סליחות
תפילות מיוחדות הנאמרות בבית הכנסת החל בחודש אלול – המסיים את השנה בלוח העברי – ועד יום הכיפורים, ובהן בקשת סליחה על חטאי השנה החולפת. קטעי התפילה, הפסוקים והפיוטים, חוזרים ומזכירים את מידות הרחמים של האל ואת זכויותיהם של אבות האומה.
מבוא
הסליחות הן תפילות מיוחדות הנאמרות בעיקר בבית הכנסת בחודש אלול ובעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי. חודש אלול מסיים את השנה בלוח העברי,1 ולפי המסורת הוא נחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה – והכנה לקראת השנה החדשה והימים הנוראים הפותחים אותה. ומכאן המנהג להתחיל בחודש אלול באמירת סליחות, שעיקרן בקשת סליחה על חטאי השנה החולפת.
את הסליחות אומרים בבית הכנסת במרבית הקהילות בימי החול בלבד (ולא בשבת).2 הסליחות אינן חלק מסדר התפילות הרגיל ולרוב אינן מופיעות בסידור התפילה; הן מקובצות בספרונים נפרדים הנקראים "סדר סליחות."3
מעט יוצרים: זיכרונות מלילות הסליחות בירושלים העתיקה"כבר מתחילת חודש אלול עטה הרובע היהודי שבירושלים דמות שונה מזו שבשאר ימות השנה. משעה שתיים אחרחצות החלו הכול מתעוררים… השמשים הקישו במקלותיהם על דלתות ה'חצרות', פונים בדברי שידול וידידות אל אלה שהיו נמים שנתם… לקום לסליחות. והיו שמשים אשר עמדו בפינות הסמטאות שבעיר העתיקה וקראו בקול רם: "ס-לי-חות!".
…מתוך בתי הכנסת הרבים בקעו קולותיהם של החזנים הנודעים… שאמרו את הסליחות בנעימה מתוקה… שהרנינה את לבות המתפללים… שכנינו המוסלמים, שהכירו את מועדי ישראל וחגיו, ראו בחודש אלול מעין 'חודש רמדאן' שלהם, כלומר – ימים של תפילות וחשבון הנפש. לפעמים חל חודש רמדאן בחודש אלול, ואז היו נפגשים יהודים ומוסלמים לאחר חצות בסמטאותיה האפלות של ירושלים. אלה הולכים לבתי הכנסיות לשם אמירת סליחות, ואלה לתפילה במסגד עומר. כבוד ואחווה שררו בין שתי העדות אשר השכימו בעת ובעונה אחת לעבודת הבורא.
לימודינו בבתי הספר, בבתי המדרש ובתלמודתורה נסתיימו בט"ו באלול, ומיום זה ועד לאחר חג הסוכות היינו חופשיים לנפשנו. החוויה העמוקה ביותר שנפלה בחלקנו הייתה הקימה לסליחות… מי שלא קם לסליחות היה כילד שלא בגר כל צורכו. רבים היו הילדים שהתחננו לפני הוריהם להעירם לסליחות כדי שלא יפגרו אחרי חבריהם…
– – – – –
אף על פי שתפילת הסליחות נמשכה זמן רב, לא הייתה כל סיבה לשעמום כלשהו. פיוט ופיוט וטעמו הֶעָרֵב… אך היו מהם גם פיוטים עצובים… לפעמים אחד מאתנו זכה באמירת הפיוטים הללו משום שחונן בקול עָרֵב…
אנו מתקרבים לסיום הסליחות. השחר מפציע. מבעד לחלונותיו של בית הכנסת הקטן נשקפות אלינו פניהן של הפלאחיות הערביות… שהגיעו יחפות… העירה וסליהן על ראשן… תפילת הסליחות נסתיימה. לאחר הפסקה קצרה שבו כולם לבית הכנסת לתפילת הבוקר."
"לילות הסליחות וראש השנה", מתוך: יעקב יהושע, ילדות בירושלים הישנה – פרקי הווי מימים עברו, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשכ"ה – 1965, עמ' 9 – 12.
תוכני הסליחות
הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים העוסקים בבקשת סליחה4 על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה מאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו. בקשה זו לרחמים ולסליחה מבוססת על מידות הרחמים של ה', שאותן מזכיר המתפלל פעמים אחדות במהלך הסליחות על פי הכתוב בספר שמות (לד 6-7):5
" ה', ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם6 וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
נֹצֵר (=שומר) חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא (=סולח) עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה…"
לאחר אמירת פסוקים אלו מבקש המתפלל: "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה ה' טוב וסלח (=וסלחן) ורב חסד…"
המנהג להזכיר את מידות הרחמים של הָאֵל בסליחות הוא מנהג עתיק, המופיע כבר בתלמוד הבבלי. מאז תקופת התלמוד נוספו לסליחות פיוטים שונים העוסקים בהודאה בחטאים ובבקשת סליחה ורחמים, כמו גם ברחמיו של האל ובאפסותו של האדם.
הפיוטים נכתבו בדרך כלל בחרוזים עם פזמון חוזר. פיוטים רבים מבוססים על שיטת האקרוסטיכון: האותיות הראשונות של כל שורה יוצרים צירוף בעל משמעות – אותיות הא"ב, שמו של מחבר הפיוט ועוד.
בסליחות מזכירים את זכויותיהם של אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב – ומבקשים שזכויות אלה יסייעו גם לנו, כצאצאי האבות. יש גם קטעי סליחות המזכירים את הצרות והרדיפות של עם ישראל בתקופת הגלות, וכוללים בקשה לרחמים ולישועה.
לפי מנהג עדות המזרח, נוסח הסליחות אחיד וקבוע, ואילו לפי מנהג עדות אשכנז, נוסח הסליחות משתנה במהלך ימי השבוע ותקופת הסליחות.
אמירת סליחות - וההשכמה לסליחות
בעדות המזרח מתחילים לומר סליחות בראש חודש אלול (או למחרתו), ובעדות אשכנז – במוצאי השבת שלפני ראש השנה.7 המנהג לומר סליחות הוא קדום למדי – מתקופת הגאונים. עדות בכתב למנהג זה מוצאים בקביעתו של רב עמרם גאון, שחי בבבל במאה ה- 9 וכתב: "ומשכימין בכל יום לבתי כנסיות קודם עמוד השחר ומבקשין רחמים".8
רב עמרם גאון פירט את נוסח הסליחות וציין את זמן אמירתן – עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, בין ראש השנה ליום הכיפורים. מעדותו עולה כי בבבל של אותה תקופה לא אמרו סליחות בחודש אלול, אלא רק בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ונראה שרק מאוחר יותר בכמה מקומות (בספרד, בפרס)9 החלו לומר סליחות מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים – במשך 40 יום.10
כאמור, המנהג להשכים ולקום לתפילת הסליחות בשעות האחרונות של הלילה, לפני עלות השחר, היה קיים כבר בבבל, בתקופת הגאונים. גם כיום יש המשכימים קום לאמירת סליחות לפני עלות השחר, ויש האומרים את הסליחות בשעות הלילה המאוחרות. בקהילות רבות בימינו (בעיקר עדות אשכנז) אומרים את הסליחות הראשונות של מוצאי שבת (שלפני ראש השנה) סמוך לחצות הלילה, ובימים האחרים אומרים סליחות בבוקר, לפני תפילת שחרית (תפילת הבוקר).
אווירת הסליחות של חודש אלול
אווירת הסליחות שונה לרוב בין עדות המזרח ובין עדות אשכנז. בעוד אצל עדות אשכנז הסליחות נושאות אופי רציני ואף חמור סבר ואילו אצל עדות המזרח הסליחות מולחנות והקהל משתתף בשירה. בעדות המזרח נהגו לתקוע בשופר בזמן אמירת "שלוש עשרה מידות". בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת התופעה של "סליחות משולבות" – שבהן ממזגים בין הסליחות הספרדיות לסליחות האשכנזיות, בתוכן ובסגנון.
בעשורים האחרונים מתקיימים בלילות חודש אלול "סיורי סליחות" בשכונות העתיקות והמסורתיות של ערים כמו ירושלים וצפת. בחודש אלול בשעות הלילה אומרים בבתי הכנסת בשכונות אלו את הסליחות, והמטיילים באים לשמוע אותן ולספוג את האווירה המיוחדת של חודש אלול.
אווירה זו משתקפת גם בשירו של המשורר אברהם חלפי, "סתיו יהודי":11
(לחן: יוני רכטר, זמר: אריק איינשטיין)
"סתיו יהודי בארץ אבותי
שולח בי רמזי אלול.
– – – – –
אז ייתקע בשופרות לפתוח שערי שמים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני אדון עולם.
ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן."
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.org.il
פיוט - "אדון הסליחות"
"אדון הסליחות" הוא אחד מפיוטי סליחות עדות המזרח הידועים (שנתחברה להם גם מנגינה).
שמו של מחבר הפיוט אינו ידוע. הפיוט נכתב בחרוזים, והוא כולל פזמון – שורה חוזרת: "חטאנו לפניך – רחם עלינו". "אדון הסליחות" נכתב בשיטת האקרוסטיכון – לפי אותיות הא"ב: האותיות הראשונות בכל שורה מצטרפות ל- 22 אותיות הא"ב.
הפיוט מזכיר, בין השאר, את הברית עם האבות (אברהם, יצחק ויעקב), שהיא אחד הרעיונות המרכזיים בסליחות: הברית בין האל לאבות היא שתעמוד לנו, צאצאיהם, למרות חטאינו.
הנה קטעים מתוך הפיוט – בצירוף ביאורי מילים
"אדון הסליחות / בוחֵן לבבות
גולה עמוקות / דובר צדקות גולה עמוקות: יודע דברים עמוקים, נסתרים (על פי איוב יב 23)
חטאנו לפניך – רחם עלינו. דובר צדקות: מדבר דברי אמת ומקיים את הבטחתו (עלפי ישעיהו סג 1).הדור בנפלאות / ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות / חוקר כליות. חוקר כליות: חוקר ובוחן את מחשבותיו הנסתרות של האדם.
חטאנו לפניך – רחם עלינו. בעת העתיקה האמינו, שהמחשבות והמצפון של האדם נמצאים בכליות.טוב ומטיב לבריות / יודע כל נסתרות לבריות: לאנשים. ברייה: אדם.
כובש עוונות / לובש צדקות כובש עוונות: סולח על העוונות, החטאים.
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
– – – – –
פועל ישועות / צופה עתידות
קורא הדורות / רוכב ערבות קורא הדורות: יודע מה יקרה בדורות הבאים –
שומע תפילות / תמים דעות וכאילו קורא לכל דור לבוא בזמן המיועד לו (על פי ישעיהו מא 4).
חטאנו לפניך – רחם עלינו." רוכב ערבות: רוכב על עננים (על פי תהלים סח 5).
תמים דעות: דעותיו תמימות, שלימות ונכונות.
העשרה - קישורים
סדר סליחות משולב של המסורות והנוסחים הקיימים – באתר ישיבת מעלה גלבוע של הקיבוץ הדתי
על זמני סליחות בהלכה ובפסיקה, כולל בפסיקה בת ימינו, באתר כיפה
פיוטי סליחות – באתר הפיוט והתפילה