא, גרסה מקוונת של "יסוד מורא" – באתר