יוסף חיים מבגדאד – "בן איש חי"

מבוא

ר' יוסף חיים מבגדאד (1834 – 1909) היה פוסק הלכה ומקובל, פייטן ודרשן, מנהיגה הרוחני של יהדות עיראק ואחד האישים הבולטים בקהילות המזרח בעת החדשה. כינויו – "בן איש חי" – הוא כשם ספרו המפורסם ביותר, המשמש עד ימינו ספר הלכה מרכזי בקהילות יהודי עיראק, פרס וכורדיסטן. ברבות השנים התעוררה התנגדות לגישתו ההלכתית, ובאה הדרישה "להחזיר עֲטָרָה ליושנה" ולהכפיף את המנהגים וההלכות לפסיקתו של יוסף קארו.¹ יצירתו הענפה של ר' יוסף חיים מקיפה את כל תחומי היהדות: הלכה וקבלה, ספרי שו"ת ודרשות, משלים ופתגמים, תפילות וסגולות וכן פיוטים רבים לשבת ולמועדים. הוא כתב עשרות ספרים, וכולם – פרט לאחד – נכתבו בעברית.² ר' יוסף חיים נפטר בגיל 75 ונקבר בבית הקברות היהודי בבגדאד.

מעט יוצרים: שמחו נא בשמחת התורה

מאת:

• יוסף חיים (בן איש חי)

שִׂמְחוּ נָא שִׂמְחוּ נָא בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ אֲהוּבִים יִשְׂמְחוּ בְּרוּכִים

יִשְׂמְחוּ גְּאוּלִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ דְּגוּלִים יִשְׂמְחוּ הֲדוּרִים

יִשְׂמְחוּ וָתִיקִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ זַכָּאִים יִשְׂמְחוּ חֲסִידִים

יִשְׂמְחוּ טְהוֹרִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ יִשְׂרָאֵלִים יִשְׂמְחוּ כֹּהֲנִים

יִשְׂמְחוּ לְוִיִּים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ מְלָכִים יִשְׂמְחוּ נְשִׂיאִים

יִשְׂמְחוּ סוֹפְרִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ עֲנָוִים יִשְׂמְחוּ פְּדוּיִים

יִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ קְדוֹשִׁים יִשְׂמְחוּ רַחְמָנִים

יִשְׂמְחוּ שְׁלֵמִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

יִשְׂמְחוּ תְּמִימִים יִשְׂמְחוּ תַּלְמִידִים

יִשְׂמְחוּ תְּמוּכִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

שִׂמְחוּ נָא שִׂמְחוּ נָא בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה

תולדות חייו

ר' יוסף חיים נולד בבגדאד בשנת תקצ"ד – 1834, בן למשפחת רבנים – בנו של ר' אליהו חיים ונכדו של ר' משה חיים. כינויו "בן איש חי" הוא כשם ספרו המפורסם ביותר – ספר דרשות על פרשות השבוע בשילוב הלכות. הוא התחנך בבית המדרש לרבנים "בית זילכה" בבגדאד והיה תלמידו של הרב עבדאללה סומך, ראש בית המדרש ואחד החשובים שבחכמי עיראק. בגיל 18 נישא לרחל, בת דודתו, ולבני הזוג נולדו שני ילדים.³

כשהיה בן 25, נפטר אביו, ויוסף חיים היה למנהיגם הלא רשמי של יהודי בגדאד: הוא לא מילא תפקיד רשמי בקהילה, אך בני דורו ראו בו סמכות הלכתית והרבו לפנות אליו בשאלותיהם. יוסף חיים התפרנס מהכנסותיו כשותף בעסקי אחיו, ולא הסכים לקבל שכר עבור פעילותו הציבורית. הוא שימש כדרשן קבוע בבית הכנסת, ובמשך השנים התפרסם כדרשן רב השפעה בקהילות היהודים.

בדרשותיו עסק בפרשת השבוע והציג לקהל שומעיו רעיונות קבליים בלשון פשוטה תוך שילוב דברי מוסר והלכה. שיטה זו של שילוב פרשת השבוע, קבלה והלכה באה לידי ביטוי בספרו המפורסם "בן איש חי", ונועדה, להקל על שומעיו את לימוד ההלכות וזכירתן. ארבע פעמים בשנה – בארבע שבתות מיוחדות⁴ – היה דורש בבית הכנסת הגדול בבגדאד. בשנת תרכ"ט – 1869 ביקר ר' יוסף חיים בארץ ישראל והגיע לירושלים ולחברון – למערת המכפלה.⁵ אף שלא היה בעל משרה רשמית, נחשב לגדול הדור – ורבים מקהילות היהודים בעיראק ומחוצה לה, פנו אליו בשאלותיהם, כפי שעולה מאיגרותיו ומספרי השו"ת שכתב.⁶ ר' יוסף חיים גם יזם את הקמתה של הישיבה הספרדית "פורת יוסף" בירושלים, ובנייתה החלה כחמש שנים לאחר מותו (תרע"ד – 1914).⁷
ר' יוסף חיים – "בן איש חי" – נפטר בתאריך י"ג באלול תרס"ט – 1909. רבבות אנשים – יהודים ולא יהודים – ליוו את ארונו במסע ההלוויה ברחובות בגדאד. השפעתו לא פסקה אחרי מותו והיא נמשכת עד ימינו אלה: ספריו נדפסים גם כיום במהדורות רבות, ותמונותיו נמכרות בחנויות לספרי קודש. ישיבת "בן איש חי", שנוסדה בירושלים בשנת תשכ"ג – 1963, נקראת על שמו.

יצירתו של ר' יוסף חיים

ר' יוסף חיים כתב עשרות ספרים בתחומים רבים של התרבות היהודית: ספרי הלכה ובהם ספרי שו"ת, דוגמת ספרו "רב פעלים", ספרי דרשות ומוסר, פרשנות למקרא, למשנה ולתלמוד, ספרים בקבלה – ובכלל זה פרשנות לספר הזוהר, ספרי משלים ופתגמים וכן תפילות ופיוטים רבים.⁸ כל ספריו (פרט לאחד) נכתבו בעברית, ואילו דרשותיו נאמרו בשפת המקום – ערבית, ולאחר מכן תורגמו לעברית ונערכו לדפוס. כתביו משקפים את היקף ידיעותיו ואת שליטתו בספרות הרבנית לדורותיה ובכתביהם של בני זמנו במזרח ובאשכנז.⁹
שני עקרונות חשובים הנחו את יצירתו: שילוב רעיונות קבליים על פי ספר הזוהר וקבלת האר"י ופנייה לקהל רחב ועממי – ובכלל זה נשים – שבדרך כלל לא זכו להשכלה תורנית. עיסוקו בטקסטים קבליים עיוניים כמו גם בספרות העממית לסוגיה באו לידי ביטוי ביצירתו שפנתה אל כלל בני הקהילה – תלמידי חכמים ופשוטי עם כאחד.

יצירתו - "בן איש חי"

ספרו המפורסם ביותר של ר' יוסף חיים הוא הספר "בן איש חי" – ספר דרשות על פרשות השבוע, שנועד ללימוד במשך שנתיים, ולפיכך יש בו שתי דרשות לכל אחת מן הפרשות שבתורה. בדרשות אלו שילב המחבר הלכות המבוססות על שניים מחלקיו של ספר הפסיקה שולחן ערוך.¹⁰ לימים לוקטו ההלכות מן הדרשות ונדפסו בנפרד בספר שנקרא "בן איש חי – הלכות", והספר משמש גם בימינו ספר הלכה מרכזי בקהילות יהודי עיראק, פרס וכורדיסטן.

"בן איש חי" מחולק לפי פרשות השבוע וכולל פתיחה שהיא דרשה, ולאחריה – פירוט ההלכות שהיו משולבות בדרשה המקורית, לדוגמה: הפתיחה לפרשת בראשית בספר "בן איש חי – הלכות" מבוססת על הפסוק "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", ולאחר מכן – אוסף הלכות הנוגעות למצוות טלית וציצית. שילוב ההלכות במסגרת דרשות המבוססות על המקרא וכוללות דברי קבלה, אגדה ומוסר נועד לסייע לקהל השומעים לקלוט את ההלכות ולזכור אותן: "לדרוש בהלכות בלבד – אין לב המון העם נמשך אחריהם, אלא צריך שיהיה עיקר הדרש ורובו בדברי אגדה ומוסר, ויזכיר הדרשן באמצע פסקי הלכות, על ידי הקשר שיקשרם בדרשה שדורש על המקרא, כדי למשוך לב העם אל הדברים האלה בחכמה ודעת."¹¹
גישתו של ר' יוסף חיים התבססה על שימור מנהגי המקום, וגם בענייני הלכה נהג כך ולא שינה ממנהגי המקום "ללא סיבה הלכתית מוצקה". פסיקתו של ר' יוסף חיים מעידה על חידושיו ההלכתיים – הענקת תוקף של פסיקה למנהגים מקומיים, לצד הסתמכות גם על הפסיקה האשכנזית.¹²

העשרה - קישורים

ספר "בן איש חי" באתר ספריא

מפיוטיו של בן איש חי, עם עיון בטקסט של כל פיוט בצירוף לחנים לפי מסורת עדות ישראל, ובהן בבל, מרוקו, בוכרה, הודו, ירושלים ועוד – באתר פיוט

מאמר של הרצל ובלפור חקק, מצוקת המשיח – דיון במשל של רבי יוסף חיים – באתר