משיח
המלך המושיע שיבוא באחרית הימים ויגאל את עם ישראל. נזכר בספרות הבתר-מקראית, ובעיקר בספרות חז"ל. ביאת המשיח לעתיד לבוא היא אחד מעיקרי האמונה שקבע רמב"ם.
מבוא
"המשיח" הוא המלך המושיע העתיד לבוא באחרית הימים ולגאול את עם ישראל, ובמשמעות זו הוא מופיע רק בספרות הבָּתַר מקראית, ובעיקר במקורות חז"ל.1 במקורות אלו יש למשיח פנים רבות: הוא משיח בן דויד – והוא משיח בן יוסף, הוא גואל קוסמי – והוא גואל ישראל. הוא נולד בתשעה באב ועתיד להתגלות בהיסח הדעת, כנראה בתשעה באב.
האמונה בביאת המשיח היא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה שהגדיר רמב"ם: "להאמין… שיבוא… 'אִם יִתְמַהְמָהּ – חַכֵּה לוֹ'",2 אך להימנע מכל ניסיון לחשב מתי יבוא. רמב"ם מגדיר את האמונה במשיח כתקווה לטווח ארוך, שאין לעסוק בה כאן ועכשיו. עם זאת, האירועים הקשים שפקדו את עם ישראל לדורותיו ולתפוצותיו עוררו מדי פעם את התפיסה כי יש לפעול לזירוז ביאת המשיח. יש הרואים בהקמתה של מדינת ישראל אות מבשר לימות המשיח: המדינה מתוארת בחוגים אלו כ"ראשית צמיחת גאולתנו", בצירוף משאלה: "ושלח לנו מהרה בן דוד משיח צדקך."3
מעט יוצרים: עקבות המשיח"מָשִׁיחַ לֹא בָא עוֹד, לֹא קָרְבָה גְּאֻלָּתֵנוּ,
לֹא מָשַׁךְ עוֹד הַיֹּבֵל בְּרֹאשׁ הַר הַזֵּתִים,
הֲלֹא כָלְתָה הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה מִכִּיסֵנוּ
עִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף וְכֻלָּנוּ כַמֵּתִים.
וְכֵן כָּל הָעֲתִידוֹת קָמוּ וָבָאוּ,
שֶׁהִגִּידוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים נִיבָּאוּ,
הֲדִבֵּר פִּיהֶם שָׁוְא וּכְזָבִים הֵפִיחַ,
כִּי מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ לָבֹא מָשִׁיחַ?
מָשִׁיחַ לֹא בָא עוֹד, טֶרֶם נִרְאָה בָאָרֶץ,
וַאֲנַחְנוּ כְבָר הִנֶּנּוּ לִקְרָאתוֹ נְכוֹנִים.
נֶחְפַּזְנוּ לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וַנָּרֶץ
דְּבָרֵינוּ בְּ"הַמֵּלִיץ" וּבְיֶתֶר הָעִתּוֹנִים,
כִּי בָאָה שְׁנַת גְאֻלִּים רִחֲמָנוּ אֱלֹהֵינוּ
בִּידֵי שְׁנֵי אַלּוּפִים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
יְשׁוּעוֹת מֵרָחוֹק כָּל אֶחָד הֵרִיחַ –
וּמָשִׁיחַ לֹא בָא עוֹד, טֶרֶם יָבֹא מָשִׁיחַ…"
* שיר זה – ובו שבעה בתים – התפרסם לראשונה בשנת תרנ"ו – 1896, אך ביאליק עצמו לא כלל אותו בקובצי שיריו, ככל הנראה משום שהיה זה שיר סטירי אקטואלי. השיר מבוסס על רעיון המשיח ולועג לתופעות שרווחו בציבור היהודי באותן שנים, ובכלל זה כתיבה שופעת וספקולטיבית על הגאולה הממשמשת ובאה ועל פעילותה הקולנית אך הבלתי יעילה של תנועת חיבת ציון, ועוד. בציטוט מופיעים שני בתי השיר הראשונים.
"לא משך עוד היבל בראש הר הזתים" – לא תקעו עדיין בשופר להודיע על הגאולה, וזאת לפי התיאור במעמד הר סיני (שמות יט 13).
"הלא כלתה הפרוטה האחרונה מכיסנו" – לפי אחד ממדרשי חז"ל, עתיד המשיח לבוא כאשר "תכלה פרוטה מן הכיס" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צח, עמ' א).
"כי מדוע בושש לבא משיח?" – וזאת על פי המסופר בספר שמות (לב 1): "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר".
"המליץ" – עיתון עברי ברוסיה באותם ימים, שהיה לביטאונה של ההשכלה היהודית במזרח אירופה, עודד את היצירה העברית והפיץ את רעיון התחייה הלאומית.
רקע
המושג "משיח" במשמעו המסורתי – המלך המושיע שיגאל את ישראל באחרית הימים – לא נזכר כלל בתנ"ך, אך האמונה שבאחרית הימים יגאל ה' את עמו וישלח מלך מבית דויד להושיעם נזכרת בספרי נביאים אחרונים: "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם… בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (הושע ג 5).4 חורבן בית המקדש הראשון הביא לסיומה של מלכות בית דויד – אך צאצאיו, בני שבט יהודה, נותרו בחיים, יצאו לגלות, ושימרו את התקווה לחידוש מלכות בית דויד לעתיד לבוא.
תקוות שכאלו ניעורו מחדש בימי שיבת ציון, עם מינויו של זרובבל בן שאלתיאל, נצר לבית דויד, לנשיא יהודה (חגי ב 20 – 23).5 תסיסה משיחית הייתה גם בסוף תקופת הבית השני, לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הרומאים.6 נראה כי במהלך ההיסטוריה היהודית איזנה האמונה במשיח העתידי את מצוקות ההווה, וסייעה לעם היהודי בגלות לשרוד גם תקופות ממושכות של גזירות, רדיפות, גירושים ודיכוי, "שהיו עלולים, בנסיבות אחרות, להביאו לידי היעלמות."7
מציאות החיים הקשה של עם ישראל לאחר חורבן הבית השני הביאה לדחיית האמונה בהתגשמותן של ההבטחות האלוהיות "לעתיד רחוק, אידיאלי".8 היהדות ההלכתית מיעטה לעסוק במשיח וביקשה למתן את הציפיות לבואו. על מגמה זו מעידה תפיסת המשיח בהגותו של רמב"ם והיעדרו הכמעט מוחלט של המשיח מן התפילה.9 כאמור, הכמיהה למשיח לא פסקה, ובמהלך הדורות אף התעוררה מדי פעם מחדש: עתות צרה בעם ישראל נתפסו כחבלי משיח ועוררו מחדש ציפיות לגאולה – ולעתים גם גרמו להופעתם של משיחי שקר.
משיח במקרא
הפועל למשוח מציין במקרא גם פעולות יומיומיות וגם פעולות שיש בהן קדושה, כגון – משיחת הכוהן הגדול לכהונתו או משיחת המלך בחיר ה'. המילה משיח והצירוף משיח ה' מופיעים במקרא ככינויים למלך (לדוגמה: שמואל א, כד 7) או לכוהן הגדול (ויקרא ד 3), שראשם נמשח בשמן בטקס מינויים לתפקיד.10 תיאורי אחרית הימים בתנ"ך מציגים מלך צדיק (זכריה ט 9) "מִגֵּזַע יִשָׁי" (ישעיהו יא 1) אשר עתיד לשבת "עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ" (ישעיהו ט 6) – אך מלך זה אינו נקרא משיח. במשך השנים התפרשה דמותו במסורת חז"ל כמלך המשיח.11 פסוקים מן התורה העוסקים במלוכה קיבלו פירוש משיחי, למשל: הפסוק מברכת יעקב המעניק ליהודה את המלוכה – "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה"(בראשית מט 10) – נתפרש בתרגום אונקלוס לארמית במשמעות משיחית: "עד שיבוא המשיח".12 ובאופן דומה תרגם אונקלוס את דברי בלעם בן בעור – "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כד 17) – כמכוונים למשיח: עד שיקום מלך מיעקב "ויתרבה משיחא מישראל". פרשנות משיחית דומה מוצאים בתרגום הארמי לפסוקי תהלים במזמורים העוסקים במלך,13 וכן במזמורים שנתגלו במגילות מדבר יהודה, המציעים פרשנות לתיאורו של עבד ה' (ישעיהו נג 3 – 4).14
המשיח במקורות חז"ל
מקורות חז"ל עוסקים בזהותו של המשיח, בזמן בואו ובנסיבות התגלותו. המקורות מציגים לא משיח אחד – אלא שניים: משיח בן יוסף ומשיח בן דויד. הראשון יילחם באויבי ישראל ויגאל זמנית את ישראל – אבל ייהרג: "'וְסָפְדָה הָאָרֶץ' (זכריה יב 12)… על משיח בן יוסף שנהרג."15 אחריו יבוא משיח בן דויד, שיזכה לחיי נצח ויביא אתו את הגאולה הנצחית.16
חז"ל מעלים את השאלה – "אימתי [משיח] בן דויד בא?" ומציגים תשובות מגוונות, ובהן כאלה הנוגעות למצבו של עם ישראל, כגון: משיח בן דויד יבוא "בדור שכולו זכאי – או [בדור ש]כולו חייב"; משיח בן דויד יבוא רק כאשר "יכלו כל שופטים ושוטרים מישראל" או לחילופין "יכלו גסי הרוח מישראל" או בדור שבו יתמעטו תלמידי חכמים או "שתכלה פרוטה מן הכיס".17
לפי המסורת היהודית, נולד משיח בן דויד בתשעה באב, "ביום שחרב בית המקדש", וביום זה הוא עתיד להתגלות ולגאול את ישראל.18 מקורות חז"ל עוסקים גם בהופעתו של המשיח ובציפייה לבואו, המתמצית בשאלה: "אמאי לא אתי משיח?" – למה משיח לא בא?19 ולצד הציפייה – מביאים חז"ל את הדעה ש"יבוא [משיח] – ולא אראנו", עקב חבלי משיח הקשים שעתידים להקדים את בואו.20
הנטייה להמעיט בעיסוק במשיח הייתה קשורה לתפיסה כי המשיח עתיד לבוא "בהיסח הדעת" – פתאום וללא כל הכנה, והעיסוק בנושא עלול להרחיק את הגאולה. מכאן הדעה הגורסת, שמשיח בן דויד לא יבוא "עד שיתייאשו מן הגאולה", ולכן אין אפשרות לזרז את בוא המשיח ואף אסור לנסות ולחשב מתי יבוא: הוא יבוא במועד המיועד לו, שאינו ידוע מראש, וכל שנותר הוא לחכות ולהאמין, ככתוב בדברי הנביאים: "אִם יִתְמַהְמָהּ – חַכֵּה לוֹ" (חבקוק ב 3).21
המשיח בתפיסת רמב"ם
האמונה בביאת המשיח היא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה של רמב"ם המפורטים בפירושו למשנה. ובספרו ההלכתי משנה תורה הוא מתאר את בוא המשיח כאירוע המתרחש בתוך ההיסטוריה, בתוך העולם הזה, במציאות.
רמב"ם "ממתן, מרסן ומסייג את העניין המשיחי", ומציג אותו לא כהבטחה – אלא כנורמה,22 כאשר ישראל ינהגו באופן הראוי לפי חוקי התורה:
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה [של] הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה."
רמב"ם מדגיש כי דברים אלו מפורשים בתורה ו"כוללים את כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים." רמב"ם יוצא כנגד האמונה כי הופעת המשיח תהיה כרוכה בהתרחשויות שהן מחוץ לגדר הטבע – כגון "אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו".
רמב"ם מפרט את סימניו ומאפייניו של המלך המשיח:
"מלך מבית דויד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, וייכוף כל ישראל לילך בה [בדרך התורה] … ויילחם מלחמות ה'… אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי."
לפי תפיסת רמב"ם – לא יעלה על הדעת "שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם" – אלא: "עולם כמנהגו נוהג."23 וכל השאיפה לבוא המשיח נועדה לאפשר לעם ישראל "שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל" וגם כל העולם ישאף "לדעת את ה' בלבד." רמב"ם מדגיש כי בכל הקשור למשיח ולימות המשיח "לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ולכן הוא קובע שאין להרבות ולעסוק בנושא ואין לחשב את ביאת המשיח "אלא יחכה ויאמין".24
משיח עכשיו
התנועה הציונית יצרה בארץ ישראל, ארץ הקודש, מציאות מהפכנית: ריבונות מדינית ויהודית – שקמה באמצעים חילוניים ובהנהגתם של יהודים שנטשו את האמונה ואת אורח החיים הדתי. התנועה הציונית והקמת המדינה הביאו לקיבוץ גלויות ולשיבתו (החלקית) של העם לארצו, ללא כל זיקה לתפיסה הדתית של הגלות כעונש, ולאמונה כי אסור לדחוק את הקץ ואין לפתוח בפעולה אנושית יזומה לזירוז תהליך הגאולה.
המהפכה הציונית והקמת המדינה היו מעין גלגול חילוני של המשיחיות, והאורתודוקסיה הגיבה עליהם בדרכים שונות: התפיסה החרדית התעלמה מן האירוע ההיסטורי של הקמת המדינה ורוקנה אותו מכל משמעות דתית, ואילו הציונות הדתית נטתה לראות בהקמת המדינה שלב ראשוני בתהליך הגאולה – "ראשית צמיחת גאולתנו", אות לימות המשיח: "ושלח לנו מהרה בן דויד משיח צדקך."25 והייתה גם התפיסה החסידית, שדחקה את ההיסטוריה ומיקמה את הבשורה המשיחית בתוך המציאות ההיסטורית האקטואלית – כפי שעשתה חסידות חב"ד, שהעמידה מאז השואה את היסוד המשיחי "במוקד התודעה הדתית ובמוקד החיים הדתיים" של חסידיה.26
המתח המשיחי בחסידות חב"ד הגיע לשיאו בתקופת הנהגתו של הרבי מלובביץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון, ובעיקר לאחר מותו (תשנ"ד – 1994): "משיח עכשיו" היה בימינו לסיסמתו של הפלג המשיחי בחסידות חב"ד, הרואה ברבי המת את המלך המשיח, ומכריז על כך בפומבי: "יחי אדוננו, מורנו ורבנו, מלך המשיח לעולם ועד."
חבלי משיח
לפי מסורת חז"ל, תתרחש ביאת המשיח אחרי תהליך הכנה הנקרא "חבלי משיח" – כאבי המשיח, או בלשון חז"ל – "חבלו של משיח"27 – צרות ופורענויות, ובהן מלחמות, שיהיו מנת חלקו של עם ישראל לפני בוא המשיח.
חבלי משיח הם חלק מן האותות המבשרים על המשיח המתקרב וכלולים בעקבותיו של המשיח. ומכאן הדעה הנזכרת בתלמוד – "שיבוא [המשיח] ולא אראנו" – בשל הצרות הכרוכות בביאת המשיח. וכל המבקש להינצל מאותם חבלי משיח – יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.28
האמונה בחבלי משיח כהקדמה לבוא המשיח הובילה לפרשנות משיחית של אירועים ופורענויות בהיסטוריה היהודית, דוגמת גירוש ספרד ופורטוגל. אסון הגירוש התפרש כחבלי משיח ועורר תקוות משיחיות בקרב גולי ספרד. דור המגורשים ובניהם – לא זו בלבד שהתירו לעצמם לעסוק בגלוי בנושא המשיח, אלא גם ראו בכך "מצווה מן המובחר", שבזכותה "עתיד לבוא המשיח."29
המושג חבלי משיח קיבל משמעות חדשה בעקבות שני האירועים שידע עם ישראל במאה ה-20: השואה ומוראותיה30 – והקמת מדינת ישראל (וקיבוץ הגלויות). "יש הרואים בתנועה הציונית ובמדינת ישראל הגשמה של הרעיון המשיחי" – או לפחות סימן המבשר על ימות המשיח.31 ומכאן התפיסה כי המדינה היא "ראשית צמיחת גאולתנו" – "אתחלתא דגאולה".32
ימות המשיח
הביטוי "ימות המשיח" מתכוון לתיאור הזמן שלאחר בוא המשיח. חז"ל ניסו לתאר את ההוויה הבָּתַר-משיחית, את העולם כפי שייראה אחרי שיבוא המשיח.
היו שהמעיטו בשינויים הצפויים וקבעו: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", שלאחר בוא המשיח לא יהיו ישראל משועבדים לעם אחר ולא יהיו העמים משועבדים זה לזה, ותיפסק התופעה של שלטון האדם בזולתו, אך שאר סדרי עולם ימשיכו להתקיים, ובכלל זה תופעות כגון עוני ואי שוויון חברתי וכלכלי.33
ויש שתיארו את ימי המשיח כתקופה של ברכה ושגשוג על טבעיים: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (=כיכרות של לחם סולת)", "עתידים כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות".34
רמב"ם הדגיש את ימות המשיח כאידיאל רוחני ותורני: "לא כדי שישלטו [ישראל] על כל העולם", ולחילופין – "לא כדי שיינשאו אותם העמים", וגם לא כעידן שכולו מותרות והנאות – "ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח – אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמה". מבחינה רוחנית יהיו ימות המשיח תקופה שבה ישראל וכל אומות העולם יכירו בגדולתו של ה', "וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם", אך העולם ייהנה גם משפע כלכלי ושלום ושלווה: לא יהיה רעב ולא מלחמה, "לא קנאה ולא תחרות… וכל המעדנין מְצוּיִן כעפר". והעיקר – "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" כמאמר הנביא: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא 9).35
משיח שקר
משיח שקר הוא אדם שהכריז על עצמו כעל משיח, ניסה לפעול למען גאולת ישראל – וסופו שנכשל ואכזב. במהלך ההיסטוריה היהודית חיו היהודים רוב הזמן תחת שלטון זר וסבלו רדיפות, גזירות ופורענויות. וכך, בעתות מצוקה ואסון, קמו אנשים שהכריזו על עצמם שהם המשיח והבטיחו להביא את הגאולה לעם ישראל. היו שהאמינו בתום לב בשליחותם המשיחית, והיו שניסו למשוך אחריהם אנשים תמימים ולנצלם למטרותיהם.
דוגמה למשיח שלא ראה עצמו משיח הוא שמעון בר כוכבא, מפקדו הצבאי והמדיני של מרד בר כוכבא, שהוכתר למשיח על ידי רבי עקיבא36 – והכזיב: תוצאות המרד היו אסון ליישוב היהודי בארץ ישראל, וחז"ל מיעטו להזכיר אותו במקורותיהם ויתכן ששמו המופיע בספרות חז"ל – בר כוזיבא – אינו אלא כינוי גנאי (מלשון כזב).37 ונראה שחכמים רבים הסתייגו מלכתחילה מעמדתו של רבי עקיבא, שראה בבר כוכבא משיח.38
משיחי השקר בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא קמו בתפוצות (ולא בארץ ישראל), דוגמת משיח השקר בתימן (במאה ה-12) הידוע משתי איגרות רמב"ם. משיח שקר זה "אמר להם שהמשיח בארץ תימן" ואז "נקבצו אנשים הרבה" סביבו.39 לאחר כשנה נתפס בידי השלטונות והוצא להורג.
במאה ה-16 קמו כמה משיחי שקר, והידועים שבהם – דוד הראובני ושלמה מולכו, שביקשו לשכנע את היהודים כי הגאולה קרבה וכי יש להתאחד עם הנוצרים כדי לשחרר את ארץ ישראל משלטון העותמנים. שניהם נעצרו בשנת 1532, מולכו הועלה על המוקד באיטליה, והראובני גורש לספרד, וכנראה נרצח בידי האינקוויזיציה.
משיח השקר הבולט ביותר שקם לעם ישראל היה שבתאי צבי (המאה ה-17), משיח שקר ומנהיגה של השבתאות, שיחד עם מבשרו ומפיץ תורתו, נתן העזתי, סחף במשך כשנתיים (1665 – 1666) את מרבית קהילות היהודים במזרח ובמערב – באירופה, בצפון אפריקה ובתימן. וזאת על רקע התפתחויות בתחום הקבלה וגם על רקע אירועים חיצוניים ובהם פרעות ת"ח ות"ט. לאחר שנאסר, עמדה לפניו הברירה להתאסלם או למות; הוא בחר להמיר את דתו והיה לעזיז מוחמד אפנדי.
מקצת מאמיניו הלכו בעקבותיו והתאסלמו, אך מרבית קהילות ישראל קיבלו את צעדו בזעזוע קשה. ואפילו מתנגדיו של שבתאי צבי חשו אכזבה: התאסלמותו של שבתאי צבי הייתה ליהודים רבים בגידה של המשיח במאמיניו. התנועה השבתאית המשיכה להתקיים גם לאחר התאסלמותו של מנהיגה, משיח השקר שבתאי צבי; ואחד מספיחיה, יעקב פרנק (המאה ה-18), הכריז על עצמו כגלגולו של שבתאי צבי וכמשיח, וייסד כת מאמינים.40
פרנק היה "אדם מושחת ובליעל… ספק רמאי, ספק מנוול",41 שהתפאר בבורותו במקורות היהודיים וניהל אורח חיים ניהיליסטי יחד עם מאמיניו. משיחיותו הייתה כרוכה בפריקת עול ושחיתות, ללא כל קשר לרעיון המשיחי ולגאולת ארץ ישראל. פרנק ביקש להקים בפולין יישוב יהודי חקלאי בעל עוצמה צבאית, ובסופו של דבר התנצרו הוא ומאמיניו. כת מאמיניו של יעקב פרנק הגיעה לשיא השפעתה אחרי התנצרות אנשיה, עם מותו של יעקב פרנק.
העשרה - קישורים
מאמר של עמוס חכם, "הרעיון המשיחי במקרא" – באתר דעת
מאמר של שמעון תודר, "משיח בן דוד ומשיח בן יוסף" – באתר דעת
מאמר של בצלאל לנדוי, הציפייה למשיח בתורת החסידות – באתר דעת
מאמר של דוד פלוסר, מושג המשיח (ביהדות ובברית החדשה) – באתר מקראנט
מאמר של דוד שפרבר, עני ורוכב על חמור – דימויי המשיח באמנות המקומית – באתר טקסטורה