יוסף קארו

מבוא

רבי יוסף קארו (1488 – 1575), "רבן של כל ישראל בדורות האחרונים", שאף מגיל צעיר יחסית להגיע למעמד זה – ושאיפתו התגשמה.¹ ומכאן כינויו – מרן: מורנו ורבנו.² שני ספריו המרכזיים – בית יוסף ושולחן ערוך – היו לספרי פסיקה מרכזיים בהלכה היהודית, והוא התקבל כפוסק בעל משקל מכריע ברוב קהילות ישראל.

ר' יוסף קארו היה דמות מרכזית ורבת גוונים בצפת של המאה ה-16, וייחודו בכך שמיזג באישיותו ובעשייתו בר סמכא דגול בענייני הלכה ומקובל שחש שזכה לגילויים מיסטיים משמים. עם זאת, עיקר יצירתו היה בתחום הפסיקה: ר' יוסף קארו העלה על הכתב וסיכם "את יישומה – או לפחות את יישומה האידיאלי – של היהדות ההלכתית הנורמטיבית".³ ר' יוסף קארו חי ופעל במשך כ-40 שנה בצפת, שם נפטר בשיבה טובה בשנת של"ה – 1575.

מעט יוצרים: ר' זכריה אלצאהרי / מתוך: ספר המוסר

מאת:

• יהודה רצהבי

"…שם [בצפת] ראיתי אור התורה
וליהודים הייתה אורה
– – – – –
ובפרט המאור הגדול החכם יוסף קארו
אשר מישיבתו חכמי צפת לא יסורו
– – – – –
ואלך שַׁבָּת אחת אל ישיבתו
לראות את יקר תפארת גדולתו
– – – – –
והחכם הזקן יושב על הכיסא
בפיהו דורש על הנושא
– – – – –
ונשא ונתן על דרך הפשט והקבלה
החכם היקר והנעלה
לפניו כמאתיים תלמידים יקרים ומעולים
יושבים על גבי ספסלים…"

יהודה רצהבי, ספר המוסר – מחברות ר' זכריה אלצאהרי, הוצאת יד בן צבי, תשכ"ה – 1965, עמ' 116 – 117.

רקע: צפת במאה ה-16

במשך 500 השנים הראשונות לקיומה, עד למאה ה-16, הייתה צפת אחת מיישובי הגליל הקטנים- ותו לא. ואז, במאה ה-16, הפכה לעיר מרכזית בארץ ישראל: מרכז מסחרי-כלכלי וגם מרכז תרבותי-רוחני. פריחה זו של העיר צפת באה בזכותם של יהודים ואנוסים, גולי ספרד, שעלו לארץ ישראל אחרי גירוש ספרד ובחרו להשתקע בצפת.⁴

לגולי ספרד, שרבים מהם היו סוחרים, הציעה צפת אפשרויות כלכליות ומשיכה רוחנית. בעיר הייתה תעשיית אריגים, והיא שימשה מרכז מסחרי לאזור כולו. למקובלים שבין מגורשי ספרד או לצאצאיהם – ר' שלמה אלקבץ, ר' משה קורדובירו, ר' יוסף קארו והאר"י – הייתה צפת עיר בעלת קדושה מיוחדת בזכות קִבְרֵי התַנָאִים שבאזור, ובמיוחד קברו של שמעון בר-יוחאי, שלפי המסורת חיבר את ספר הזוהר – החיבור המרכזי של הקבלה. השבר הגדול של גירוש ספרד הביא לתסיסה משיחית ולתחושה כי הגאולה קרובה ויש להתכונן לבואו של המשיח, שיתגלה בגליל העליון דווקא.

בתחילת המאה ה-16 תפסו מגורשי ספרד את מעמד הבכורה בקהילת צפת, ואחרי הכיבוש העות'מאני בשנת 1516, ⁵ הייתה עדת הספרדים העדה הגדולה ביותר בצפת. צפת של המקובלים והתסיסה המשיחית שימשו גם רקע לניסיון ההלכתי הנועז לחדש את תהליך הסמיכה.

יוסף קארו: תולדות חייו

ר' יוסף קארו נולד בשנת רמ"ח – 1488 כנראה בטולידו שבספרד, אך ילדותו עברה עליו בפורטוגל, כנראה בעקבות גירוש ספרד (1492). אביו, ר' אפרים קארו, היה תלמיד חכם מפורסם שנפטר כשיוסף היה ילד קטן, וכך גדל יוסף בבית דודו, ר' יצחק קארו, שהיה אף הוא תלמיד חכם וראש בית מדרש, וגידל את יוסף כבנו.

יצחק קארו שיכל את כל ילדיו, וייתכן שמשום כך התייחס אל יוסף כאל בנו. לאחר גירוש פורטוגל בשנת 1497, נדדה משפחת קארו ברחבי האימפריה העות'מאנית. מעט בלבד ידוע לנו על בגרותו של ר' יוסף קארו ועל חייו הפרטיים. ידוע כי התחתן לפחות שלוש פעמים,⁶ וייתכן שהיה נשוי באותו זמן ליותר מאישה אחת.

מנישואיו נולדו לו ילדים שמספרם אינו ידוע, אך רובם נפטרו בגיל צעיר ממחלות וממגפות. בסלוניקי נמצאו קברותיהם של אחת מנשותיו ושלושה מילדיו – יהודה, יצחק ובואינה. ככל הידוע הוא הותיר אחריו שני בנים שנולדו לו לעת זקנתו – שלמה ויהודה.

ר' יוסף קארו שהה ולמד, בין השאר, בסלוניקי שביוון, ולזמן קצר – כנראה גם במצרים. בגיל 48 עלה עם אשתו השלישית לארץ ישראל והשתקע בעיר צפת, שם התפרנס ככל הנראה ממסחר.⁷ בהגיעו לצפת כבר הלך שמו לפניו כאחד הפוסקים ומורי ההלכה של דורו, וחמש שנים אחר כך, בעקבות פטירתו של ר' יעקב בירב (ש"א – 1541) היה ר' יוסף קארו מנהיגה של יהדות צפת.

הוא עמד בראש בית הדין הגדול של צפת ובראש הישיבה הגדולה והחשובה בעיר, ועם תלמידיו הנודעים נמנו ר' משה קורדובירו ושלמה אלקבץ. לפי עדותו, זכה רבי יוסף קארו להתגלויות ליליות מן השמים, שאותן תיעד ביומניו המיסטיים.⁸ וכל זאת – לצד פעילותו הנמרצת והמעמיקה בתחום הפסיקה וכתיבת יצירותיו ההלכתיות הגדולות – בית יוסף ושולחן ערוך. ר' יוסף קארו נפטר בשיבה טובה בגיל 87 ביום י"ג בניסן של"ה – 1575, ונטמן בבית הקברות העתיק של צפת.

יוסף קארו - פוסק הלכה

כבר בגיל צעיר יחסית ביקש ר' יוסף קארו לזכות בהכרה כסמכות הלכתית מקובלת בכלל קהילות ישראל ולהיות "רבן של כל ישראל". את שאיפתו העלה תחילה בינו לבינו ביומניו המיסטיים – "מגיד מישרים" – ורק אחר כך נתן לה ביטוי גלוי ונתקל בהתנגדות בתוך קהילת צפת ומחוצה לה. קארו נודע כתלמיד חכם משכמו ומעלה – "החכם השלם", "החכם הכולל" – תואר שהגדיר את מעמדו גם בקרב תלמידי חכמים וגם בקרב קהילות היהודים.

מבחינתם של תלמידי חכמים – עיקר סמכותו וגדולתו באו לו בתוקף חיבורו בית יוסף, הכולל ניתוח מקיף של ספרות ההלכה מתקופת התלמוד ועד ימיו. עבור רוב בני העם היה קארו בראש ובראשונה מחברו של הספר שולחן ערוך – ספר פסיקה שבו מרוכזים הדינים וההלכות לפי תחומים ונושאים.

צעד ראשון להגשמת שאיפתו הייתה סמיכתו בידי ר' יעקב בירב, כחלק מן הניסיון לחדש את תהליך הסמיכה בצפת בשנת רצ"ח (1538). אך הניסיון לא צלח, עקב התנגדות רבני ירושלים, והסמיכה לא קיבלה את התוקף ההלכתי המחייב.

ר' יוסף קארו פנה אפוא להשלמת יצירותיו, שבאמצעותן ביקש לקבוע הלכה ברורה ואחידה לכל קהילות ישראל, ולזכות בהכרה המיוחלת כ"רבן של ישראל".

ואמנם ספרו "שולחן ערוך" היה לספר הפסיקה המרכזי בכל קהילות ספרד, ואחר כך – עד ימינו – בכל קהילות ישראל (כולל קהילות אשכנז, לאחר ההתאמות הנדרשות – ה"מפה" ל"שולחן ערוך" – שהוסיף ר' משה איסרליש כהערות ותוספות לספר)

ר' יוסף קארו חיבר גם את הספר "כסף מִשְׁנֶה" – פירוש ליצירתו ההלכתית הגדולה של רמב"ם – משנה תורה. שאלות הלכתיות שהופנו לר' יוסף קארו מקהילות ספרד בתפוצות, לצד תשובותיו, נערכו ונדפסו אחרי מותו בספר "אבקת רוכל".

יוסף קארו המקובל

בימיו של ר' יוסף קארו היה השילוב של הלכה וקבלה תופעה מצויה ומקובלת בקרב תלמידי חכמים. ייחודו של קארו היה בעוצמת השילוב: הוא היה פרשן הלכה דגול, שחש זכה להתגלויות מיסטיות מדי לילה בלילה, ואותן העלה על הכתב ביומניו המיסטיים – "מגיד מישרים".¹⁰
המלאך, המגיד, היה מתגלה לר' יוסף קארו בלילות (בלבד) ומשוחח אתו בארמית – השפה שבה נכתב ספר הזוהר. חייו המיסטיים של קארו "לא גלשו לתחום פעילותו שבהקיץ",¹¹ אם כי חוקרים עומדים על השפעת הקבלה וספר הזוהר על פסיקתו ההלכתית ועל ספריו. ר' יוסף קארו – לא זו בלבד שלא נזהר מהשפעת הקבלה, "הוא נשמע לה ברצון עד מקום שדעת בעל הלכה גדול כמותו מסוגלת הייתה להשלים עמה".¹² יחד עם תלמידיו-חבריו נהג ר' יוסף קארו לערוך מסעות נדודים מיסטיים ברחבי הגליל, לעתים ברגלים יחפות, כדי לזרז את בוא הגאולה.¹³

מגיד מישרים

אחד מכתביו החשובים של ר' יוסף קארו הוא יומנו האישי המיסטי, המתאר את תוכנם של הגילויים הליליים שלהם זכה מן השמים. אחרי מותו של קארו נערכו חלקים מן היומן ונדפסו בספר שנקרא "מגיד מישרים".¹⁴ הגילויים שתיאר ר' יוסף קארו ביומנו הם עדות לאישיותו הייחודית, שהיה "פרשן דגול של ההלכה" – וגם מיסטיקן.¹⁵

לפי התיאורים בספר היה המגיד, המלאך, משוחח עם ר' יוסף קארו בארמית – השפה שבה נכתב ספר הזוהר. בשיחות אלו היה המלאך מדריך את ר' יוסף קארו ומלווה אותו בכל דרכיו, ובכלל זה בחייו האישיים. בספר מעיד ר' יוסף קארו על שאיפתו לזכות בהכרה כללית כמרן של כלל קהילות ישראל, באמצעות ספריו – בית יוסף ושולחן ערוך. "מגיד מישרים" עוסק גם בנושא של קידוש השם, ומן הדברים עולה כי מרן יוסף קארו, "איש הלכה צלול דעת", לא הטיף מלכתחילה לקידוש השם, אך סבר שבאין ברירה יש לקדש את השם בשמחה.¹⁶ המהדורה המודפסת הראשונה (והחלקית) של הספר יצאה לאור בירושלים כ-70 שנה אחרי מותו, בשנת 1646.

העשרה - קישורים

מאמרו של ח"ז הישרברג על מפעלו ההלכתי של ר"י קארו וחשיבותו לדורו ולדורות – באתר דעת

על רבי יוסף קארו וספריו בית יוסף, שולחן ערוך וכסף משנה (פירוש ל"משנה תורה" של רמב"ם) – באנציקלופדיה יהודית, אתר דעת

על שלמה מולכו – האיש והרקע להופעתו – באנציקלופדיה יהודית, אתר דעת

רשימה של נפתלי מנחם ובה כתבים ידועים פחות של ר' יוסף קארו, כגון – "אבקת רוכל", "בדק הבית", "חידושי בית יוסף" – באתר דעת

על פולמוס הסמיכה וחידוש הסנהדרין – באתר ויקפידיה