ספרי דניאל, עזרא ונחמיה, דברי הימים

מבוא

דניאל, עזרא ונחמיה¹ ודברי הימים (א-ב). הם שלושת הספרים האחרונים בחלק הכתובים ובתנ"ך כולו. ספרים אלו הם גם המאוחרים ביותר, ונתחברו במהלך תקופת הבית השני. ספר דניאל וספר עזרא ונחמיה מתארים דמויות ואירועים בגולה וביהודה מתקופת הבית השני – מימי הכרזת כורש ואילך. ואילו ספר דברי הימים (א-ב), הפותח ברשימות יחס מן האדם הראשון ועד שאול המלך, עוסק בעיקר בהיסטוריה של עם ישראל מימי המלוכה ועד גלות בבל והכרזת כורש.² ספר דניאל וספר עזרא ונחמיה כתובים בשתי שפות – עברית וארמית, בניגוד לספר דברי הימים ולכל שאר ספרי התנ"ך, הכתובים עברית.

מעט יוצרים: לדמותו של המלך כורש

מאת:

• דוד בן גוריון

"…ספר התנ"ך, כפי שהוא נמצא בידינו עכשיו, מסתיים בשני פסוקים רבי-משמעות אלה:
"בִּשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ – ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל" (דברי הימים ב, לו 23).
זוהי זכות מיוחדת שזכה לה שליט לא יהודי – לסיים את ספר הספרים, ולסיימו במילה שגם בימינו יש לה משמעות גורלית בשביל כל עם ישראל, גם בשביל העם היושב בישראל וגם בשביל כל יהדות התפוצה: "וְיָעַל". ואין עוד שליט נוכרי שזכה לשבחים האלה מגדולי נביאי ישראל – כאשר זכה להם כורש מפי ישעיה, הנביא, שמבקרי המקרא קוראים לו בשם ישעיה השני: "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד. כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים…" (ישעיהו מד 25, מה 1 – 3).
בלי ספק היה ראוי כורש לשבחים אלה, ולא רק בגלל הכרזתו והרשות שנתן לגולי בבל לשוב לארצם ולבנות שוב בית המקדש בירושלים. גם מבחינה היסטורית כללית היה כורש אחת הדמויות הגדולות ביותר. הוא היה אחד מגדולי המצביאים בתולדות העמים, אחד מגדולי המדינאים שבכל התקופות, ונוסף לכך היה איש רב חסד וגדול נפש כאשר היו רק יחידי סגולה מעטים בקרב הכובשים הגדולים."

דוד בן גוריון, עיונים בתנ"ך, הוצאת עם עובד, החברה לחקר המקרא והחברה להפצת משנתו של דוד בן גוריון, תשל"ו – 1976, עמ' 202 – 203. הדברים נאמרו בכינוסה הארצי התשיעי לתנ"ך, ניסן תשי"א – 1951.
© כל הזכויות שמורות להוצאה.

ספר דניאל

אחד מספרי הכתובים של התנ"ך, ובו מתוארים מעשיו וחזיונותיו של דניאל. בספר דניאל שני חלקים: חלק המספר על דניאל ושלושת חבריו, וחלק המתאר את חזיונות דניאל.
החלק הראשון (פרקים א-ו) מתאר את קורותיהם ומעשיהם של דניאל ושלושת חבריו – חנניה, מישאל, ועזריה – נערים אצילים ובעלי כישרון, שהגלה נבוכדנאצר מלך בבל מיהודה. דניאל וחבריו נבחרו להתחנך בחצר המלך כדי להכשירם לתפקידי שרים. בכל תקופת הכשרתם ושירותם "לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (א 5) שמרו דניאל וחבריו על דתם ועל מנהגיהם: הם סירבו לאכול את "פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ" או לשתות מיינו (דניאל א 8).³ כאשר ציווה המלך על נתיניו להשתחוות לפסל (פרק ג) – סירבו חנניה, מישאל ועזריה לעשות כן ונזרקו לכבשן האש. אבל הם לא ניזוקו מן האש וניצלו באורח פלא.⁴

בעקבות הצלתם בירך המלך את אלוהי ישראל והעלה לגדולה את השלושה. דניאל היה פותר תעלומות וחלומות: הוא פתר לנבוכדנאצר את חלום האילן (פרק ד), ולמלך בלשאצר – את הכתובת המסתורית שכתבה יד נעלמה על קיר הארמון בליל המשתה. חכמי המלך לא הצליחו לקרוא את הכתובת, ובעצת המלכה-הגבירה הזעיק המלך את דניאל. דניאל קרא את הכתובת "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" ופירש אותה: "מָנָה אלוהים את מלכותך וְהִשְׁלִימָהּ. נשקלת במאזניים וְנִמְצֵאתָ חסר; נפרסה מלכותך וְנִתְּנָה לְמָדַי ופרס"⁵ (דניאל ה 25 – 28).

בסיום חלקו הראשון של הספר (פרק ו) מופיע סיפורו של דניאל בגוב האריות: השרים בחצר המלך קינאו בהצלחתו של דניאל וביקשו להכשילו "בְּדָת אֱלָהֵהּ" (דניאל ו 6) – בתחום עבודת האלוהים. בעצתם אסר המלך במשך 30 יום להתפלל לאל כלשהו, ומי שיתפלל – ייזרק לגוב אריות. דניאל המשיך להתפלל שלוש פעמים בכל יום, ונשלח לגוב האריות – אבל יצא ללא פגע כי האמין באלוהיו (ו 24). הצלתו של דניאל מגוב האריות הביאה להכרה של המלך באלוהי ישראל – "ודניאל הזה הצליח במלכות דרייווש ובמלכות כורש הפרסי" (ו 29).
החלק השני של ספר דניאל (פרקים ז-יב) כולל תיאורי אפוקליפסה – חזיונות ובהם חיות טרף שראה דניאל ולא הבין את פשרם. מלאך הסביר לדניאל את פשר החזיונות וגילה לו סודות ורזים על עתיד המלכויות – כנראה בבל, מדי, פרס ויוון – על מהלך ההיסטוריה העולמית ועל "אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דניאל י 14).⁶ ספר דניאל מסתיים בחזון אחרית הימים (יא 40 – 45), ב"עֵת צָרָה" ובתחיית המתים (דניאל יב 1 – 2) ונחתם בדברי המלאך על קץ האדם: "וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין (=הימים)" (יב 13).⁷
ספר דניאל נכתב בשתי שפות – רובו בארמית ומיעוטו בעברית.⁸ שמות המלכים הנזכרים בחלקו הראשון של הספר מעידים כי הוא נתחבר בתקופת שלטון פרס, אך הספר כולו נחתם ככל הנראה בימי מרד החשמונאים.⁹

ספר עזרא ונחמיה

שני הספרים, עזרא ונחמיה, נחשבים לפי מניין ספרי המקרא לספר אחד, שנכתב בידי עזרא בן שְׂרָיָה הכוהן.¹⁰ כל אחד מן הספרים נקרא על שם גיבורו – עזרא בן שְׂרָיָה הסופר ונחמיה בן חֲכַלְיָה.

ספר עזרא, כמו ספר דניאל, נכתב בשתי שפות – עברית וארמית.¹¹ בחלקו הראשון של ספר עזרא (א-ו) מסופר על 22 השנים – מהכרזת כורש ותחילת שיבת ציון עד חנוכת בית המקדש השני.¹² פרק א פותח בהכרזת כורש, וכולל פירוט של כלי המקדש שנבוכדנאצר בזז וכורש החזיר. פרק ב מציג את שמות העולים מבבל לירושלים, על משפחותיהם, מקום מוצאם ומספרם. בפרק ג – שני אירועים הקשורים לחידוש עבודת ה' בירושלים: בניית המזבח והנחת היסודות לבית המקדש השני, שבנייתו מתוארת בפרקים ד-ו. פרקים ז-י עוסקים בעליית עזרא הסופר לירושלים ופעולותיו בעיר, כולל מאבקו בנישואי תערובת ובנשים הנוכריות (פרקים ט-י). הספר מסתיים בפירוט שמותיהם של בתי האב שהחליטו לגרש את נשותיהם הנוכריות.
ספר נחמיה כולל את זיכרונותיו (פרקים א-ז) של נחמיה מן הימים ששהה בשושן הבירה ועד עלייתו לירושלים ומעשיו שם. נחמיה מתאר את הדיווח שקיבל על מצבה העגום של ירושלים (פרק א) ואת פנייתו אל המלך: "תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה… וְאֶבְנֶנָּה" (נחמיה ב 5). ואמנם המלך נענה לבקשת נחמיה ומינה אותו לשר (פחה) על יהודה. נחמיה הגיע לירושלים (445 – 444 לפני הספירה), ערך סיור לילי בחומה ההרוסה, וקיבל את הסכמת ראשי העם לשיקומה ולבנייתה (פרק ב). בניית החומה העלתה את חרון אפם של אויבי יהודה, והם החליטו "לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם" (נחמיה ד 2). מזימת האויבים לא ריפתה את ידיהם של בוני החומה, והם המשיכו בעבודתם והתכוננו למלחמה, ככתוב: "אַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח" (נחמיה ד 11).

נחמיה עסק לא רק בבניין העיר אלא גם בתיקון החברה. הוא יזם פעולות לטובת העניים ולצמצום הפער החברתי ביהודה (פרק ה). פרקים ח-יב 26 קוטעים את זיכרונותיו של נחמיה, ועוסקים בתקנות עזרא, ובהן הקריאה בתורה בציבור, שמחת ראש השנה, חגיגה רבתי של חג הסוכות בירושלים (פרקים ח-ט) וחתימת העם על האמנה – ההתחייבות של תושבי יהודה ללכת בדרכי ה' (פרק י). בסיום הספר (נחמיה יב 27-יג) חוזר נחמיה לזיכרונותיו ומתאר את חנוכת חומת ירושלים ואת התקנות שקבע, ובהן תקנות לשמירת השבת ולמניעת נישואי תערובת.

ספר דברי הימים (א, ב)

ספר דברי הימים חותם את חלק הכתובים ואת כלל ספרי המקרא.¹³ זהו ספר היסטורי רחב היקף המתאר את תולדות עם ישראל "מהתחלה ל'התחלה', מראשית תולדותיו באדם הראשון עד התחלתם החדשה בהצהרת כורש." ¹⁴ שם הספר מעיד על תוכנו ועל סוגו הספרותי, וכולל הפניות לספרים היסטוריים הנזכרים במקרא, כגון "ספר דברי הימים למלכי יהודה/ישראל".

ייחודו של הספר במקורותיו המקראיים – הנמצאים בעיקר בספרים שמואל ומלכים, אבל גם בתורה, בספר יהושע, במגילת רות, בספר עזרא ונחמיה ועוד.¹⁵ לפי חז"ל נכתב הספר בידי עזרא ונחמיה,¹⁶ אך מלשון הספר ותוכנו עולה, שהוא נתחבר בתקופת הבית השני.¹⁷במקור היה דברי הימים ספר אחד, אך בשל היקפו (65 פרקים) החליטו לחלקו לשני חלקים (כמו הספרים שמואל ומלכים).

ספר דברי הימים (א) פותח בתשעה פרקים של רשימות יחס – מן האדם הראשון ועד שאול המלך.¹⁸ רוב הפרקים בספר (י-כט) מתארים את ימי מלכותם של שאול ודויד, והספר נחתם במות דויד והמלכת שלמה. דברי הימים ב פותח בתיאור מלכות שלמה ובניית בית המקדש. (פרקים א-ט). שאר פרקי הספר מביאים סקירה של תולדות מלכי יהודה¹⁹ והאירועים המרכזיים עד גלות בבל – משך זמן של 430 שנה בערך.

מחבר ספר דברי הימים "כתב מחדש את תולדות ישראל" – עד לימי שיבת ציון. הוא השמיט עניינים מביכים מחיי דויד, כגון פרשת דויד ובת שבע, אמנון ותמר ומרד אבשלום,²⁰ וכן עניינים "שיש בהם גנות לשלמה", כגון אהבתו לנשים נוכריות (מלכים א, יא), וזאת על רקע מגמתו של ספר דברי הימים: "ומה שלא נכתב כאן… משום כבודו של דויד, שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד" (פירוש רש"י, דברי הימים א, ב 9). ועם זה, מחבר הספר "לא חס… על בניו ועל בני בניו של שלמה, מלכי בית דויד" והביא דברים בגנותם שאינם נזכרים כלל בספר מלכים.²¹
מקורותיו העיקריים של מחבר דברי הימים היו, כאמור, הספרים שמואל ומלכים, אך עמדו לפניו עוד מקורות, שמקצתם נזכרים בשמם, כגון "דברי הימים למלך דויד", "דברי גד החוזה", "ספר מלכי ישראל",²² ועוד. ספר דברי הימים כולל ידיעות רבות שאינן ידועות מספרי מקרא אחרים ונוגעות למינהל המלכותי, למפעלי הבנייה של מלכי יהודה ולבניית בית המקדש הראשון.²³ דברי הימים ב מסתיים בהכרזת כורש,24 ובאירוע היסטורי זה נחתם הספר – ואתו התנ"ך כולו.

העשרה - קישורים

מידע על דניאל, על ספר דניאל ועל קבר דניאל – באתר דעת

על מקומו של ספר דניאל בתנ"ך – באתר כיפה

מאמר של יאיר זקוביץ, ספר דברי הימים כפרשן – באתר מקראנט

מאמר של שרה יפת, ספר דברי הימים: חיבור היסטורי – באתר מקראנט

מאגר מידע ובו מאמרים על עזרא-נחמיה וציורים המתארים סצנות מספר דניאל – באתר מקראנט

מאמר של יהודה איינזברג, האמנה – ההחלטות של עולי הגולה (ספר נחמיה) – באתר דעת