סעודה

מבוא

לסעודה מקום חשוב במסורת היהודית – באירועים ובמועדים הקשורים למעגל השנה ולטקסי החיים.¹ סעודה חגיגית לציון אירוע משפחתי נזכרת כבר בספר בראשית: "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כא 8). סעודה הקשורה לקיום מצווה, במסגרת אחד מטקסי החיים – כגון: ברית מילה, חתונה – היא "סעודת מצווה", וכך גם שלוש סעודות השבת, סעודות החג, הסעודה המפסקת בערב יום הכיפורים ועוד. מרכיביה של הסעודה המסורתית כוללים לחם (מצה, חלה), בשר, דגים ויין, ובמהלך הדורות התפתחו בקהילות ישראל מאכלים מיוחדים לשבת, לחג ולאירועים בטקסי החיים, כל עדה לפי מקומה ומנהגיה. הסעודה במסורת ישראל מלווה בשירה, שירים ופיוטים המתאימים לאירוע, ובשבת – בזמירות שבת.² חז"ל קבעו כללים למהלך הסעודה, לסדר הישיבה ולנימוסי השולחן של משתתפיה, ובהם האורחים. אחד מכללי הסעודה הידועים של חז"ל: "אין מסיחין בסעודה (=בשעת הסעודה)."³

סעודת מצווה

"סעודות מצווה" היא סעודה הקשורה לקיום מצווה, והיא נערכת בטקסים ואירועים בחיי אדם וגם בחגים ובמועדים. המנהג לערוך סעודה רבת משתתפים לציון אירוע משפחתי הוא עתיק יומין במסורת ישראל, ונזכר לראשונה בתורה, בסעודה שערך אברהם לכציון לגמילת יצחק בנו: "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כב 8). סעודת מצווה היא חלק מטקסי חיים שיש בהם קיום מצווה: ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה ובת מצווה, חתונה, שבע ברכות.
לציון טקסי חיים אלו נוהגים לקיים סעודה חגיגית בנוכחות בני המשפחה ובשיתוף הקהילה.
ויש הנוהגים לערוך סעודת מצווה גם בטקס חנוכת הבית,⁴ ולהבדיל מן הסעודות הנערכות לרגל אירועים משמחים – יש סעודת הבראה, שהיא חלק מטקסי האבלות. במסורת ישראל סעודות המצווה הן גם חלק קבוע ממעגל השנה, ובהן: שלוש סעודות השבת – סעודה אחת בליל שבת ושתי סעודות במשך היום.⁵ וכן סעודות החג – אחת בליל החג, והשנייה במהלך היום,⁶ סעודת פורים וסעודה מפסקת בערב יום הכיפורים. בתקופת המקרא נהגו לקיים סעודת מצווה גם בראש חודש: "הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל" (שמואל א כ 5), וכן מסופר כי נהגו לקיים סעודה גדולה בתקופת הבית השני בירושלים, כחלק מטקס קידוש החודש.⁷
לסעודות החגים נתייחדו מאכלים המסמלים את אפיוניו של החג – כגון: תפוח בדבש בראש השנה – לשנה טובה ומתוקה – ומאכלים שונים המסמלים פריון, ריבוי זכויות והצלחה. וכך גם קערת הפסח בליל הסדר, מאכלי החלב בחג השבועות, מאכלים מטוגנים בשמן בחנוכה, אוזני המן בפורים ועוד. ובימינו נוהגים לקיים גם סעודת יום העצמאות, ולפי החלטת הרבנות הראשית לישראל יש לסעודה זו מעמד של סעודת מצווה.

מהלך הסעודה

סעודת מצווה במסורת ישראל כוללת את המרכיב הבסיסי ביותר – פת לחם (חלה),⁸ בתוספת דגים, בשר ויין, שהם המרכיבים החגיגיים של הסעודה, המציינים שמחה.⁹ ובסעודות שבת וחג נוהגים לקדש על היין לפני תחילת הסעודה. הסעודה נפתחת בנטילת ידיים, המסמלת פעולה של היטהרות לקראת הסעודה וברכותיה.¹⁰ לאחר נטילת הידיים בוצעים או פורסים את הלחם (או החלה), מפזרים על כל פרוסה מעט מלח, מברכים – ואוכלים.¹¹ ואז מתחילה הסעודה על מנותיה ומרכיביה, הכוללים דגים, בשר, יין ומאכלים אחרים, לפי המקום ומנהגיו. ובסעודות מצווה נוהגים לשתות יין גם במהלך הארוחה, "שאין שמחה אלא ביין".¹² ומשאירים על שולחן הסעודה פת לחם או חלה – עד לסיום הסעודה, ואז מברכים ברכת המזון, ואם יש לפחות שלושה גברים – מְזַמְנִים:¹³ קוראים למשתתפים לברך יחד את ברכת המזון, כאשר אחד הסועדים מזמין את חבריו ואומר: "רבותי (או: חברי), נברך". בסעודה שבה נשים מברכות יחד ומזמנות לעצמן,¹⁴ אומרת המזמנת: "חברותי, נברך". ¹⁵

שולחן השבת ומאכליו

אווירת השבת המיוחדת באה לידי ביטוי בבמסורת ישראל בשולחן השבת הערוך בהידור,¹⁶ ועליו מפה מיוחדת (בדרך כלל לבנה), נרות שבת, שתי חלות – לחם משנה – ויין לקידוש. על אלה נוספים גביעי כסף או זכוכית לקידוש, כלי אוכל נאים, פרחים – כגון שושנים, ובשמים – ענפי הדסים מדיפי ריח.¹⁷

שלוש סעודות השבת והמאכלים המיוחדים מעניקים לשבת את התענוג והטעם המיוחדים לה: "להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים" "במשנה לחם וקידוש רבה, / ברוב מטעמים ורוח נדיבה." ובאחד מסיפורי האגדה נאמר כי למאכלי השבת יש טעם מיוחד בזכות תבלין מיוחד – שבת שמו.¹⁸

דגים, בשר ויין הם חלק מן התפריט המסורתי לשבת,¹⁹ ועם זאת יש לכל עדה המאכלים או המתכונים המיוחדים לה: המנה הראשונה המסורתית בסעודת השבת היא דגים: דג מתוק ממולא (גפילטע פיש) בקהילות אשכנז, ודג חריף (חריימה) בקהילות צפון אפריקה. בסעודה העיקרית של יום השבת נוהגים לאכול חמין – תבשיל חם המתבשל מערב שבת ובו בשר, קטניות, תפוחי אדמה וביצים (ומן החמין נגזר שמן של הביצים בלאדינו – חמינדוס) במגוון מתכונים, טעמים ושמות: צ'וּנְט, צ'וֹלֵנְט (אשכנז), סכינה / סח'ינה (מרוקו), דפינה או תבינה (טוניס ואלג'יר), תבית (עיראק) ועוד. ובסעודה שלישית נוהגים לאכול דגים – בדרך כלל מלוחים או כבושים. כמו כן נוהגים לאפות (או לקנות) עוגה מיוחדת לשבת.

בקהילות ביתא ישראל שבאתיופיה לא נהגו להשאיר אש בוערת בשבת, ולכן אכלו במשך השבת מאכלים קרים, ובהם מאפה מיוחד – מסוואת (=מנחה לה') ומשקה קר מיוחד – ברכתה (=ברכה).
על המזון הגשמי של סעודות השבת נוסף מזון רוחני – זמירות שבת ודברי תורה על פרשת השבוע – שהם חלק מן החוויה הרוחנית של עונג שבת: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיהו נח 13).

גם בימינו במדינת ישראל, שולחן השבת מכנס סביבו את בני המשפחה כחלק ממסורת משפחתית העוברת מדור לדור. לפי נתונים מתחילת שנות האלפיים, מרבית המשפחות היהודיות בישראל נוהגות לקיים ארוחה משפחתית מיוחדת בליל שבת.²⁰

הסעודה במקורות חז"ל

לפי חז"ל, משה רבנו הוא שקבע את זמני הסעודה העיקריים – בוקר וערב – ולפניו לא היו כלל זמנים קבועים לסעודה.²¹ מקורות חז"ל עוסקים רבות בסעודה ובמנהגיה, בסדר הישיבה של הסועדים, ובכללי ההתנהגות הראויים, ובכלל זה – נימוסי שולחן.²² בתוספתא השתמרו הנחיות לסעודה ונראה כי המדובר בסעודות של האליטה החברתית-כלכלית: תחילה התכנסו המוזמנים לטקס של קבלת אורחים, שבמהלכו הוגשו להם שתייה ופרפראות. לאחר מכן עברו המוזמנים למקום הסעודה, שם נקבעו סדרי הישיבה לפי מעמדו וחשיבותו של האורח. כל אחד היה מתיישב עם הגיעו, ומחכה במקומו עד שכל המוזמנים הגיעו. לאחר שהגיעו כולם – היו מביאים להם כלי ובו מים לנטילת ידיים, וכל אחד נטל ידיים (במקומו) – ואז החלה הסעודה.²³ כללי האכילה קבעו שיש לאכול במתינות ובנחת, ולהימנע מאכילה המעידה על רעבתנות, גרגרנות או גסות רוח. כמו כן אסרו על הסועד לטעום מפרוסת לחם ולהחזיר אותה לקערה הכללית או לתת ממנה לאחר, או לשתות – ולהעביר את שארית המשקה למישהו אחר.²⁴ ועוד קבעו חז"ל, שאין לדבר בשעת הסעודה, כדי להימנע מבליעה לא נכונה, ו"נקיי הדעת בירושלים" נהגו לבדוק מי המוזמנים לסעודה, כדי להימנע מחברתם של אנשים לא רצויים. ועוד מנהג ירושלמי מאותה תקופה – לקשור מטפחת בפתח הבית שבו נערכה סעודה, כדי להודיע לאורחים שבעלי הסעודה ממתינים לבואם. מרגע שהסירו את המטפחת מפתח הבית – ידעו האורחים המאחרים שאינם רשאים עוד להיכנס לבית וכבר החמיצו את הסעודה.²⁵

העשרה - קישורים

שמואל חגי, מאמר על סעודות השבת ומאכלי השבת – באתר דעת

מידע על האוכל ביהדות – באתר כיפה

זמירות ופיוטים לסעודות השבת – כולל נוסח מלא של הזמירות ומידע – באתר דעת