ביקור חולים

המושג "ביקור חולים" הוא בלשון חז"ל ונזכר לראשונה בתלמוד הבבלי כאחת משש מצוות, שאדם נהנה מעשייתן (מפירותיהן) בעולם הזה – והשָׂכָר שמור לו לעולם הבא.¹ מצוות ביקור חולים שייכת לתחום של צדקה וגמילות חסדים, ונמנית עם המצוות שאין להן שיעור – היינו: שאין לגביהן הגדרה של כמות, ואין קביעה של מכסה מזערית או מרבית בכל הקשור לנדיבותו של הפרט כלפי הזולת הנזקק. לפיכך חובה על כל אחד – גם על גדולים ומכובדים – לבקר חולים, "אפילו מאה פעמים ביום". לפי חז"ל, מצוות ביקור חולים מקילה על צערו של החולה: "כל המבקר חולה – נוטל אחד משישים (=1/60) בצערו (=מסבלו)."² רבי עקיבא אמר כי "כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים (=רוצח)", וקביעה דומה אך חיובית גורסת, ש"כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה".³
מצוות ביקור חולים אינה נזכרת בתורה, אך חז"ל מצאו לה רמזים בתורה, כגון מדרשי אגדה המוצאים לה ביסוס בסיפור על אברהם והמלאכים: על הפסוק הפותח את הסיפור – "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (בראשית יח 1) – נאמר במדרש⁴ כי ה' בא לבקר את אברהם שהיה חולה לאחר ברית המילה. ולפי מדרש אחר, אחד משלושת המלאכים שבאו אל אברהם היה רפאל, "שבא לְרַפְּאוֹת את אברהם".⁵ ורמב"ם, שהיה גם רופא, הדגיש את חשיבות המצווה בהקלה על סבלו של החולה ועל תחושת בדידותו, במטרה לעודד את רוחו, ובכך לסייע להחלמתו הגופנית. הוא פסק כי "ביקור חולים – מצווה על הכול, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף – משובח". ועם זאת, מתוך התחשבות בחולה, הוסיף הסתייגות: "ובלבד שלא יטריח [את החולה]."⁶ ובספר חסידים מודגש ההיבט החברתי של מצוות ביקור חולים: "עני חולה ועשיר חולה – ורבים הולכים לעשיר לכבדו ; תלך אתה אצל העני, אפילו אם העשיר תלמיד חכם, כיוון שרבים מצויין (=מצוייים) אצלו, ואצל העני – אין הולך אדם."⁷ ובספר הפסיקה שולחן ערוך נקבע כי יש לבקר גם חולים נוכרים – "מפני דרכי שלום".⁸
במהלך הדורות קבעו פוסקים כללים מוגדרים יותר בתחום ביקור חולים, לדוגמה: הגדירו מיהו חולה הנזקק לעזרה ולביקור חולים, ואם חובת ביקור חולים חלה גם על חולה נפש, ומה הדין במקרה של חולה במחלה מידבקת ועוד.⁹ ההלכה גם הדגישה את הצורך לדאוג לכלל ענייניו של החולה – לטפל בחובות שאינו יכול לפרוע בגין מחלתו, לתמוך בבני משפחתו, לטפל ברכושו ועוד. ויש כמובן תפילות מיוחדות רבות שנתחברו לרפואתם של חולים.¹⁰