חמש מגילות

הערות שוליים

1. "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" (רות א 1).
2. לדוגמה: משנה, מסכת מגילה, פרק א משנה א – לגבי אסתר; תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק טז הלכה א – לגבי איכה.
3. חמש מגילות מופיעות יחד בכתבי יד של המקרא, דוגמת כתר ארם צובה (המאה ה- 10) וכתב יד לנינגרד (המאה ה- 11).
4. שמואל כתב ספרו ושופטים ורות" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף יד עמ' ב).
5. "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף טו עמ' א).
6. "אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר (=תרי עשר), דניאל ומגילת רות" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף טו עמ' א).
7. מחלון וכליון: שמות הבנים מרמזים על סופם, שמתו בצעירותם בלי להשאיר צאצאים, כמו שנאמר במדרש חז"ל: "מחלון - כי נמחו מן העולם, וכליון - כי כלו מן העולם" (מדרש רות רבה פרשה ב). ובמדרש אחר נאמר: "מחלון - שעשו עצמם חולים, וכליון - שנתחייבו כליה... שנשאו נשים נכריות" (ילקוט שמעוני, רות, רמז ת"ר).
8. משה ויינפלד, מגילת רות, אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ו - 1976, כרך ז עמ' 340.
9. כגון - ויינפלד, שם, עמ' 342 - 343. עזרא פרקים ט-י, נחמיה יג 1 - 3.
10. גם חז"ל העלו את השאלה, מה הייתה מטרת כתיבתה של מגילת רות ומה היא באה ללמדנו, שהרי "אין בה טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר". ותשובתם: "ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (מדרש רות רבה, פרשה ב).
11. לקריאת מגילת רות בחג השבועות יש גם הסברים אחרים, ובהם: (1) הקשר שבין שבועות, חג מתן תורה, ובין התגיירותה של רות (2) תאריך הולדתו ופטירתו של דויד המלך, שהוא - לפי אחת המסורות - בחג השבועות (פייבל מלצר, חמש מגילות - רות, מהדורת דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' 20 - 21).
12. השם שלמה נזכר כמה פעמים בשיר השירים: א 5; ג 7, 9, 11 (בפס' 11 בצירוף "מלך שלמה"); ח 11 - 12.
13. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף יד עמ' ב. לפי חז"ל, כל שלושת הספרים המיוחסים לשלמה - שיר השירים, משלי וקהלת - הועלו על הכתב בידי חזקיהו המלך ואנשיו, ומסורת זו מבוססת על הכתוב בספר משלי כה 1: "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה."
14. הסברים ודוגמאות להשפעות לשוניות מאוחרות בשיר השירים - בספרו של עמוס חכם, חמש מגילות - שיר השירים, מבוא, מהדורת דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' 12.
15. סיפורי אהבה בין הדוד לרעייתו, כגון:"מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שיר השירים א 4). "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שיר השירים א 15 - 16). תיאור יופיה של האהובה, כגון: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" (שיר השירים ד 1 - 7). תיאורי טבע, כגון: "עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לְכִי רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" (שיר השירים ב 10 - 14).
16. במשנה (מסכת ידיים, פרק ג משנה ה) יש עדות לוויכוח על קדושת שיר השירים. המשנה מציגה את הדעות השונות, אך חותמת בקביעתו של רבי עקיבא ש"אין העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש - ושיר השירים קודש קודשים". המשנה אינה מציגה את נימוקיהם של חכמים שסברו כי שיר השירים אינו נמנה עם ספרי הקודש. "יש אומרים שהשאלה בדבר שייכותו של שיר השירים לכתבי הקודש תלויה  בשאלה, אם יש לפרש את שיר השירים כפשוטו על אהבת בשר ודם, או כמדרשו - על אהבת כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא" (עמוס חכם, חמש מגילות - שיר השירים - מבוא, מהדורת דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' 4 ). יש הסבורים, כי דעתו החיובית של רבי עקיבא על שיר השירים נבעה מנסיבות חייו, ובהן אהבתו לאשתו רחל ותשוקתו ללמוד תורה.
17. השם קהלת נזכר גם בפרקי המגילה: ב 12; ז 27; יב 8, 9, 10. משמעות השם קהלת איננה ברורה. חז"ל מצאו קשר בין השם קהלת ובין המסופר על שלמה, שהיה מקהיל את העם: "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם" (מלכים א, ח 1). חיזוק לזיהוי של קהלת עם שלמה המלך אפשר למצוא בתיאורים הנוגעים לעושרו ולגדולתו של מחבר המגילה (לדוגמה: ב 4 - 10) וכן במשלים הרבים שבמגילה על החכם והכסיל, הדומים לסוג המשלים שבספר משלי. לפי חז"ל היו לשלמה שלושה שמות: שלמה, ידידיה וקהלת (קהלת רבה, פרשה א).
18. חוקרים אלו משערים כי הספר נכתב במאות 4 - 3 לפני הספירה, מאחר שלשון הספר מייצגת את שלב המעבר שבין העברית המקראית ללשון חז"ל ומאחר שניכרת בה השפעת השפה הארמית.
19. מרדכי זר כבוד, חמש מגילות - קהלת - מבוא, מהדורת דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' 18.
20. בספרות החוכמה אפשר להבחין בין שני סוגי חוכמה: א. חוכמה מעשית המלמדת את האדם כיצד להתנהג על מנת להצליח בחייו, כגון ספר משלי. ב. חכמה עיונית העוסקת בשאלות פילוסופיות כואבות, כגון שאלת הגמול, העולה בחריפות בספר איוב ומוצגת גם בספר קהלת.
21. דוגמה לאמונתו של החכם המאמין: "כִּי גַּם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו. וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים" (קהלת ח 12 - 13). דוגמה לעמדה הספקנית והפסימית: "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל" (קהלת ח 14).
22. דוגמה לעיסוק באדם ובגורלו: "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ. וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ" (קהלת ה 14 - 15).דוגמה לכך שהמוות מבטל את יתרון החכמה: "וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל" (קהלת ב 15). אין לאדם שליטה על גורלו: "כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם" (קהלת ט 12). עם מותו נשכח האדם: "וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת ט 5- 6).
23. את העמדות הפסימיות והספקניות שבקהלת מייחסים חז"ל לגילו של שלמה המלך, שחיבר את הספר בימי זקנתו: "כשאדם נער אומר דברי זמר (=שיר השירים), הגדיל - אומר דברי משל (=משלי), הזקין - אומר דברי הבלים (=קהלת)" (ילקוט שמעוני, קהלת, רמז תתקסה).
24. הדעה השלטת במחקר רואה בפסוקים האחרונים של קהלת וביניהם הפסוק האמור המכיל את הציווי לירוא את האל ולשמור את מצוותיו תוספת מאוחרת, ראו מיכאל פוקס, "קהלת", אנצקילופדיה מקראית, כרך ז, מוסד ביאליק, תשל"ו, עמ' 75-76.
25. במשנה (מסכת ידיים, פרק ג משניות ה-ו) יש דעה האומרת, שהמחלקות בין חכמים בעניין קדושתם של שיר השירים וקהלת נגעה למעשה רק לקהלת (ולא לשיר השירים) ש"לא נחלקו אלא על קהלת".
26. פיבל מלצר, חמש מגילות - פתיחה, מהדורת דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' X.
27. וכמו כן גם בקינת דויד על שאול ויהונתן: חזרה משולשת על השאלה (הרטורית) "אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים" (שמואל ב, א 18, 25, 27).
28. קינה היא שיר המביע צער, אֵבֶל ותדהמה על מות אדם או על אסון שקרה. במקרא יש קינות יחיד וקינות ציבור. קינת יחיד עוסקת במותו של אדם, מתארת את המת ומהללת את תכונותיו, לדוגמה - קינת דוד על שאול ויונתן: "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ" (שמואל ב, א 23). קינת היחיד מתייחסת לאדם המת ואלוהים אינו נזכר בה. קינות ציבור נוגעות לאסון לאומי שהביא ה' על עמו, וכוללות לעתים פירוט של החטאים שבגינם הביא ה' עונש על העם, כגון: "צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ נָא כָל עַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי" (איכה א 18).
29. 587/6 לפה"ס. בקינה השלישית, איכה ג, אין זכר ברור לאירועי החורבן.
30. "סִדְרָן של כתובים: רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף יד עמ' ב).
31. בנוסח תרגום השבעים המגילה נמצאת אחרי ספר ירמיהו, והיא פותחת במילים (בתרגום לעברית): "ויהי אחרי שנלקח ישראל בשבי ותחרב ירושלים, וישב ירמיהו ויבך ויקונן את הקינה הזאת על ירושלים ויאמר..." חז"ל קבעו: "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף טו עמ' א).
32. ועוד בסוגיה זו - שמואל הרטום, איכה, אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תש"י - 1950, כרך א, עמ' 261 - 262.
33. הקינה הראשונה, השנייה והרביעית (פרקים א, ב, ד) כוללות 22 פסוקים - כמספר אותיות הא"ב ולפי סדר האותיות: המילה הראשונה בפסוק הראשון פותחת באות א, והמילה הראשונה בפסוק המסיים את הקינה פותחת באות ת. בקינה השלישית (פרק ג) - 66 פסוקים בסדר א"ב משולש: שלושה פסוקים לכל אות. לקינה החמישית 22 פסוקים שאינם לפי סדר הא"ב.
34. כגון: "כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי - שָׂשׂוּ" (איכה א 21).
35. כגון: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים..." (איכה א 3, 5, 20).
36. "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יושבתי בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. תַּם עֲו‍ֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ" (איכה ד 21 - 22).
37. השם אסתר אינו שם עברי ואף אינו יהודי. יש הסבורים כי אסתר, אשתר, היא האלה הבבלית (ובגרסתה הכנענית - עשתורת). ויש הסבורים כי המילה אסתר נגזרת מן המילה הפרסית stara, שפירושה: "כוכב". גם השם מרדכי אינו עברי במקורו, והוא נגזר משמו של האל הבבלי מרדוך.
38. לדוגמה: תיאור המשתה העממי בגינת ביתן המלך, שכלל: "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (אסתר א 6 - 7). מנהגי הארמון, כגון הפנייה למלך בגוף שלישי עקיף: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו " (א 19) ומילים פרסיות, כגון - אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (ג 13; ח 9; ט 3); אֲחַשְׁתְּרָנִים (ח 10, 14); דת (א 8); פִּתְגָם (א 20).
39. לדעת חוקרים רבים, המלך אחשוורוש הוא כסרכסס, שמלך בשנים 486 - 465 לפני הספירה. פרטים רבים בסיפור המגילה אכן מתאימים לפרטים הידועים עליו כיום: ממלכתו של כסרכסס השתרעה "מהודו ועד כוש"; היה לו בעיר שושן ארמון חורף גדול ומפואר, הדומה בתיאורו לארמון שבמגילת אסתר. כסרכסס - כמו אחשוורוש - היה ידוע כמלך נהנתן שערך משתאות פאר. ועוד פרט חשוב: בתעודה מנהלית שנתגלתה מימי כסרכסס נזכר גזבר המלכות, Mardukâ (מרדוך) ששמו מזכיר כמובן את מרדכי היהודי, דודה של אסתר.
40. "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (אסתר ג 7).
41. האמונה בהשגחה ניכרת בדברים שאומר מרדכי לאסתר על מנת לשכנע אותה לעשות מעשה אמיץ - להופיע לפני המלך ללא הזמנתו כדי לנסות ולבטל את גזירת המן. מרדכי מסביר לאסתר "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" וגם אומר לה: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר (=מאת אלוהים) וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ" (אסתר ד 13 - 14).