התנ"ך בחינוך היהודי

בחינוך היהודי המסורתי היה המקרא הבסיס ו"כרטיס הכניסה". וזאת בהתאם לתוכני הלימוד ושלביו, לפי קביעת חז"ל: "בן חמש שנים – למקרא, בן עשר – למשנה… בן חמש עשרה – לתלמוד."¹ בתקופות מאוחרות יותר החינוך היהודי באשכנז החל בגיל 6 – 7 בלימוד תורה, וכלל את   ² עם תרגום אונקלוס.³ התורה (שבכתב) נקבעה במסורת כבסיס הכרחי לכל ילד יהודי, ומכאן ואילך – כל אחד היה אמור ללמוד לפי יכולתו ואפשרויותיו.⁴

באשכנז של ימי הביניים, עם הופעת פירוש רש"י לתורה, התבסס לימוד התורה על פירוש רש"י, ונוסף עליו למדו במשך שנתיים גם ספרי נביאים וכתובים.⁵ בישיבות ספרד המשיכו ללמוד מקרא גם בשלבי הלימוד הגבוהים יותר, אך בישיבות אשכנז לא עסקו כלל בלימוד תנ"ך, על בסיס הקביעה כי לימוד התלמוד הבבלי -: בלול במקרא, במשנה ובתלמוד.⁶ ההיכרות העיקרית עם תכניו של התנ"ך הייתה במסגרת בית הכנסת והתפילה, כגון קריאת ההפטרה וחמש מגילות בבית הכנסת, וכן באמצעות לימודם של מקורות חז"ל – התלמוד והמדרשים.

המפנה במעמדו של התנ"ך בחינוך היהודי חל עם תחילת עידן החילון, בגרמניה של תקופת ההשכלה (המאה ה-18): המשכילים הקימו בברלין את "בית הספר החופשי" לנערים ממשפחות עניות, ותכנית הלימודים כללה גם לימודי תנ"ך (אך לא כללה תלמוד).⁷
בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 היה ללימוד התנ"ך מקום מרכזי בבית הספר העבריים, כחלק מרעיון התחייה הלאומית ותחיית השפה העברית. באותה תקופה נעשה ניסיון ראשון לגבש מטרות להוראת התנ"ך בחינוך עברי, אבל הבדלי האידיאולוגיה בין הגישות השונות סיכלו ניסיון זה.⁸
לאחר הקמת המדינה גיבש משרד החינוך תכניות לימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי ולחינוך הממלכתי-הדתי, ובהן פירוט המטרות והעקרונות בהוראת תנ"ך לצד קביעת ספרים ופרקים ללמידה בכל אחד משלבי החינוך – מן הגן ועד כיתה י"ב. במשך השנים חלו בתכניות אלו שינויים רבים, במגמה לעדכן את הוראת המקצוע ובניסיון לקרב את לימודי התנ"ך אל לב התלמידים. בימינו התנ"ך נלמד כמקצוע חובה לבחינות הבגרות במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-הדתית. יתר על כן, מעמדו של התנ"ך עבר שינוי מהפכני גם בשלבי הלימוד הגבוהים, ולימודי התנ"ך היו חלק בלתי נפרד מתוכני הלימוד בישיבות ההסדר של הציונות הדתית, בישיבות הקיבוץ הדתי וגם במכינות הקדם צבאיות.⁹
כל השינויים האלה פסחו על החינוך החרדי, שבו ההתנגדות לציונות "כללה גם שלילה תקיפה של ניתוק המקרא מן התורה שבעל פה". בחינוך החרדי לומדים מקרא בשלבים הראשונים של החינוך, אך כאשר הבנים גדלים ועוברים ללימוד תלמוד – הם מפסיקים ללמוד תנ"ך (פרט ללימוד פרשת השבוע).¹⁰