אברהם אבינו

מבוא

אברהם היה העברי הראשון, אבי האומה. קורותיו מתוארים באריכות בספר בראשית.¹ שמו המקורי היה אברם, אך עם הבטחת הבן היורש, יצחק, שינה ה' את שמו לאברהם – "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז 5). אברהם נולד וגדל באור כשדים, אך לפי צו האל עזב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו – והלך לארץ לא נודעת.²
אברהם במקרא הוא בחיר ה' ואוהבו,³ שייחודו – בשליחותו: להתוות "אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו" דרך חיים המושתתת על צדק ומשפט (יח 19). לאברהם היה ייעוד לאומי – "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (יב 2) – לצד ייעוד כלל אנושי – "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (יב 3). אברהם המקראי לא היה אבי האמונה באל אחד; חז"ל הם שעיצבו את דמותו כאבי המאמינים, ודרשו את קורותיו כמסכת של עשרה ניסיונות שבהם נבחנה אמונתו. בשירה העברית החדשה, אברהם, אבי האומה, נודע "בַּהַבְטָחוֹת, בַּנִּסְיוֹנוֹת, / בְּלֵיל כּוֹכְבֵי כְּנַעַן, / בַּבְּרִית בֵּין הַגְּזָרִים, / בְּהַר הָעֲקֵדָה"⁴ – הרומזים לגורל צאצאיו בכל הדורות, עד לדור השואה והתקומה.

מעט יוצרים: אברהם המקראי - ברכת הניגודים

"הכול יודעים שהתורה פותחת באדם ולא באברהם, אך לא תמיד מדגישים די הצורך את החשיבות העקרונית של העובדה הזאת. ואכן להופעתו זו המאוחרת של אבינו הראשון על בימת ההיסטוריה יש לפחות שלוש השלכות רבות משקל:
אברהם אבינו איננו אבי האנושות, אלא אבי האומה. ובניגוד לאדם וחוה הוא לא נברא בידי הבורא, אלא נבחר על ידו. משמעה של עובדה זו הוא, שהייחוד שלו אינו גנטי אלא ייעודי. על מנת להתחיל התחלה חדשה עליו להתנתק מהוריו-מולידיו התנתקות אתנית, טריטוריאלית וערכית. אך מבחינה גנטית הוא היה ונשאר "בן תרח" ו"אחי נחור".
אברהם גם איננו אבי האמונה באל אחד, ואף לא בעל הברית הראשון של הבורא: קדמוהו בכך אדם הראשון, ובעיקר נח. האנושות הרבתה לחטוא… אך שום עבודת אלילים אינה נזכרת בדורות שקדמו לאברהם ובדורו שלו.¹ דרך האמונה שאבי האומה צריך לעצבה ולהנחילה לצאצאיו מוצגת כאנטיתיזה לחטא ולא לאלילות, הייחוד שלה אינו עומד על איסורים… אלא על מצוות עֲשֵׂה – לך לך, עשיית צדקה ומשפט וברית מילה…
אברהם איננו גם הצדיק הראשון, שכן קדמוהו בכך חנוך ובעיקר נח. צדקתו של נח היא בגדר עובדה מוגמרת – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ [בלשון עבר] נֹחַ" (ו 9)… ואילו צדקתו של אברהם היא בגדר אתגר ומשימה – "וַיֵּרָא ה' אַל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ [בלשון ציווי] לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים" (יז 1) – אשר מכוחה תתעלה דרך אמונה מעלה אחר מעלה…
דיוקנו של אברהם איננו מעוצב בתורה כדמות אידיאלית, אלא כדמות ריאלית… לפי פשוטם של הכתובים קנה אברהם את הישגיו המוסריים והאמוניים תוך מאבק קשה עם חולשותיו, שכן לא תמיד עלה בידו לנהוג על פי הערכים והנורמות שלו עצמו…"

1. רק מסיפור בריחת יעקב מבית לבן (בראשית לא) עולה כי במשפחת אברהם אכן עבדו אלוהים אחרים. לבן, המחפש את התרפים שגנבה רחל, מאשים את יעקב "לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהַי" (לא 30), וכאשר הם כורתים ברית ביניהם, הוא אומר: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֶאֱלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵּינֵינוּ" (לא 53). מה שנאמר כאן בעקיפין,כמעין השלכה לאחור, נאמר במישרין ובהדגשה מפי יהושע: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (כד 2), והומחש בצורה סיפורית באגדת חכמים על אברהם בחנות הצלמים של תרח (מדרש בראשית רבה, פרשה לח).

משה חלמיש, חנה כשר, יוחנן סילמן (עורכים), אברהם אבי המאמינים – דמותו בראי ההגות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ב – 2002, עמ' 41 – 42. ההדגשות – במקור.

אברהם במקרא

ספר בראשית פותח בסיפור הבריאה והאדם – לא בתולדות אברהם. דמותו של אברהם נזכרת לראשונה בסיום פרק יא ופותחת תקופה חדשה, המתמקדת מכאן ואילך בסיפור חייו וקורותיו
של אבי האומה וצאצאיו – ולא בסיפור האנושות (בראשית א-יא).⁵
אברהם במקרא הוא העברי הראשון ומייסד האומה – אך הוא אינו אבי האמונה באל אחד או הצדיק הראשון או הראשון שבא בברית עם ה'.⁶ ייחודו של אברהם הוא בייעודו הכפול: הייעוד הלאומי – הבטחת הארץ והזרע: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (יג 15), והייעוד הכלל-אנושי – "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (יב 3).
אברהם קיבל על עצמו שליחות מיוחדת – התוויית דרך חיים – "דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (יח 19),⁷ ואותה הנחיל לצאצאיו ולאומה כולה. ההתחלה החדשה של אברהם חייבה ניתוק מסביבתו וממשפחתו, והוא נדרש לעזוב את מולדתו, ולהגיע "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֶרְאֶךָּ" – היא ארץ כנען. לארץ הגיע אברהם עם אשתו שרה ואחיינו לוט, ואותה "כבש" ברגליו כאשר הלך מקום למקום – משכם ועד לנגב – הקים מזבחות וקרא בשם ה' (יב 1 – 9). כאשר היה רעב בארץ, ירד אברהם למצרים יחד עם אשתו ואחיינו לוט, ושם, במצרים הייתה שרה בבית פרעה. בשובם ארצה נפרד אברהם מלוט, ואחר כך נחלץ להצילו במלחמת המלכים (בראשית יד). ואז, "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", התגלה ה' לאברהם בברית בין הבתרים, חזר על הבטחת הזרע והארץ וגילה לאברהם את עתיד צאצאיו. מימוש הבטחת הזרע היה כרוך בהמתנה ארוכה, המדגימה פן מרכזי בדמותו של אברהם – ובמורשתו: "סבלנות אין קץ לנוכח התמהמהות הישועה המובטחת."⁸

שרה, אשתו העקרה של אברהם, החליטה לתת לו לאישה את שפחתה המצרית הגר, וזו ילדה לאברהם את ישמעאל (בראשית טז). בגיל 90 נצטווה אברהם על ברית המילה והיה הנימול הראשון – הוא וישמעאל וכל הזכרים בני ביתו (בראשית יז). עשר שנים אחר כך – כשאברהם היה בן 100 (ושרה בת 90) – נולד הבן הנכסף, יצחק, ולידתו הביאה לגירושו של ישמעאל, למורת רוחו של אברהם (כא 9 – 21).

ואז הגיע הרגע הקשה ביותר בחיי אברהם – ניסיון העקידה, שבו ניסה ה' את אמונתו וציווה עליו להקריב את בנו יחידו, את יצחק (בראשית כב). ואברהם, מתוך "הכרה עמוקה בעליונות של דבר הָאֵל על כל ערך אנושי"⁹ עשה כפי שנצטווה – ועמד בניסיון: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (כב 12). בחייו האישיים ציית אברהם המאמין ללא עוררין לצו האל – אך בענייני ציבור לא נרתע מוויכוח אתו בשם המוסר והצדק האנושי, כפי שעולה מן הסנגוריה של אברהם על סדום ועמורה (בראשית יח).
אחרי מות שרה קנה אברהם "בְּכֶסֶף מָלֵא" את מערת המכפלה (כג 9) ונראה כי מהלך העסקה מתואר בפירוט כדי להדגיש את החזקה החוקית של עם ישראל על אחוזת הקבר של אבות ואמהות האומה. לאחר מות שרה דואג אברהם להשיא את בנו יצחק ולשם כך שולח את עבדו להביא את בת משפחתם רבקה מחרן. אברהם מת בגיל 175 – "בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ", ושני בניו ישמעאל ויצחק קברו אותו במערת המכפלה (כה 8 – 9).

אברהם במדרשי חז"ל

חז"ל עיצבו את דמותו של אברהם על פי האידיאל המונותיאיסטי כאיש הראשון שהביא לעולם את האמונה באל אחד – אף על פי שאין לכך כל אחיזה במקרא, "לא בסיפורי ספר בראשית ולא בשום מקור [מקראי] אחר".¹⁰ תפיסה זו בולטת במדרשי אגדה על ראשיתו וילדותו של אברהם.¹¹ לפי המדרש היה אברהם מגייר אנשים (ושרה מגיירת נשים),¹² וגם "קִיֵים את כל התורה כולה".¹³

מבחינת סדר הדורות במקרא, היה אברהם דור עשירי לנח, אך כל הדורות שקדמו לו היו מכעיסים את ה' – "עד שבא אברהם אבינו".¹⁴ כמו שני האבות שאחריו, יצחק ויעקב, היה גם אברהם "זקן", היינו – תלמיד חכם, שהיה "יושב בישיבה."¹⁵

לפי חז"ל, אברהם היה הראשון שקבע תפילה: את תפילת היום הראשונה – שחרית.¹⁶ מדרשי חז"ל מדגישים שאברהם "קנה" את זכותו על הארץ בעצם הליכתו ונדודיו בה, לאורכה ולרוחבה.¹⁷ אברהם – במקרא ובמדרש – מתואר כמכניס אורחים, שאוהלו פתוח לעוברים ושבים מארבעה כיוונים, כדי שכל מי שיבוא, מכל צד – יוכל להיכנס מיד לאוהל.¹⁸

רבים ממעשיו של אברהם נתפסו על ידי חז"ל כסימנים לגורל בניו וצאצאיו: את ירידת אברהם למצרים בזמן הרעב דרשו חז"ל כסימן לירידת יעקב ובניו – ולשעבוד מצרים שבא בעקבותיו.¹⁹ האירועים המרכזיים בחיי אברהם נתפרשו במדרש כמסכת מתמשכת של עשרה ניסיונות שבהם העמיד ה' את אברהם כדי לבחון את אמונתו – החל בניסיון הראשון של עזיבת ארצו וההליכה לארץ לא נודעת ועד לעקידת יצחק – הניסיון האחרון והקשה מכולם.²⁰ ובכול הניסיונות האלה עמד אברהם – "להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום".²¹ למרות ייחודו וגדלותו של אברהם – לא התעלמו חז"ל מחולשותיו ולא נרתעו מביקורת על התנהגותו בפרשת שרה בבית פרעה ובבית אבימלך – שני מקרים שבהם סיכן אברהם את שרה ואף התעשר מכך.
דמותו של אברהם ותרומתו לכלל האנושות באים לידי ביטוי ציורי בדימוי המדרשי של אברהם כבקבוקון של בושם – "צלוחית של פוליטון" – שהיה מונח במקומו ולא הפיץ ריח, עד שאמר ה' לאברהם: "טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם".²²

אברהם בשירה העברית

השירה העברית שואבת את השראתה גם מן המקרא וגם ממדרשי חז"ל, ועוסקת בדמותו של אברהם אבינו,²³ אבי האומה, שגזעו עז "וְעַם מִגִּזְעוֹ קָם"²⁴ ואשר חייו וגורלו הם סימן וסמל לצאצאיו ולגורלם, "מִדּוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָם וַעֲדֵי דוֹר הַצְּלָב"²⁵ – ועד דור השואה.

ייעודו הלאומי של אברהם מקבל ביטוי בולט בשירה העברית של דור התקומה והשנים הסוערות שלפני הקמת המדינה: סיפור הברית בין הבתרים, שעיקרה הבטחת הארץ לאברהם ולצאצאיו, הוא הנושא בשני שירים של המשורר יצחק למדן, שנכתבו על רקע השנים הסוערות של הַפְּרָעוֹת ביהודי הארץ (תרפ"ט – 1929; תרצ"ו – 1936): העיט "אֲשֶׁר בִּצְרִיחַת-פֶּרֶא עַל בְּתָרַי יָרָד" מסמל בשיר את האויבים מבית, שניסו לסכל את המפעל הציוני בארץ: הבתרים בשיר ("בְּתָרַי יְקָרִים") הם קורבנות הפרעות, והדובר בשיר – העומד לבד בין בתריו – תובע: "גָּרְשֵׁהוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם! –".²⁶

המשורר אורי צבי גרינברג מתבסס על דמותו של אברהם כמנתץ אלילים וכמבשר האמונה באל אחד – אך עוסק בעיקר בהשלכות ההיסטוריות של פעולת אברהם על צאצאיו, בני העם היהודי: "וּמִיּוֹם שֶׁעוֹבְדֵי אֱלִילִים מִדּוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָם / וַעֲדֵי דּוֹר הַצְּלָב / קִבְּלוּ מִיָּדֵינוּ אֶת דַּעַת הָאֵל הַיָּחִיד, / … / אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כָּל מִפְלָט מִכַּעֲסָם שֶׁל גּוֹיִים… /"
בשיר אחר משתמש גרינברג במדרש האגדה על אברהם שהושלך לכבשן האש – כסימן לאשר יקרה לצאצאיו בדור השואה, בהבדל גדול אחד: "הוּא נִכְנַס בְּאֵשׁ אוּר כַּשְׂדִים וְיָצָא בְּשָׁלוֹם… / אֲבָל אֵלּוּ בָנָיו וּבְנוֹתָיו נִכְנְסוּ בַּכִּבְשָׁן וְלֹא יָצְאוּ עוֹד מִשָּׁם…"²⁷ הקשר בין סיפורו של אברהם לסיפור צאצאיו בדור השואה והתקומה עומד במרכז שירו של נתן אלתרמן "על הילד אברם". אלתרמן מתאר את הנער אברם, פליט השואה מפולין, כגלגול של אבי האומה, השומע – כאברם האב הקדמון – את דבר האל "לֵאמֹר: אַל תִּירָא / אַל תִּירָא, אַבְרָם, / כִּי גָדוֹל וְעָצוּם אֲשִׂימֶךָּ. / לֶךְ לְךָ, דֶּרֶךְ לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם / אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".²⁸

העשרה - קישורים

מאמר של צבי אדר: "סיפורי אברהם" – על דמותו של אברהם כפי שהיא עולה מפרקי ספר בראשית – באתר מקראנט

מאמר של אוריאל סימון: "אברהם המקראי – הברכה שבניגודים" – באתר דעת

מאמר של אהרון קפלן:"צדיקותו של אברהם – הערות והארות לסיפורי אברהם" – באתר מקראנט

מאמר של משה עמנואלי, "אברהם הלוחם" על מלחמתו של אברהם בארבעת מלכים להצלת אחיינו לוט (בראשית יד) – באתר דעת

מאמר של משה עמנואלי, "אברהם מול שרה והגר" – באתר דעת

מאמר של מרדכי טרופר:"קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה" – לפי גישת הדרש, הסוד והפשט – באתר דעת