אליהו הנביא

מבוא

אליהו הנביא, אליהו התשבי, התנבא בימי אחאב ואחזיה מלכי ישראל (המאה ה- 9 לפני הספירה), כמסופר בספרים מלכים א-ב.¹ אליהו הנביא מתואר כאדם בודד, סוער ופלאי, לבוש אדרת, שנהג להופיע במפתיע בסערה. הוא קינא לה' כאל יחיד שאין בלתו – "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א, יח 39), לָחַם עד חורמה בפולחן האלילי, נאבק בעוולות מוסריות והתעמת עם המלכים: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!" (כא 19).
חייו קשורים למעשי נסים² – וכך גם מותו: המקרא מספר כי אליהו לא מת, אלא עלה "בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב, ב 11), ומכאן תפקידו באחרית הימים כמבשר "יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג 23). חז"ל ראו באליהו את מבשר המשיח שיביא שלום לעולם. מדרשי חז"ל העניקו לו דמות חדשה, דמות אדם זקן ורחום המסייע בעת צרה ליחיד ולכלל. לאליהו הנביא מקום בטקסים המסורתיים: הוא נתפס כשומר על הבן בטקס ברית המילה, מוזמן לליל הסדר, מלווה את צאת השבת ונזכר בברכת המזון.

מעט יוצרים: כד הקמח

מאת:

• נעמי שמר

אֲנִי קוֹרֵא בְּסֵפֶר מְלָכִים
בַּפֶּרֶק הַשִּׁבְעָה-עָשָׂר.
אֲנִי קוֹרֵא עַל אִישׁ הָאֱלֹהִים
אֲשֶׁר אָמַר:
"כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלֶה
וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסַר
עַד אֲשֶׁר יָבוֹא מָטָר
עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה."
וְכַאֲשֶׁר יָבְשׁוּ הַנְּחָלִים
וְהַמָּטָר בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא,
הָאִישׁ הַהוּא חָצַב אֶת הַמִּלִּים
מִלְּבָבוֹ:
"כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלֶה…"

אוּלַי הָאִישׁ הַהוּא יָדַע מַחְסוֹר,
אוּלַי טָעַם מִשֹּׁרֶשׁ מַר.
אוּלַי בְּהִתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשׁוֹ,
הוּא שָׁב וְשָׁר:
"כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלֶה…"
וּבַיָּמִים הָאֵלֶּה הַקָּשִׁים
יְמֵי אַל-טַל וְאַל-מָטָר,
אֲנִי תָמִיד חוֹזֵר לָאִישׁ הַהוּא
וְאָז נִזְכָּר:
"כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלֶה…"

* מתוך הספר "סימני דרך" – 121 שירים נבחרים מאת נעמי שמר
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם. http://acum.co.il

אליהו הנביא במקרא

סיפור קורותיו, חייו ומותו של אליהו עומד בסימן סערה ומעשי נסים, וכולל הופעות פתאומיות והיעלמויות. הוא נהג להופיע בפתאומיות – ולהיעלם, בעודו נישא ברוח אלוהים ממקום למקום (מלכים א, יח 12).³ מראהו ולבושו היו מיוחדים ויוצאי דופן: "אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר", למותניו חגורת עור (מלכים ב, א 8) וגופו מכוסה באדרת, וכך בפתאומיות הופיע "אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד" והתייצב לראשונה לפני אחאב המלך, ובפיו נבואה על בצורת קְרֵבָה (מלכים א, יז 1) שתבוא כעונש על פנייתו של אחאב לעבודת אלילים (עבודת הבעל).⁴ מיד אחר כך הורה ה' לאליהו להסתתר בנחל כְּרִית, ומכאן החלה שרשרת של מעשי פלאים ונסים בקורותיו ובמעשיו של אליהו הנביא: בנחל כרית שלח ה' עורבים, שדאגו לאליהו והזינו אותו בלחם ובשר (מלכים א, יז 6).
אחרי שֶׁיָבְשׁוּ מי הנחל, שלח ה' את אליהו לאזור צידון, ושם חיכתה לו אלמנה והעניקה לו אוכל ומגורים. בתמורה זכתה האלמנה למעשי נסים: מעט השמן והקמח שנותרו בידיה הספיקו עד סיום הבצורת: "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (יז 14). וכאשר חלה בנה ו"לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה" (יז 17) – הֶחְיָה אותו אליהו, והאלמנה הכירה באלוהי ישראל ובנביאו: "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת" (יז 24).
בינתיים היה רעב כבד בשומרון, ואליהו נצטווה לחזור לממלכת ישראל ולהפסיק את הבצורת – בתנאי שאחאב יכיר באלוהותו הבלעדית של ה' ויעזוב את עבודת הבעל האלילית. לשם כך נערך עימות בין אליהו הנביא לנביאי הבעל על הר הכרמל. עימות זה, שהמחיש את קנאותו של אליהו לאלוהים,⁵ הסתיים בהכרת העם בייחודו של ה' – "ה' הוּא הָאֱלֹהִים, ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א, יח 39), בטבח נביאי הבעל וב"גֶשֶׁם גָּדוֹל" (יח 45) שסיים את שנות הבצורת.

המלכה אִיזֶבֶל, אשתו של אחאב, איימה להרוג את אליהו כנקמה על טבח נביאי הבעל, והוא ברח למדבר באר שבע, משם נשלח "עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב" (מלכים א, יט 8). אז, בהר סיני, התגלה לו ה' ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (יט 12) ושלח אותו למשוח מלך חדש בישראל ובארם, ולמשוח גם – את אלישע בן שפט לנביא אחריו.⁶ אליהו הנביא היה קנאי לא רק לכבודו של ה' – אלא גם לצדק ולמוסר: בסיפור על המלך אחאב וכרם נבות היזרעאלי (מלכים א, כא) הוכיח אליהו את המלך על חטאיו המוסריים – עיוות משפט, רצח נבות וגזל נחלתו וכרמו: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?" (מלכים א, כא 19).⁷
בסיום חייו הסוערים עלה אליהו "בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" לעיני אלישע שזעק "אָבִי, אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב, ב 11).
בספר דברי הימים ב (כא, 12-15) מתואר שלמלך ישראל יורם, מגיע "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא". במכתב מתוארים חטאי המלך, והעונש שיגיע לו. המכתב מגיע אחרי עלייתו לשמים של אליהו עוד בחיי אביו של יורם. הפסוקים האלו פורשו במסורת כהופעה הראשונה של אליהו לאחר מותו. תופעה שתחזור במסורת היהודית פעמים רבות.
בספר מלאכי שבתרי עשר נזכר אליהו כמבשר הגאולה המקדים את "יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג 23).

אליהו הנביא ונביאי הבעל

לאחר שתי שנות בצורת בשומרון, מלוות ברעב כבד, ציווה ה' על אליהו הנביא לחזור לממלכת ישראל ולהופיע לפני אחאב המלך. בעקבות פגישה זו זימן אליהו להר הכרמל את המלך ואת העם, יחד עם 450 נביאי הבעל ו- 400 נביאי האשרה.
וכך עמד נביא ה' אחד – אליהו הנביא – מול 450 נביאי הבעל ודרש מהעם: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה' הָאֱלֹהִים – לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א, יח 21). אבל העם, שהיה שבוי בעבודת אלילים, לא הגיב לדרישת הנביא.
אז ערך אליהו "מבחן": לעיני העם בָּנָה כל צד מזבח והניח עליו ערימת עצים, ועליהם – נתחי פר – מבלי להבעיר אש על המזבח. לפי המבחן, יקראו נביאי הבעל לאלוהיהם, לאלילי הבעל, ואליהו יקרא בשם ה', "וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ – הוּא הָאֱלֹהִים".
נביאי הבעל קראו לבעל – אך לא נענו, ואליהו לעג להם באומרו: "קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל… אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ" (יח 27), והם אכן קראו בקול גדול ואף פצעו את עצמם עד זוב דם – אך לא זכו למענה: "אֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (יח 29).
אז פנה אליהו למזבח ה' ההרוס, ובנה אותו מחדש מ- 12 אבנים – כמספר שבטי ישראל. הוא הניח על המזבח את העצים, ועליהם – ואת נתחי הפר, יצק מים על המזבח ועל סביבתו, והתפלל לה' – "עַנֵּנִי ה' עַנֵּנִי". ואכן ה' נענה לתפילתו והוריד אש מן השמים על המזבח, "וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה" (יח 38). העם הכיר בבלעדיותו של ה' – "ה' הוּא הָאֱלֹהִים, ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (יח 39), ובפקודת אליהו תפסו את נביאי הבעל – ואליהו טבח בהם בנחל הקישון, איש לא נמלט מן העונש. ורק אחרי ביעור נביאי הבעל וְהַכָּרַת העם בה' – התקדרו השמים ובאה רוח "וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל" (יח 45).

אליהו התשבי

כינוי זה לאליהו הנביא נזכר בספרים מלכים א-ב פעמים אחדות, לדוגמה – מלכים א, יז 1; מלכים ב, א 3, 8. מקובל לפרש את הכינוי "תשבי" כנגזר משם עירו של אליהו – בדומה לכינויים שניתנו לנביאים אחרים לפי שם עירם, כגון אחיה השילוני – מן העיר שילה (מלכים א, יא 29), מיכה המורשתי – מן העיר מרשה או מורשת גת (מיכה א 1).

לא ברור לאיזו עיר בגלעד מתכוון הכינוי "התשבי". הקושי בזיהוי העיר ניכר כבר בתרגום הארמי לנביאים (תרגום יונתן בן עוזיאל) המפרש "מן תושב". בתרגום השבעים לתורה ובקדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו נקראת העיר תֵּשֶׁב, אבל עיר בשם זה לא נזכרת כלל במקרא. לפי מסורת תלמודית היה אליהו הנביא מיבש גלעד, ולפי דעה אחרת – מן העיר תשבה שבגלעד. ויש הגורסים כי הכינוי "התשבי" הוא שיבוש של המילה "תושב".

אליהו הנביא ומשה רבנו

סיפור בריחתו של אליהו הנביא למדבר והתגלות ה' אליו בהר סיני מעלה קווי דמיון גלויים לסיפורים על משה רבנו, ובמיוחד לסיפור התגלות ה' אל משה בהר סיני. אליהו הלך 40 יום ולילה בלי לאכול ובלי לשתות, עד שהגיע להר חורב, הוא הר סיני. פרטים אלו בסיפור אליהו זהים לפרטים בתיאור משה במעמד הר סיני: כאשר קיבל משה את התורה, הוא שהה על הר סיני 40 יום ו- 40 לילה שבמהלכם לא אכל ולא שתה (שמות כד 18).

גם התגלות ה' לאליהו "במערה" בהר סיני רומזת להתגלות ה' למשה ב"נקרת הצור" (שמות לג 22) – אם כי במקרה זה הדמיון בין האירועים מסתכם ברמיזה בלבד. נראה שהמקרא רומז לא רק לדמיון שבין שני הנביאים הגדולים – אלא גם להבדל ביניהם, כולל ביקורת סמויה על התנהגותו של אליהו הנביא – בהשוואה למשה רבנו: בשעת משבר ביחסים בין ה' לעם ישראל לא היסס אליהו להאשים את העם ולדרוש מאלוהים להענישו על הפרת הברית, הריסת המזבחות ורדיפת נביאי ה' (מלכים א, יט 10, 14). ואילו משה – גם במשבר הקשה ביותר של חטא העגל – עגל הזהב – הגן על העם והתפלל בעדו (שמות לב 7 – 14).
מדרש אגדה מימי הביניים מדגיש את גדולתו של אליהו, תוך השוואתו למשה, אבי הנביאים: "אתה מוצא שמשה ואליהו שווים זה לזה לכל דבר."

אליהו הנביא במדרשי חז"ל

במקרא אין פרטים על מוצאו או משפחתו של אליהו הנביא. חז"ל העלו השערות שונות – "אלו אומרים מִשֶׁל (=מבני שבט) גד, ואלו אומרים מִשֶׁל בנימין" – עד שבא אליהו ויישב את המחלוקת: "אני – מבני בניה של רחל אני ".⁸

מדרשי חז"ל מדגישים את קנאותו הבלתי מתפשרת של אליהו לה' ומשווים אותו לדמות קנאית שקדמה לו – פנחס בן אלעזר הכוהן – אך גם מותחים ביקורת על קנאתו הקיצונית של אליהו שהייתה כרוכה בהעדר רחמים על הבריות, בניגוד למידת הרחמים של ה'. לפי אחד המדרשים לא הסכים אליהו הנביא לבטל את הבצורת, והתייבשותו של נחל כְּרִית – מקום מסתורו – נועד להוכיח אותו וללמדו על בשרו את סבל הצמא.⁹

מדרש אגדה מספר, שה' ציווה על אליהו למשוח את אלישע כמחליפו – אחרי העימות האכזרי בין אליהו לנביאי הבעל, שבעקבותיו לא חפץ עוד ה' בנבואת אליהו – "שאי אפשי בנבואתך". ¹⁰ לפי אחד המדרשים, אליהו לא מת,¹¹ ומאחר שכך – הוא עתיד לבוא באחרית הימים ולבשר את ביאת המשיח.

אבל עיקר החידוש בתיאורי אליהו הנביא במדרשי אגדה הוא השינוי בעיצוב דמותו: מדמות מקראית של נביא קנאי, קיצוני וחסר רחמים – לאדם זקן ורחום, מעין סבא מיטיב ופלאי "הזכור לטוב", חבר לחכמים היושב בבתי מדרש ולומד תורה, "בעל הנס" המסייע לנזקקים במצוקתם, מעודד אותם – כפי שעודד את רבי עקיבא ואשתו במתבן; ובהמשך להופעותיו המסתוריות במקרא – נעלם כלעומת שבא גם במדרש.¹² עקב תפיסת אליהו כגואל עתידי וכפותר בעיות, מסורת רבנית מאוחרת פירשה את המונח הארמי "תיקו" (=תעמוד) בתלמוד הבבלי כראשי תיבות: "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות".

אליהו הנביא בטקסים ובמנהגים

לפי המסורת מלווה אליהו הנביא את עם ישראל גם בטקסים ובמנהגים הקשורים לחיי אדם ולמעגל השנה. אליהו הנביא הוא "מלאך הברית" היושב על "כיסא של אליהו" ושומר על הרך הנולד במהלך טקס ברית המילה בכל הדורות – מאז ימי חז"ל – וברוב עדות ישראל. בתפקיד זה נתחייב אליהו בעקבות האשמתו כי עם ישראל הפרו את הברית עם ה' (מלכים א, יט 10) – ועל כך, בבחינת מידה כנגד מידה, אמר לו ה' : "חַיֶיךָ (=לשון הַשְׁבָּעָה), שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך."¹³
בליל הסדר נוהגים למלא כוס יין לאליהו לפני קריאת הקטע "שפוך חמתך" – לזכר הנקמה והגאולה, ששתיהן קשורות לדמותו של אליהו. מקור הביטוי "כוס אליהו" – במחלוקת בלתי-פתורה אם יש לשתות בליל הסדר ארבע כוסות (כנהוג) או חמש כוסות, שפתרונה: הכוס החמישית היא של אליהו – עד שיבוא ויפתור את המחלוקת. אליהו נזכר בפיוטים וזמירות של מוצאי שבת, משום ש"במוצאי שבת יושב אליהו תחת עץ החיים וכותב זכויות של שומרי שבת."¹⁴ – ויש אומרים, בגלל האמונה כי משיח יבוא במוצאי שבת. על פי הסבר אחר נזכר אליהו במוצאי שבת דווקא משום דאגות הפרנסה שמתעוררות בלב האדם עם צאת השבת, כפי שבא לידי ביטוי בפיוט "איש חסיד".
השיר "אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד" – אף הוא מפיוטי מוצאי השבת – מבטא את הכמיהה לבוא המשיח. אליהו התומך והמבשר טובות נזכר גם בברכת המזון: "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׁוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת."

העשרה - קישורים

מאמר של אליעזר מרגלית, "אליהו הנביא", על דמותו של אליהו – באתר דעת

מאמר של יהודה איזנברג, "אדרת אליהו", על משמעות האדרת בסיפורי אליהו – באתר דעת

מאמר מאת זאב וייסמן, "סיפור ההתגלות בחורב (מלכים א יט)" – באתר מקראנט

אלכסנדר רופא, "כרם נבות: מקור הסיפור ומגמתו" – באתר מקראנט

מאמר של יהושע רוזנברג, "מלאכי ג': הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא", על דמות אליהו בנבואת מלאכי ובאגדה – באתר דעת

"זמירות למוצאי שבת: אליהו הנביא" – באתר דעת

קובצי וידיאו בנושא אליהו הנביא ופיוטים – באתר