כתובה

מבוא

הכתובה היא מסמך משפטי המעוגן בהלכה היהודית, ובו פירוט ההתחייבויות של האיש לאשתו גם במשך נישואיהם – וגם בסופם, במקרה של גירושין או מות הבעל. הכתובה כצורתה בימינו נקבעה בתקופת המשנה והתלמוד, והמשנה – כמו גם שני התלמודים (הירושלמי והבבלי) – הקדישה לה מסכת שלימה.¹

שפת הכתובה – ארמית, ונוהגים לקרוא אותה בקול מתחת לחופה, ובימינו יש המתרגמים על-פה את עיקריה לעברית.² לאחר קריאת הכתובה היא נמסרת לידי האישה, ומכאן ואילך על בני הזוג לשמור אותה במקום ידוע לשניהם.³

הכתובה נועדה לא רק להגן על האישה במקרה של גירושין או מות הבעל, אלא גם לחזק את מוסד הנישואין. הכתובה העתיקה ביותר – משנת 163 לפני הספירה – נמצאה בחפירות העיר מָרֵשָׁה (בחבל לכיש).⁴ באזור עין גדי התגלתה עוד כתובה עתיקה של אלמנה יהודייה בשם בבתא שחיה סמוך למרד בר כוכבא.⁵

ההתחייבויות בכתובה

הכתובה כוללת את כל התחייבויות האיש לאשתו במשך נישואיהם, לצד התחייבות כספית במקרה של גירושין או מות הבעל. לפי ההלכה, מוטלים על הבעל שורה של חיובים – מהם שלושה לפי התורה⁶ ואחרים שהוסיפו חז"ל.

חיובים אלה נקראים "תנאי הכתובה" וכוללים את הדאגה לכלכלתה וללבושה של האישה, לבריאותה ולריפויה ולכל צרכיה. כדי לשמור על האיזון בהתחייבויות של בני הזוג ולמנוע טינה ביניהם קבעו חז"ל חובות מקבילים של האישה כלפי בעלה, ובהם: פירות נכסיה ועבודות הבית. תחילה קבעו חז"ל את הכתובה כמחיר לנישואין, והאיש יכול היה לשאת אישה רק לאחר שהיה בידו סכום הכסף  הנקוב בכתובה. אך לימים שינו חז"ל את מעמדה המשפטי של הכתובה והפכו אותה ממחיר הנישואין – למחיר הגירושין, כלומר: להתחייבות כספית שיש לשלם לאישה רק בסיום הנישואין, במקרה של גירושין. תקנה זו מיוחסת לשמעון בן שטח, והיא נבעה מאילוצי המציאות של אותה תקופה: הסכום שנקבע בכתובה – מאתיים זוז – לא היה בהישג ידם של מרבית הגברים הצעירים, וכך נוצר מצב שגברים "היו מזקינין – ולא היו נושאין נשים".⁸ בתקנה זו גם נקבע, שכל נכסי האיש משועבדים לכתובה של אשתו, היינו – התשלום הכספי בכתובה הוא מעין הלוואה של האישה לגבר למשך נישואיהם, ושעבוד נכסי הגבר בא להבטיח את פירעון הכתובה בעקבות גירושין (או מות הבעל).

הכתובה נועדה לא רק לדאוג לאישה, אלא גם לחזק את מוסד הנישואין – "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".⁹ על הכתובה חתומים עדי הכתובה, ובזמן החופה הם משמשים כעדי ראייה למסירת הכתובה לידי הכלה. לפי ההלכה, אם אבדה הכתובה – יש לכתוב כתובה חדשה, "לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה".¹⁰

ההתחייבות הכספית בכתובה

בתורה נזכרים שני תשלומי כסף שהאיש או משפחתו היו נותנים למשפחת הכלה: מוֹהַר ומַתָן.¹¹
תשלומים אלו לא היו מוגדרים, והם נקבעו במשא ומתן בין משפחת החתן למשפחת הכלה, ולעתים אף הומרו בשווה-כסף, כגון: עבודה.¹² עיקר הכתובה שקבעו חז"ל הוא הסכום הקבוע והאחיד בהלכה, שאותו מתחייב האיש לשלם לאשתו במקרה של גירושין – מאתיים זוז¹³ לאישה רווקה, ומאה זוז (לפחות) לאלמנה ולגרושה.

תשלום זה ניתן לאישה בסיום הנישואין – במקרה של גירושין או של פטירת הבעל. נוסף על התשלום הקבוע יש אפשרות להוסיף ולרשום בכתובה עוד תשלומים.
תוספת כתובה – סכום נוסף על זה הקבוע, לפי ראות עיניו של החתן: "אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה (=100,000 זוז) – יוסיף".¹⁴ נדוניה – הרכוש שמביאה איתה האישה לנישואים – נכסי צאן ברזל.¹⁵ שוויו של רכוש זה נרשם בכתובה, וחובה על הבעל (או על יורשיו) להחזיר לאישה את מלוא ערכו בסיום הנישואין – במקרה של גירושין או פטירת הבעל. ויש הנוהגים להתחייב לתוספת נדוניה – סכום שמשלם הבעל תמורת השימוש בנכסי האישה שלא נרשמו בכתובה (נכסי מלוג). וכל אלו נועדו למנוע גירושין פזיזים, ולהבטיח לאישה קיום כלכלי נאות עם סיום הנישואין.

נוסח הכתובה

נוסח הכתובה הוא קבוע וקדום, ובמהלך השנים נעשו בו מעט מאוד שינויים. יש שינויים בנוסחים בין העדות, אך פרטי הכתובה העיקריים משותפים לכל עדות ישראל.¹⁶ כיום נוהג בארץ נוסח כתובה אחיד באישור הרבנות הראשית לעדות אשכנז ולעדות המזרח. בנוסח זה – מקומות ריקים להשלמת הפרטים, ובהם: תאריך הנישואין לפי הלוח העברי,¹⁷ מקום הנישואין, שמות החתן והכלה, הסכומים הכספיים (הנוספים על הסכום הקבוע) ושמות שני העדים.

נוסח הכתובה כולל את בקשת הגבר – "היי לי לאישה כדת משה וישראל" – ואת הסכמת האישה, תוך פירוט התחייבויותיו של האיש לעבוד, לכבד את האישה, לדאוג לכלכלתה ולמזונותיה ולכל צרכיה "כהלכת גברים יהודים העובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים ומכלכלים ומלבישים את נשותיהם באמת."

הכתובה בעדות ישראל

באופן כללי אין הבדלים משמעותיים בין הכתובות בעדות השונות, אך יש הבדלים בפרטים אחדים: לפי נוסח ספרד – יש המוסיפים גם את שם האֵם לצד שם האב; ויש קטע בכתובה הכולל התחייבות של החתן "ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אישה אחרת עליה".¹⁸ הכתובה התימנית פותחת בשיר קצר ומחורז, ובציון השנה לפי מניין השטרות.

בכתובה הספרדית יש מקום ריק לציון הסכום שהוא תוספת על התשלום הקבוע בכתובה, ואילו בכתובה האשכנזית כותבים רק "סך מסוים" (ללא פירוט). יש גם הבדלים במונחים בין שני הנוסחים, לדוגמה: בכתובה ספרדית המטבע הנקוב הוא "זוזים" ובזו האשכנזית – "זקוקים".¹⁹ הכתובה האשכנזית מציינת את מעמדה של הכלה – בתולתא (=בתולה, רווקה), ארמלא (=אלמנה), מתרכתא (=גרושה), גיורתא (=גירות) ועוד. וזאת בשל ההבדל בסכומים הקבועים, שהם עיקר הכתובה, וכדי למנוע טענות מצד הבעל אחרי הנישואין.

עיטורי כתובות

זה מאות בשנים נוהגים אמנים יהודים לקשט את הכתובות בעיטורים ובציורים, כחלק מאמנות העיטור של כתבי יד יהודיים. הכתובה המעוטרת הקדומה ביותר שהגיעה לידינו היא בת יותר מ-700 שנה: זוהי כתובה משנת קנ"א – 1391 שנכתבה וצוירה באוסטריה, ובה מתואר החתן העונד טבעת לכלתו, שראשה מעוטר בכתר.

מרבית הכתובות המעוטרות ששרדו נמצאות במוזיאונים ובאוספים פרטיים מן המאה ה-17 ואילך. במרבית הקהילות נפוצים עיטורים גיאומטריים של צמחים ופרחים. אך באיטליה של המאות 17 – 18 התפתחה אמנות עיטור עשירה בסמלים ובציורים, שעברה לקהילות היהודים יוצאי ספרד גם בארצות אחרות.

בכתובות המעוטרות בסגנון אמני איטליה מופיעים סמלי שנים עשר המזלות ושנים עשר השבטים, דמויות סמליות שייצגו את עונות השנה ואת המידות טובות, מלאכים מכונפים ואף דמותה של אלת האהבה, ונוס – לצד ציורים של ירושלים ותיאור אירועים מן התנ"ך. גם בימינו מציעים אמנים בישראל ובתפוצות כתובות מעוטרות בסגנונות שונים.

כתובות לא אורתודוקסיות

הכתובה היהודית המסורתית היא למעשה שטר קניין של הכלה, המבטיח לה זכויות כלכליות במקרה של גירושין או של מות בעלה. בקהילות של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (הרפורמית) הכתובה שונה במהותה ובתכניה: אין זו התחייבות כלכלית חד צדדית של החתן כלפי הכלה אלא מסמך שוויוני הכולל ניסוחים הדדיים, ובהם הצהרות של כל אחד מבני הזוג הנוגעות לחייהם המשותפים ולערכי הזוגיות ברוח המאה ה-21.

בניגוד לכתובה ההלכתית, שהיא חוזה משפטי מחייב וניסוחה אחיד וקבוע, הכתובה הרפורמית היא הצהרת אהבה ושותפות בין בני הזוג, המנסחים אותה בעצמם וקובעים את תכניה, לדוגמה – הערכים שעליהם יהיו מושתתים חייהם המשותפים ואופיו של ביתם העתידי.

ניסוח כתובה מסוג זה מחייב את בני הזוג להגדיר מראש את יחסיהם, את אורח חייהם המשותפים וכיוצא באלו. לכתובה הרפורמית אין תוקף משפטי במדינת ישראל, ולכן ממליצה התנועה הרפורמית על עריכת הסכם מממון בין בני הזוג.
בקהילות קונסרבטיביות נוהגת הכתובה היהודית המסורתית, חתומה בידי ארבעה עדים (לפי ההלכה, שני העדים החותמים על הכתובה הם גברים. לפי מנהג הקונסרבטיבים וברוח הגישה השוויונית, חותמים על הכתובה שני גברים ושתי נשים). אך לצדה יש מקום גם לכתובה מקורית ואישית בעברית (ולא בארמית).²⁰

הסכם ממון

הסכם ממון הוא המקבילה המודרנית האזרחית לכתובה הדתית, והוא עוסק ביחסי הממון בין בני הזוג . מטרתו של הסכם ממון – להסדיר את מעמדו של הרכוש, שהביא אתו כל אחד משני בני הזוג לנישואין, ולקבוע את חלוקתו במקרה של גירושין.

הסכם ממון נועד להגדיר את הסדרי הממון והרכוש בין בני הזוג, ואת מידת השיתוף בנכסים – במהלך הנישואין או במקרה של גירושין. בעריכת הסכם ממון אפשר לקבוע מראש מה יקבל כל אחד מבני הזוג, ואיך יתחלק הרכוש במקרה של גירושין, ובכך למנוע מריבות וסכסוכים בנושאים כספיים ובחלוקת הרכוש.

הסכם ממון שנערך לפני הנישואין טעון אישור משפטי רשמי – באמצעות נוטריון, רשם נישואין או בית משפט לענייני משפחה. הסכם ממון שנערך לאחר הנישואין טעון אישור של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני, ואין להסתפק באישור נוטריוני.

הסכם קדם נישואין

הסכם קדם נישואין הוא הסכם המבוסס על שוויון וכבוד הדדי, שעליו חותם הזוג לפני החתונה במטרה להקטין את החיכוכים והעימותים אם החיים המשותפים יגיעו לסיומם. המסורת היהודית רואה במשפחה ערך חברתי ודתי מרכזי. אך במקרים שבהם הנישואין לא עלו יפה והגיעו לכלל גירושין – התפיסה המסורתית מעודדת את כל אחד מבני הזוג להתחיל חיי משפחה חדשים.

הסכם קדם נישואין נוסח לראשונה במאה ה-19 בגרמניה ובמרוקו, ובשלהי המאה ה-20 הוא התפתח בכיוונים שונים, שמטרתם לשמר את הנישואין אם אפשר, ואם לאו – להגיע להסכמה מוקדמת כאשר בני הזוג אוהבים זה את זה ומעוניינים זה בטובתו של זה, ולמנוע בעיות של סרבנות גט ועגינות.²² הסכם קדם נישואין, התואם את עקרונות ההלכה, אינו כולל התחייבות של אחד מבני הזוג למתן הגט ולקבלתו, שכן אז עשוי להפגע תוקפן הרצוני וההלכתי של הנישואין. אך הסכם זה מטיל על בני הזוג חובות להסדרת שיבושים בחיי הנישואין, כגון – פגישות ייעוץ זוגי, ובמקרה של גירושין – נוכחות שני בני הזוג בדיונים בבית הדין. הסכם שכזה קובע כי בן הזוג שיעכב את תהליך קבלת הגט מתחייב מראש לשלם סכום גבוה עבור כל יום של עיכוב מיותר.
יש נוסחים אחדים של הסכם קדם נישואין, שעיקר מטרתו, כאמור, למניע סרבנות גט ועגינות, ובהם נוסחים המקובלים יותר (או פחות) על פוסקים ואנשי הלכה. ואלו הם שניים מהרכיבים המרכזיים בהסכם קדם נישואין: 1. הקדמת מועד האיזון, כלומר – קביעת מועד קבוע שבו יחולק הרכוש בין הצדדים, כדי שמועד זה לא יהיה תלוי ברצונו הטוב של אחד הצדדים. 2. קביעת גובה תשלומי המזונות במקרה של סרבנות גט או עגינות.

ובימינו יש זוגות החותמים לפני החתונה על הסכם  קדם נישואין, שמבוסס על שוויון וכבוד הדדי ומונע עגינות וסרבנות גט.

.

העשרה - קישורים

מאמר של הרב פרופ' ל"י רבינוביץ, הכתובה: יסודותיה ההלכתיים והשתלשלותה – באתר דעת

מאגר כתובות מעוטרות – באתר הספרייה הלאומית

מאמרה של פרופ' מירה פרידמן, העיטור והאיור בכתבי היד היהודיים – באתר דעת

דוגמאות לכתובות בעיצוב אמנים מודרניים – באתר: 1, 2

הסכמי קדם-נישואין – באתר קולך, פורום נשים דתיות

דוגמה לכתובה רפורמית – באתר התנועה הרפורמית – יהדות מתקדמת בישראל