התנ"ך בחיי האדם ובמעגל השנה

השתלבותו של התנ"ך בחייו של היהודי המסורתי

< 1 דקות

התנ"ך, על ספריו, חוקיו ומזמוריו, יכול ללוות את חייו של היהודי שומר המסורת מראשיתם ועד סופם – מן הלידה ועד לקבורה – בשעת שמחה או צער, כמו גם בעת צרה וסכנה ליחיד או לציבור. לתנ"ך מקום חשוב גם בעיצוב לוח השנה העברי, על תפילותיו, טקסיו ומנהגיו – בראש חודש, בשבת ובחג, בימי צום ואבל ובימי זיכרון לאומיים.
שניים מטקסי הלידה נזכרים בתורה: ברית מילה במלאות לתינוק שמונה ימים (בראשית יז 10 – 14) ופדיון הבן הבכור 30 יום לאחר לידתו (שמות יג 11 – 13; במדבר יח 15 – 16). וגם מתן שם לבן או לבת הנולדים נעשה לעתים קרובות בהשראת שמות מן המקרא. בטקס בר מצווה ובת מצווה הנער והנערה יכולים לקבל עליהם את קיום מצוות התורה. לפי ההלכה, הנער יכול להתחיל להניח תפילין לקראת בר המצווה, ובשבת בר המצווה הוא עולה לתורה, לקריאת התורה וההפטרה. ויש קהילות שבהן גם הנערה בת המצווה עולה לתורה. גם החתן – בשבת שלפני חתונתו או אחריה – בקהילות רבות עולה לתורה, לקריאת התורה או ההפטרה. ובטקס הנישואין, בשעת החופה, נוהגים לומר שבע ברכות הכוללות פסוקים מן התנ"ך. בסיום טקס החופה החתן שובר כוס לזכר חורבן ירושלים, ואומר שני פסוקים ממזמור תהלים (קלז) הפותחים במילים: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם – תִּשְׁכַּח יְמִינִי." גם מנהגים הקשורים לסיום הנישואין ולגירושין, ובהם גט, ייבום וחליצה – הם מן המקרא. טקס הקבורה המסורתי מבוסס על הפסוק "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג 20), ואומרים בו לגבר – פרקי תהלים (צא, טז), ולאישה – את הפרק "אֵשֶׁת חַיִל" (משלי לא). אמירת פרקי תהלים בעתות צרה או אסון – ליחיד ולציבור כולו – היא מסורת עתיקה בעם ישראל, הקיימת עד ימינו.
כל החגים המסורתיים – פרט לחנוכה – הם מן התנ"ך: השבת, שלושת הרגלים והימים הנוראים הם מן התורה, ופורים – מספרי הכתובים (מגילת אסתר). גם מרבית ימי הצום והאבל- ובהם תענית אסתר, י"ז בתמוז, תשעה באב ועשרה בטבת – נקבעו על בסיס ארועים שמתוארים בתנ"ך. פסוקי התנ"ך מלווים את טקסי השבת והחג ואת התפילות הנאמרות בהם, ובכלל זה – קריאת התורה וההפטרה בשבת, בראש חודש ובחגים, וכן קריאת חמש המגילות בחגים – ובתשעה באב. תפילת הלל המורכבת ממזמורי תהלים – נאמרת בבית הכנסת בראש חודש ובחגים, ובכלל זה חגי המדינה; ופסוקים מן התנ"ך מלווים את הטקסים בימי הזיכרון הממלכתיים. גם תפילות החול וברכותיהן, ובכלל זה ברכת המזון, משובצות בפסוקי מקרא, ותפילת הבוקר (שחרית) בכל יום מסתיימת ב"שיר של יום" – מזמור תהלים מיוחד לכל אחד מימי השבוע "שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש".