שלמה אבן גבירול

מבוא

שלמה אבן גבירול (רשב"ג) (1020 – 1058 בערך)¹ היה מגדולי המשוררים בספרד וגם פילוסוף "מענקי הרוח שקמו לעם ישראל בימי הביניים".² למרות פטירתו בגיל צעיר הספיק לכתוב כמה ספרי הגות ומאות שירים. פיוטים רבים משירת הקודש שלו שולבו בסידור התפילה,³ ויצירתו המפורסמת ביותר – הפיוט "כתר מלכות" – צורפה לתפילות יום הכיפורים במקצת קהילות ישראל.⁴

נראה כי שירתו "מבטאת אותו באורח שלם יותר מיצירתו הפילוסופית", ונותנת ביטוי לחווייתו הדתית המיוחדת.⁵ קורותיו ותלאותיו של אבן גבירול ניכרות בשירת החול שלו, ואחד מנושאיה – שירי ויכוח ופולמוס – מבוסס על שנותיו בסרגוסה, ועל מריבותיו המתמשכות עם נכבדי העיר.
על גדולתו כמשורר כתב יהודה אלחריזי:

"כִּי כָּל הַמְשׁוֹרְרִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו וְשִׁירָם – לְנֶגֶדוֹ רוּחַ וְתֹהוּ, / וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמוֹהוּ./

וְכָל הַבָּאִים אַחֲרָיו לָמְדוּ מִטַּעֲמוֹ, / וְקִבְּלוּ רוּחַ הַשִּׁיר מֵעִמּוֹ…"⁶

מעט יוצרים: הערוגות

מאת:

• שלמה אבן גבירול

כָּתַב סְתָו בִּדְיוֹ מְטָרָיוֹ וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַּן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
לֹא נִתְכְּנוּ כָּהֵם לַחוֹשֵׁב בְּמַחְשָׁבָיו.
לָכֵן, בְּעֵת חֶמְדָּה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק
רָקְמָה עֲלֵי בַּדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.

****************************

מטריו, רביביו: גשמיו.
עביו: ענניו.
ארגמן: אדום.
לא נתכנו כהם: לא נעשו כמותם בידי האדם החושב.
שחק: שמים.
רקמה וגו': רקמה את עלי הפרחים בערוגות, יפים ככוכבי שמים.

תולדות חייו

שלמה אבן גבירול נולד בשנת 1022 (בערך) בעיר מלגה שבספרד המוסלמית, ואף על פי שחי בה רק שנים אחדות, היא נחשבה בעיניו כעירו, ובכמה משיריו הוסיף לצד שמו את הכינוי "מאלקי" שפירושו: ממלגה.
אבן גבירול היה בן יחיד לאביו הסוחר, ובעקבות עיסוקו נדדה המשפחה לסרגוסה, ושם רכש את השכלתו המקיפה גם בתחום לימודי הקודש וגם בתחום המדעים, ובהם פילוסופיה ואסטרונומיה.

עוד בילדותו סבל אבן גבירול ממחלות, ובהן מחלת עור קשה. בשיריו התלונן על גופו החלוש, על קומתו הנמוכה, ועל מחלותיו. בגיל צעיר התייתם מאמו, ואחרי מות אביו נותר לבדו, ולפי המידע שבידנו גם לא התחתן – ומת בודד וערירי בגיל צעיר, כבן 38, כנראה בוולנסיה. בגיל 16 החל לכתוב שירים – שירי קודש ושירת חול, ובעקבות מות אביו נזקק לתמיכתם של נדיבים.
אחד מתומכיו החשובים היה יקותיאל אבן חסן, מקורב לחצר המלך שהוצא אחר כך להורג, ועליו חיבר אבן גבירול שירי קינה נרגשים.⁷ שם, בסרגוסה, כתב בגיל 19 את שירו "הענק" – שיר לימודי המציג את יסודות הלשון העברית.⁸
אחרי מות מיטיבו החמיר מצבו של אבן גבירול: הוא היה צעיר חולה ובודד, "נִכְאָב בְּלִי אֵם וְלֹא אָב", בלי משפחה וחסר תמיכה כלכלית, ועם זאת – איש גאה וקפדן, שהסתכסך עם אנשי העיר. יש הסבורים כי סגולותיו וכישרונותיו "עוררו קנאה בלב בני סביבתו". הם ייחסו לו יוהרה, והסכסוך בינו ובין נכבדי סרגוסה היה "ריב הכתוב בשירים בין אדם גדול ונישא לבין בני דורו" שהיו "הדיוטות וגסי לב."⁹
"חוחי אדמה" (=קוצים), כך כינה אבן גבירול את אנשי סרגוסה, ובסופו של דבר נאלץ לעזוב את העיר. משערים כי עבר לגרנדה, ושם חי תחת חסותו של שמואל הנגיד, שאתו קשר קשרים עוד בתקופת מגוריו בסרגוסה. אחרים סבורים כי עבר לוולנסיה ושם נפטר.¹⁰ בשנת תש"ל – 1970 הוקמה בעיר הולדתו, מלגה, אנדרטה לזכרו, המתארת את דמותו כפילוסוף השקוע בהרהורים וספר בידו.

הגותו של שלמה אבן גבירול

שלמה אבן גבירול מעיד כי הוא כתב עשרים ספרים,¹¹ אך לידינו הגיעו רק שניים מספריו ההגותיים, ובהם ספרו הפילוסופי החשוב – "מקור חיים".¹² הספר כתוב בצורת דו-שיח בין תלמיד למורה, אבל אין זו שיחה של ממש אלא הרצאה המחולקת לסעיפים באמצעות שאלות: התלמיד שואל "בלשון של ענווה מופלגת" – והמורה משיב לו בהרצאה סדורה שהיא תשובה על השאלה. ואז מעלה התלמיד עוד שאלה – והמורה מרצה את תשובתו, וכך הלאה.
שלמה אבן גבירול מבסס את ספרו על ההנחה הפילוסופית המקובלת, שהאדם הוא יצור שכלי שתכליתו העליונה – ידיעת האמת הכוללת והנצחית, שהיא בעצם ידיעת עצמו: האדם הוא מעין עולם קטן המשקף "את ההוויה כולה", ומכאן שידיעת ההוויה היא ידיעת האדם את עצמו.
בספרו "מקור חיים" מחלק אבן גבירול את הידיעה לשלושה תחומים:

1. חומר וצורה;
2. הרצון האלוהי – שהוא הסיבה לקיומם של כל הדברים שהם חומר וצורה;
3. המהות העליונה – רצונו של הרוצה, הוא האל, שלגביו אין לאדם ידיעה.

"מקור חיים" מתאר את המציאות כפירמידה של הוויות, הנובעות מן האחדות של המהות האלוהית: מן האחד – לריבוי, מן הרוחני – לגופני, ומן הבלתי מושג – לכל מה שניתן להשגה.¹³ "מקור חיים" הוא ספר יחיד במינו בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים: זהו ספר העוסק בסוגיות פילוסופיות כלליות, אך לא דן בהתאמתן לאמונה היהודית ואין בו אזכורים לא של המקרא ולא של התלמוד.
"מקור חיים" נזכר ואף מצוטט בספרו של משה אבן עזרא, "ערוגת הבושם", ומכאן למדים כי היה ספר נפוץ ומשפיע באותה תקופה. ביטוי פיוטי להגותו של אבן גבירול הוא יצירתו "כתר מלכות". יש הטוענים כי שירתו היא ביטוי נאמן יותר לאישיותו: בעוד שהגותו עוסקת בדתיות כללית מרוחקת – שירתו מבטאת את צביונו היהודי והייחודי, המעוגן כולו במסורת ובערכיה.¹⁴

שירת החול של אבן גבירול

יצירתו השירית של אבן גבירול כוללת מאות רבות של שירי חול וקודש, והיא ביטוי לשליטתו הווירטואוזית בעברית המקראית. שירת החול של אבן גבירול הושפעה ככל הנראה מאותם משוררים ערביים, שלצד שירי אהבה ויין כתבו גם על סבל האדם, בדידותו ומחאתו נגד השחיתות והעוולות שבעולם.¹⁵
מקצת שירי החול שכתב נתחברו לכבוד תומכים ונדיבים, כמנהג התקופה, אך המיוחד בשירת החול של אבן גבירול הם השירים האישיים, המתארים את תחושותיו ואת יחסיו עם סביבתו: בשירים אלו מבטא אבן גבירול את סבלו ומר גורלו, אך גם את גאוותו על היותו שונה ואת התנשאותו על סביבתו:"הֵם כַּעֲנָקִים בְּעֵינָם / הֵם כַּחֲגָבִים בְּעֵינַי" ולמרות מצבו האומלל – יתום חסר משפחה – החכמה והדעת היו לו משפחה שנייה: "וְהִנֵּה הַתְּבוּנָה אֵם לְנַפְשִׁי, וְהַחָכְמָה וְהַדַּעַת אֲחוֹתִי", ומילות שיריו הם כלי נשקו נגד יריבו: "בְּפִי – חַרְבִּי, וּבִלְשׁוֹנִי – חָנִיתִי".
המתח והסכסוכים בינו ובין אנשי סרגוסה הולידו שירי ויכוח ופולמוס, שבהם טען כי אנשי העיר אינם אלא "חוֹחֵי אֲדָמָה וְקִמְשׁוֹנֶיהָ (=קוצים)" בעוד שכל פשעו – הוא תבונתו: "פִּשְׁעִי וְחָטָאתִי – תְּבוּנָתִי". אבן גבירול לא הרבה לכתוב שירי אהבה, והמעטים שכתב עוסקים באי יכולתו ליהנות מתענוגות האהבה, ולפיכך הוא מבקש את נפשו למות: "אַמְנוֹן אֲנִי, חוֹלֶה, קִרְאוּ אֵלַי תָּמָר,/ כִּי חוֹשְׁקָהּ נָפַל בָּרֶשֶׁת וְגַם מִכְמָר (=מכמורת, מלכודת)"¹⁶
אבן גבירול משווה את אהבת הנשים של אחרים לתאוות החכמה שלו: "הֵן מִדְּרֹשׁ חָכְמָה בְּשָׂרִי נֶאֱכָל / וּבְשַׂר אֲחֵרִים אַהֲבָה אוֹכֶלֶת",¹⁷ ונראה שגם הביוגרפיה האישית שלו, והחיים בלי אישה ובלי משפחה השפיעו על כתיבתו. עם זאת, ובהשפעת התרבות המוסלמית שבה חי ופעל, כתב אבן גבירול גם שירי יין וחשק, ושירי הטבע שלו הם מן הנאים והמשובחים ביצירתו השירית.¹⁸
שירי החול של אבן גבירול כוללים גם שירי מוסר ותוכחה, ובהם דו-שיח בין שני דוברים המתווכחים על רעיונות, אמונות ודעות. אבן גבירול כתב גם שיר לימודי על הדקדוק העברי – "הענק" – שנשתמר רק בחלקו. השיר פותח בהצגת עליונותה של השפה העברית, וממשיך בחלוקת האותיות לקבוצות לפי שימושיהן ("מלכים" או "עבדים"). יצירה זו זכתה לשבחים מפי אברהם אבן עזרא, שראה בה תרומה חשובה ללימוד השפה העברית ולחקירתה.

שירת הקודש של אבן גבירול

שירת הקודש של אבן גבירול עשירה ומגוונת, וכוללת פיוטים לשבתות ולחגים, סליחות לימים הנוראים וקינות לימי הצום, ובזכותה נחשב אבן גבירול למשורר הדתי העיקרי בתרבות העברית בספרד. רבים מפיוטיו שובצו במחזורי התפילה של עדות ספרד, תימן ואשכנז ואף בסידור התפילה של הקראים.

שירת הקודש של אבן גבירול מחורזת אך כתובה במבנה חופשי, ומבחינה זו קרובה מאוד לסגנון המקראי, ובמיוחד למזמורי תהלים. בניגוד לשירת החול שלו, המבטאת גאווה והתנשאות על סביבתו, שירת הקודש שלו – כולה ענווה עמוקה, המתארת את היחסים בין האדם לאלוהיו לא כיחסי אהבה הדדית – אלא ככניעה מצד האדם: "שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה / אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה / לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי / כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה."¹⁹
שירת הקודש של אבן גבירול היא ביטוי לציפייה לגאולה ולתחושה של התקרבות בין עם ישראל לאלוהיו – המתוארת בסגנון שיר השירים כהתרפקות של הרעיה דחויה המתדפקת על דלת ביתו של בעלה: "שַׁעַר פְּתַח דּוֹדִי, קוּמָה פְּתַח שַׁעַר".²⁰
שיא יצירתו השירית הוא כאמור "כתר מלכות": פיוט מחורז עיוני באופיו, ובו שני חלקים: החלק הראשון הוא פילוסופי-דתי ועוסק בשבח האל; ואילו החלק השני – כולו תפילת תחנונים ורחמים, וידוי והשתפכות הנפש של האדם החוטא, המכיר באפסותו ובקוצר ימיו, נאבק כל חייו ביצר הרע וסומך על רחמי הבורא.
בשירי הקודש של אבן גבירול – כמו בשירת החול – יש עדות לאופיו הווכחני של המשורר, המציג את דבריו לצד דברי תשובה למתנגדיו, שהוא מעביר באמצעות שליחים. בשירים אלו הוא מציג את דברי הבלע של מתנגדיו וגם עונה להם "בחימה, ברוגז ובעוז", ומדגיש את שאיפתו לְדַעַת ולחכמה בכל הקשור לעולם ולבוראו.²¹

יצירתו האבודה של שלמה אבן גבירול

ספרו הפילוסופי החשוב ביותר של שלמה אבן גבירול – מקור חיים – נחשב לאבוד עד למאה ה-19,
ועבר דרך מפותלת עד שחזר לארון הספרים היהודי: הספר נכתב במקורו בערבית – אך אבד. הוא נשמר בתרגום ללטינית (מן המאה 12 – 13) תחת השם FONS VITAE, והתגלה במאה ה-19 על ידי אחד מאנשי חכמת ישראל, שלמה מונק.
גילוי זה עורר שמחה מיוחדת בקרב היהודים – וזעזוע בקרב חוקרים נוצרים, "בייחוד בין האנטישמיים שבהם", שכן עד לאותה עת נחשב הספר לנוצרי ואף עשה "קריירה כנסייתית מזהירה". ההיבט המעניין ביותר בפרשת היעלמותו של הספר והתגלותו מחדש היא היקלטותו בכנסייה הנוצרית מצד אחד, והשפעתו האפסית כמעט בעולם ההגות היהודי.
אחד ההסברים לתופעה זו מתבסס על אופיו של הספר, העוסק בסוגיות פילוסופיות כלליות ולא בהתאמתה של הפילוסופיה לאמונה היהודית ולעקרונותיה. "אך אין זו תשובה מספקת, והחידה ממשיכה להטריד".²²
אבן גבירול כתב פירוש אלגורי לתורה, שרק שרידים מועטים ממנו הגיעו לידינו. שניים מפרשני המקרא – אברהם אבן עזרא ורד"ק – מביאים בפירושיהם גם מביאוריו של אבן גבירול. גם שיריו לא סודרו בספר, בחייו – לא על ידו ולא על ידי אחרים, הם נשתיירו מפוזרים בספריות רבות, וחלק משירי הקודש שלו לוקטו מתוך סידורים ומחזורי תפילה.
חיבור עיוני אחר של שלמה אבן גבירול שנכתב ולא השתמר הוא "הרצון", שנזכר בספרו "מקור חיים", וכן ספרו "תורת הנפש" שאבד גם הוא. ויש המייחסים לאבן גבירול גם את כתיבת הספר "מבחר פנינים", ובו יותר מ-650 פתגמים ומשלים.

העשרה - קישורים

ר' שלמה אבן גבירול, תולדות חייו ויצירתו – באתר פיוט

מתוך ספרו של ישראל לוין, כתר מלכות לרבי שלמה אבן גבירול – באתר טקסט

כ- 400 משירי חול וקודש של שלמה אבן גבירול (מנוקדים), ובהם הפיוט "כתר מלכות" – באתר פרויקט בן יהודה

רינה דוידאי וזהבה כספי, מיטב השיר כזבו: השוואה בין שלושה שירי טבע – באתר משרד החינוך

פתגמים מתוך הספר "מבחר פנינים" המיוחס לשלמה אבן גבירול (מהדורת ברלין, תשפ"ח – 1928, בעיבוד יהודה איינזברג) – באתר דעת